תפילת שחרית ביום הכיפורים

מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" ביום הכיפורים. וכך היה המנהג כבר מזמן מרן השלחן ערוך רבנו יוסף קארו זצ"ל, כמבואר בספרו שו"ת אבקת רוכל. וכן מנהג בני אשכנז.

ואף על פי שברכה זו נתקנה על נעילת נעליים, והרי אין אנו נועלים נעלי עור ביום כיפור, בכל זאת: א. כיון שברכות השחר נתקנו על מנהגו של עולם, ומנהג העולם שהוא כולל את אומות העולם נועלים נעליים, לכך מברכים (הרא"ש והר"ן). ב. הלא רשאי כל אדם לנעול נעלי עור באופנים מסוימים, כגון כשיוצא לדרך רחוקה חוץ לעיר או כשיש חשש סכנה של נחשים ועקרבים, נמצא שהברכה שייכת גם ביום זה (העיטור). ג. כיון שאנחנו לא הולכים יחפים אלא נועלים נעליים שאינן של עור (הרשב"ץ). ד. ברכת "שעשה לי כל צרכי", כוללת כל צרכי האדם שהקב"ה מכין עבורו (חוות יאיר). ה.ברכות השחר חוזרים על כל היום והלילה שאחריו, והרי במוצאי כיפור נועלים נעלי עור. (שכ. חזו"ע ארבע תעניות שסא)

"ובכן נקדישך מלך"

הוא סדר קדושה שחיברו רבי יהודה הלוי, ואומרים אותו לפני הקדושה שבחזרת השליח ציבור. והסומך שעומד על יד הש"צ אומרו, והש"צ שותק. ואם אין מי שיאמרו זולת הש"צ, רשאי הש"צ לאומרו, ואין בזה חשש הפסק. (שמג)

נטילת ידים לברכת כהנים

כהן העולה לדוכן לברכת כהנים, נוטל את ידיו עד סוף הפרק כדרכו בכל השנה, כיון שאין זו רחיצה לתענוג אלא רחיצה של מצוה, שכך היו נוטלים הכהנים בבית המקדש. (שיב) ומותר לכהנים ליטול ידיהם במים שמעורב בהם מי ורדים. כמבואר בשו"ת חיים שאל (חלק א סימן עד אות נו) שלא שייך בזה איסור סיכה, כי מי ורדים הם כמים ממש.

בכל השנה כשנוטלים הכהנים את ידיהם לברכת כהנים, לכתחילה צריך הלוי לשפוך את המים על ידיהם, וקודם לכן נוטל הלוי בעצמו את ידיו (זוהר הקדוש, ושו"ע סימן קכח ס"ו). וביום הכיפורים נוטל הלוי את ידיו עד קשרי אצבעותיו. (חזו"ע ארבע תעניות רצב)

י"ג מדות

אין אומרים י"ג מדות בפתיחת ההיכל אף ביום הכיפורים. וכן היה מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל. (הלכה ברורה ח"ז עמוד עז)

קריאת התורה

קוראים בפרשת אחרי מות על מיתת שני בני אהרון. והטעם לזה כתוב בזוהר הקדוש, כדי שקריאה זו תכפר על עוונות בני ישראל. אמר הקב"ה, אם בניי עוסקים במיתת הצדיקים, נחשב כאילו הקריבו לפני קרבנות ביום הזה לכפר עליהם. וכל המצטער על אובדן הצדיקים או מוריד דמעות עליהם, מכריז עליו הקב"ה: "וסר עוונך וחטאתך תכופר". ולא ימותו בניו בחייו ח"ו, ועליו נאמר: "יראה זרע יאריך ימים". (שמח)

העולים לספר תורה

חולה שיש בו סכנה שחייב לאכול, רשאי לכתחילה לעלות לתורה בשחרית ומנחה. שאין דין כיפור כשאר צומות שאם אינו מתענה, לא יעלה, כי הקריאה בתורה ביום הכיפורים, היא בגלל קדושת היום כמו בכל שבת ויום טוב ולא מחמת התענית. וגם מכיון שאינו אוכל אלא מעט מעט פחות משיעור כותבת, עדיין שם תענית עליו. (שמט)המחלל שבת בפרהסיא שקנה עלייה לספר תורה, מותר להעלותו ואפילו הוא כהן, אלא שיוסיפו עולה אחר לעליית 'מוסיף' כנגדו, ואין צורך לחזור על הפסוקים שקראו לו, כי העיקר הוא שיעלו ששה אנשים כשרים. ומכל מקום העובר על שאר איסורי תורה חוץ מחילול שבת, כל שאין בכוונתו להכעיס, מעיקר הדין כשר הוא לעלות לספר תורה, אבל אם אפשר, יעלו מוסיף כנגדו. (יחו"ד ח"ב סימן טז)

סדר העבודה

בתפילת החזרה של מוסף אומר השליח ציבור את סדר עבודת בית המקדש שהיתה ביום הקדוש הזה. וכתב בספר חמדת ימים: "ומה מאוד יתאונן אדם חי להיות דווה ליבו בחטאיו ולהתעורר בבכי ואנחה בעת ובעונה של אמירת סדר העבודה, על כי גלה משוש ליבנו, זבול מקדשנו חרב בעווננו ובטלה העבודה, לא מזבח ולא קרבן ולא כהן גדול שיכפר על עדתנו וכו'. ומבכה השליח ציבור עמו את הציבור על חרבן בית המקדש וגלות ישראל וחסרון עבודת בית ה' אלוקינו, כי עוונותינו הטו אלה. ויאמר גם את הפיוט 'אשרי עין ראתה כל אלה...' בדמעות הלב ובאנחה גדולה. ולא כמנהגי איזה שליחי ציבור שאומרים את כל סדר העבודה בלי שום בכי ואנחה, רק בתודה וקול זמרה. ועושי אלה ומעוררים ליבות בני אדם על כבוד שמו ושממות היכלו, המה יזכו לראות פני שכינה". (מזהב ומפז עמוד תק)

כורעים ומשתחוים

נוהגים שכל הציבור כורע באמירת "כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד". ויזהרו שלא להשתחוות על רצפת אבנים אלא יפרסו שטיח על הארץ, ואם אין שטיח, יפרוס מהטלית וישתחוה עליה או על הספסל. והשליח ציבור, לא ישתחוה עם הקהל, כיון שאסור לו לזוז ממקומו בחזרה אלא ישתחוה על התיבה כשהוא עומד. (שנג)

[יש לדעת, שאסרו חכמים להשתחוות על רצפת אבנים אפילו בלא פישוט ידים ורגלים, אלא אם כן נותן דבר מפסיק בין פניו לרצפה (הרמב"ם, הריב"ש, מהר"ם מרוטנבורג, הטור ועוד). והעושים שכיבות שמיכה, ישימו לב לתת דבר המפסיק בין פניהם לרצפה, וכל שכן שהם משתחווים בפישוט ידיים ורגלים. (עיין עמוד שנג)]

ברית מילה

כאשר ארע ברית מילה בכיפור, חייב המוהל למצוץ את הדם, אך לא על ידי יין, שמא יבלע מהיין. ומברכים ברכת "אשר קדש ידיד מבטן" בלי כוס. ויש שנהגו לברך 'הגפן' על יין, ונותנים אותו לילד קטן שמבין ענין שישתה. וישימו לב לכוון להוציאו ידי חובה בברכת 'הגפן', ושהוא יכוון לצאת. (שמא, שמג)

ודברת בם ולא בדברים בטלים

מה טוב ומה נעים, מה שנהגו לארגן שיעור בדברי תורה קלים, [כגון: דברי חיזוק משער האגדה הנ"ל או מחוברת חג הסוכות וכיוצא בזה,] בזמן ההפסקה שבין מוסף למנחה, למען חיזוק הקהל ביום הקדוש הזה, שלא יאבדו את היום בדברים בטלים חס ושלום. והיודע שאינו לומד, עדיף שילך לישון, כי יושב בטל כישן דמי [דומה].

מאה ברכות

חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. וביום הכיפורים יש להתאמץ ולהשתדל בכך ביותר, כיון שחסרים למעלה משלושים ברכות, ולכן ישלים בארבע סוגי ברכות הבשמים [עצי, עשבי, מיני, הנותן ריח טוב בפירות]. ואשרי המביא בשמים לבית הכנסת לזכות את הציבור ביום קדוש זה שקונה סנגורים לעצמו.

וכך היה מנהגו של החתם סופר להביא עמו בשמים לבית הכנסת ביום כיפור, ומברך עליהם בתחילת הלילה אחר 'כל נדרי', ועוד כמה פעמים ביום, כל שהיה היסח הדעת. והיה מכבד לאחרים לברך ולהריח, כדי לענות אמן אחריהם. (רפג. ועיין ילקו"י סימן מו עמוד נ. וחלק שבת החדש כרך א חלק ד עמוד תקצט)

כמו כן, טוב שיעלה לעליית מפטיר, ובתנאי שיודע לקרוא את ההפטרה בטעמים ונקודות כהוגן, ובזה ירוויח עוד ברכות. (רפג. חזו"ע ברכות שיג)

ועצה טובה, שיודיעו לציבור לפני קריאת התורה, שהעולים לתורה או המפטיר יקפידו לברך בקול רם, ויקשיבו היטב הציבור ויענו 'אמן' ויצטרף להם למאה ברכות, כי גדול העונה 'אמן' יותר מהמברך. (סימן רפד ס"ג, רעק"א ס"ק ד)