יום הכיפורים - חמשה עינויים

יום הכיפורים כולו, אסור באכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המיטה. וכל הדינים בו שווים בין לאנשים ובין לנשים. (עדר)

אכילה ושתיה

אסור לאכול ולשתות אפילו כלשהו. ואפילו טועם ופולט אסור. ואפילו המאכל או המשקה מר ואינו אוהבו כלל, אסור. (ערה. ת"ה ריג, רטו)

מסטיק

אסור ללעוס מסטיק ביום כיפור, אפילו אם אין בו טעם כלל. (חזו"ע ארבע תעניות ל)

נתינת מאכל לקטנים

אין המאכל מוקצה ביום כיפור, ולכן מותר להאכיל את הילדים הקטנים, ואין חשש שמא יאכל או ישתה גם הגדול. (רפו, שלד. ת"ה ריט)

בשמים

מצוה לברך על הבשמים ביום הכיפורים, כדי להשלים למאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום. ויקח ארבעה סוגי בשמים, שהם: 'עצי בשמים' [הדסים, לואיזה], 'עשבי בשמים' [נענע, רודא], 'מיני בשמים' [מי בושם], ו'הנותן ריח טוב בפירות' [אתרוג, לימון אחר שפשוף בקליפה]. ואשרי המביא בשמים לבית הכנסת, כדי לזכות את הציבור ביום קדוש זה, וקונה סנגורים לעצמו. (רפג. ח"ע ברכות שיג)

רחיצה

אסור להתרחץ ביום הכיפורים בין במים חמים ובין בצוננים, ואפילו מקצת גופו, ואפילו להושיט אצבעו במים, אסור. ומכל מקום לא אסרו אלא רחיצה של תענוג, אבל אם היו ידיו מלוכלכות בעפר וכיוצא בזה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, כיון שאין זו רחיצה של תענוג. (שי)

נטילת ידים בבוקר

הקם משנתו בבוקר, נוטל ידיו בכלי שלוש פעמים לסירוגין [דהיינו ששופך מים על יד ימין ואחר כך על יד שמאל, וחוזר כך שלוש פעמים], עד סוף קשרי אצבעותיו, ומברך "על נטילת ידים". וכתבו המקובלים, ואף שמן הראוי היה גם בתשעה באב ויום הכיפורים ליטול ידיו עד סוף הפרק כדרכו בכל השנה, מכל מקום מאחר וביום הכיפורים אין הסטרא אחרא שולטת, לכן די לנו ליטול עד סוף קשרי האצבעות, ובתשעה באב שכל היום שלה בעוונותינו, אינה מקפדת על רוח רעה מועטת שכזו. (שי. ועיין עוד בחוברת "ארבע התעניות ובין המצרים בהלכה ובאגדה")

רחיצת ידים לאחר בית הכסא

היוצא מבית הכסא, שוטף את ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ומברך "אשר יצר". ואם ידיו מלוכלכות, מותר לרחוץ כל מקום שיש בו לכלוך. ופשוט שאם נצרך לנקביו גדולים, שחייב לקנח במים כמו בכל ימות השנה, כי זהו עיקר הניקיון. ואמנם, אם אין לו מים, יקנח במגבונים. ואם אין לו מגבונים, יקנח בניירות לחים. ואם אין שום אפשרות כזו, יקנח בנייר יבש ויקפיד לנקות היטב היטב. וכמבואר בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה". (שיא)

רחיצת פנים

כשקם משנתו לא ירחץ פניו במים. ואם יש לו לפלוף על יד עיניו, מותר לרחוץ את המקום המלוכלך בלבד, כי אין זו רחיצה לתענוג. ומי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ פניו בבוקר, מותר לו לרחוץ את פניו. ובני אשכנז מחמירים גם לאסטניס שלא ירחץ את פניו. (תקנד סי"א. תריג ס"ד)

כלה שנשאת מתאריך ט' באלול, כיון שבכיפור היא בתוך שלושים יום מהחתונה, מותר ברחיצת פניה, מפני שהיא צריכה להתנאות ולהתחבב על בעלה. (שיב)

מקוה

אסור לטבול במקוה טהרה, ואפילו רגיל לטבול כל יום במשך השנה. וכמו כן אשה שהגיע זמנה לטבול בליל כיפור, אסור לה לטבול בשום אופן. (ת"ה רכז)

סיכה

אסור לסוך בשמן או בקרם אפילו מקצת גופו ואפילו שכוונתו להעביר רק את הלכלוך, אבל כשכוונתו לרפואה, מותר, כל שהדרך לסוך כן בחול, ובלבד שמותר לו לקחת תרופה כדין שבת. [ובתשעה באב מותר אף כשכוונתו רק להעביר את הלכלוך.] (סימן תריד ס"א. שיג. חזו"ע ארבע תעניות רצד)

דאודורנט

מותר להתיז ריח טוב על הגוף, כדי להעביר את ריח הזיעה. (חזו"ע ארבע תעניות רצה)

מי בושם

אסור לתת מי בושם על הידים משום איסור רחיצה. אבל אם בלאו הכי הוא נוטל ידיו, כמו בקימה בבוקר או לברכת כהנים, יכול ליטול ידים במים שמעורב בהם ריח טוב, כמי ורדים וכיוצא בהם. (עיין קול אליהו ישראל ח"א סימן לט, ומרן החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק א סימן עד אות נו)

נעילת הסנדל

אסור לנעול סנדל או מנעל של עור ביום כיפור, אבל מנעל העשוי מגומי או מבד ושאר מינים, אף על פי שאין לו צער בהליכתו, מותר לנועלו. (שיג)

נעלי עץ או גומי שיש להם רצועת עור קטנה מלמעלה שמכניסים בה את ראשי האצבעות, מותר לנועלם אבל אם העור חופה את הרגל ומגן עליו, אסור. (ארבע תעניות שא)

בזמננו מותר לקטנים לנעול נעלי עור, [שרק בזמנם שהיו רגילים הרבה ללכת יחפים במשך השנה, החמירו עליהם בכיפור שלא ינעלו נעלי עור, שהרי רגילים בכך. אבל היום שאין דרך הילדים ללכת יחפים, לא החמירו עליהם], אך טוב שינעלו נעליים אחרות. (שמ)

חולה

חולה שאין בו סכנה, אף שחייב להתענות, מכל מקום מותר הוא בנעילת נעלי עור. והוא הדין ליולדת בתוך שלושים יום. (שיט)

איש ואשה שזכו

אסורים בני הזוג בתשמיש, ואסור לגעת בה כלל, וכן אסורים לישון במיטה אחת. ובמקום צורך מותר להושיט לה חפץ מידו לידה ביום, אבל לא בלילה. (תרטו ס"א. שכה)

מלאכה

יום כיפור אסור מן התורה בעשיית מלאכה כמו בשבת. והוא הדין לכל הדברים האסורים מדברי חכמים כטלטול מוקצה וכיוצא בזה. (רפב)

וכאן המקום ליידע את אחינו התועים מדרך האמת, אשר ברוך ה' נזהרים ביום כיפור שלא להדליק אור ולא לנסוע ברכב וכו', ולעומת זאת אינם נזהרים בזה בשבת. ואינם יודעים כי קדושת השבת חמורה הרבה יותר מיום כיפור, ולכן המחלל שבת עונשו חמור יותר מהמחלל כיפור. ובאמת שהכל תלוי ברצון האדם, כי כמו שאפשר להתאפק בכיפור שלא לעשן ולא להדליק, ומדליקים קודם את כל האורות שצריך, ונותנים חתיכות דבק סלוטייפ על כפתורי החשמל, כדי שלא יטעה משהו וידליק או יכבה, כך יכולים לעשות בכל שבת ולא להתעצל. רק חבל שאינם נותנים צ'אנס לעצמם לשבת ולחשוב אפילו חמש דקות, שבאמת יכולים הם לעשות כן בכל שבת. ואפילו אם נדמה להם שאינם יכולים להיזהר בכל דיני שבת, לפחות יצילו את עצמם בחלקם, כמו הדלקת אור שזה קל מאוד, כי לא דומה העובר על דברי המלך עשר פעמים, לעובר על דברי המלך עשרים פעם, ואט אט יוסיפו לשמור יותר.