מנהגים מיוחדים בתפילות יום הכיפורים

מתעטפים בטלית בערב כיפור קודם התפילה, כדי לעמוד באימה ויראה, ולהתפלל בכוונה, וכדי להדמות למלאכים. ויברך "להתעטף בציצית" קודם שקיעת החמה, אך אם לא הספיק, רשאי לברך ולהתעטף בזמן 'בין השמשות' עד צאת הכוכבים, ולאחר זמן זה, יתעטף בלי ברכה. (רסא. ת"ה רעג)

לך אלי

מנהג בני ספרד לפתוח בליל כיפור באמירת "לך אלי תשוקתי", המיוחס לרבי יהודה הלוי, ואומרים אותו עם הוידוי שבו בהכנעה. ואחר כך אומרים פיוט "שמע קולי", המיוחס לרבנו האי גאון. (רסב)

יום כיפור שחל בשבת

קבלת שבת - יום הכיפורים שחל בשבת, אין אומרים בו קבלת שבת אלא 'מזמור שיר ליום השבת' בלבד, ואחר כך יתחילו 'לך אלי'. (רסז)

קידוש של שבת - יכריז החזן קודם תפילת ערבית שיכוונו לצאת ידי חובת קידוש של שבת כאשר חותמים בעמידה 'מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים'. (ער)

הוצאת ספרי התורה

אחר אמירת 'שמע קולי', פותחים את ההיכל ומוציאים את ספרי התורה. וכתב רבנו האר"י ז"ל שיש ענין גדול להדר ולקנות אפילו בדמים מרובים את נשיאת ספר התורה של 'כל נדרי' ולחבקו בשתי זרועותיו, שיש בזה תיקון גדול לעוון החמור. ואם אין להם ספרי תורה להוציא, אין זה מעכב. (רסה)

אנחנו מתירים להתפלל את העבריינים

השליח ציבור פותח באמירת: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה, אנחנו מתירים להתפלל את העבריינים". וטעם הדבר, מפני שאמרו חז"ל (מסכת כריתות ו ע"ב): כל תענית ציבור שאין בה מפושעי ישראל, אינה תענית. רמז לדבר, מהחלבנה שריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת. (רסג)

כל נדרי

אומר השליח ציבור בקול רם 'כל נדרי', והציבור אומרים בלחש. ונהגו לכופלו ג' פעמים. ויש נהגו ששלושת הקונים הראשונים הם אומרים בקול רם 'כל נדרי'. ופשט המנהג לומר 'כל נדרי' אחר צאת הכוכבים. (רב האי גאון, רב סעדיה גאון, רש"י, ספר הישר, נימוקי יוסף, הריב"ש, הרוקח, מהר"ם מרוטנבורג, הטור, רבנו ירוחם ועוד. רסב, רסד)

שהחיינו

מברכים 'שהחיינו' בליל יום הכיפורים. והשליח ציבור או הרב שבבית הכנסת מברך 'שהחיינו' בקול רם ומוציא את הקהל ידי חובה, משום "ברוב עם הדרת מלך". וקודם לכן יודיע לציבור שהוא מברך ומוציא אותם ידי חובה, ושגם הם יכוונו לצאת. ויש נוהגים שהזוכה בספר תורה הראשון מברך בקול רם ומוציא את הקהל ידי חובה. אולם, מאחר ופעמים שהזוכה הזה אינו יודע לכוון להוציא ידי חובה את אחרים, וגם הציבור הרחב לא כולם יודעים לכוון לצאת, הזוכה בספר תורה יברך בתחילה בקול רם, וכל הציבור יברכו אחריו בקול רם. (ע' רסו)

נשים הנמצאות בביתן, יעמדו לאחר צאת הכוכבים ויברכו "שהחיינו".

חסד של אמת

מנהג נכון והגון מאוד לעשות השכבה לנפטרים ביום כיפור, ולתרום כסף לצדקה לעילוי נשמתם, כי גם המתים צריכים כפרה, ומעשים אלו מועילים לכפר עליהם, ולהקל את דינם, ולהעלותם מדרגה לדרגה בגן עדן. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, כמבואר בהרבה מרבותינו הראשונים, ומהם: רש"י, מחזור ויטרי, הרוקח, ראבי"ה, שבולי הלקט, ארחות חיים, המנהגות, המרדכי ועוד. (רסח)

תפילת ערבית

קודם תפילת ערבית יאמר השליח ציבור חצי קדיש, ואחר כך יאמר פסוק: "והוא רחום יכפר עוון...", ואפילו אם חל יום כיפור בשבת, אומרים אותו. (רב עמרם גאון, רבנו יצחק בן גיאת, מחזור ויטרי, העיטור, המנהיג, שבולי הלקט, הרא"ש, הטור, רבנו ירוחם, אבודרהם, ארחות חיים, כל בו, סדר היום, שלמי ציבור, חמדת ימים, בתי כנסיות, שלחן גבוה, הגר"ח פלאג'י, זבחי צדק ועוד) ואף על פי שאין אומרים 'והוא רחום' בליל שבת ויום טוב, שונה יום הכיפורים, כיון שהשעה צריכה לכך. (רסט)

אחד מימינו ואחד משמאלו

בכל התפילות ביום הכיפורים, יעמדו שני אנשים אחד מימין השליח ציבור ואחד משמאלו. כמו שנאמר אצל משה רבנו במלחמת עמלק, "ואהרון וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד". ואולם מנהג אשכנז שאין עומדים השניים אלא עד אמירת 'ברכו'. (סימן תריט סעיף ד, שיירי כנסת הגדולה ועוד. ת"ה רפו)

"ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד"

ביום כיפור אומרים בקול רם "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", בין בקריאת שמע ובין בסליחות. ויש להיזהר להפסיק בין תיבת 'ברוך' לתיבת 'שם'. והסבירו במדרש, שבשעה שעלה משה רבנו למרום לקבל את התורה, שמע את מלאכי השרת שהיו אומרים לפני הקב"ה "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", ולימד שבח זה את ישראל. ולמה אנו אומרים אותו בלחש? אמר רבי אסי, משל לנכדו של מלך שגנב תכשיט מארמון המלך, ונתנו לאשתו ואמר לה, אל תתקשטי בו בפרהסיא [בחוץ] אלא בבית. אבל ביום כיפור שעם ישראל דומה למלאכי השרת, יכולים לאומרו בפרהסיא ככל מלאכי השרת. (רסט)

קול בכי

יתפלל בכוונה גדולה, בהכנעה, באימה ויראה מחרדת היום. ויתפלל בבכי, ובפרט בעת אמירת הוידוי, ששערי דמעה לא ננעלו. אך אם אינו יכול לבכות ממש, יתפלל ויתוודה בקול של בכי, שנאמר "כי שמע ה' קול בכיי". (רעא, עדר)