סדר מוצאי יום הכיפורים

מתפללים ערבית של מוצאי כיפור בנחת ובמתינות ובכוונה גדולה כראוי, ולא יתפללו בפזיזות ומהירות, כדי שלא תראה התפילה עליהם כמשא, ויתנו פתחון פה לשטן. ומכל מקום לא יאריך השליח ציבור, שלא לצער את הציבור, שהרבה מהם חלשים ותשושים מחמת התענית. (שעו)

האל הקדוש

אם טעה בערבית במוצאי כיפור ואמר 'המלך הקדוש' או 'המלך המשפט', אם נזכר לאחר כדי דיבור, לא חוזר. ואולם הנכון שיחזור להתפלל בתנאי נדבה. ואם טעה ואמר זכרנו לחיים וכו' אינו חוזר. (הרשב"ץ, הרמ"ע מפאנו, מאמר מרדכי, תורת חיים סופר, שלמי ציבור, מעט מים ועוד. שעז)

ברכת הלבנה

יש נוהגים לברך ברכת הלבנה במוצאי כיפור, ולא קודם לכן, מפני שאז עדיין אנו תלויים ועומדים בדין, וברכת הלבנה צריכה להיות בשמחה. ויש נוהגים להקדים לברך ברכת הלבנה קודם יום הכיפורים, כדי להרבות זכויות, ואולי תבוא מצוה זו ותכריע את הכף לזכות. וכל מקום יעשו כפי מנהגם. (שצג)

רבי יצחק אביחצירא זיע"א - הורה ללבנה להתגלות

הבן הרביעי - בן זקוניו של "אביר יעקב" רבנו יעקב אביחצירא זיע"א, היה רבנו יצחק, שעל פי המקובל במשפחת אביחצירא נשא את שמו של האר"י הקדוש [הרב אדוננו רבנו יצחק הקדוש], כשאביו מגלה שניצוץ מנשמת רבנו האר"י ז"ל מתנוצץ בו. ואכן משחר נעוריו, בעודו עולה ומתעלה ברכישת קניני התורה, גילה הנער הצעיר משיכה ללימודי תורת הנסתר, למרות התנגדותו המקובלת של אביו רבנו יעקב, שלא מיהר להכניס את בניו בשערי היכלי החכמה הפנימית. ברם, לבנו הצעיר שהוכיח יכולת מובהקת להגות בחכמת הקבלה, הותיר רבנו יעקב את הברירה להתחיל ללמוד קבלה בגיל מוקדם. ואכן בשנים הבאות נודע רבי יצחק כבקי מופלג בתורת הקבלה, עד שאמרו עליו שהוא מתמצא בכתבי רבנו האר"י ז"ל, "עץ חיים" וב"שמונה שערים" כמו ב"אשרי יושבי ביתך"...

על גודל ההערכה שרחש לו אביו, ניתן ללמוד מהמעשה הבא שסופר על ידי עדי ראיה שנכחו באותו מעשה:

היה זה במוצאי יום הכיפורים תרכ"ח, כשיצאו בני העיר תאפיללת לקדש את הלבנה, ורבנו יעקב אביחצירא זיע"א בראשם. עננים עבים וסמיכים כיסו את השמים והסתירו את הלבנה מעין רואה, להפתעת כל הנוכחים שלא נתקלו בתופעה שכזו מעולם. לאחר המתנה ארוכה, קרא רבנו יעקב לבנו הקטן יצחק שהיה אז כבן שמונה שנים, וביקש ממנו שיורה ללבנה שתתגלה, כדי שיוכלו לברך כל הקהל ברכת הלבנה.

מיהר הילד למלא את מבוקשו של אביו הדגול, הוא הפנה את מבטו כלפי מעלה וציוה על הלבנה להתגלות. כל הקהל הקדוש הוכה בתדהמה, כשבאותו רגע התפזרו כל העננים והלבנה המְשַיֶּטֶת ברקיע התגלתה במלוא הדרה. מיני אז שמרו רבים וטובים את צעדיו של הנער, בידעם נאמנה כי לגדולות נועד... ("אביר יעקב" עמוד 227)

שאלה: יש לשאול, הלא בחוברת "ארבע התעניות ובין המצרים בהלכה ובאגדה" מבואר שכיון שצריכים לברך ברכת הלבנה בשמחה, לכן במוצאי תשעה באב תחילה יפתחו את הצום באכילה ושתיה, ורק לאחר מכן יברכו ברכת הלבנה בשמחה. והלא במוצאי יום הכיפורים גם כן שרויים כל הציבור בתענית, ולמה לא הצריכו לטעום משהו קודם שמברכים ברכת הלבנה?

תשובה: כתב המשנה ברורה (סימן תכו סקי"א), שמתוך שמחה זו שאנחנו בטוחים בו יתברך שבמוצאי יום הכיפורים הוציאנו זכאים בדין, ומחל לנו על כל עוונותינו, וחתם אותנו לחיים טובים ולשלום, וקבלנו נשמה חדשה נקיה ומצוחצחת, לכך שמחים אנו בקידוש הלבנה אף קודם שטעמנו. וכמו שאמרו במדרש, שבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת (קהלת ט ז): "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ".

תוספת מחול על הקודש

גם במוצאי כיפור מוסיפים מחול על הקודש כמו בכל מוצאי שבת, ולכן אסור לאכול או לעשות מלאכה מיד בצאת הכוכבים, אלא יש להמתין מעט לאחר צאת הכוכבים. (שעח)

רבנו תם

ראוי להחמיר שלא לאכול במוצאי כיפור אלא עד שיגיע צאת הצום כשיטת רבנו תם. שכן היא שיטת רוב ככל הראשונים ומרן השלחן ערוך והרמ"א, כמבואר בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה". וכתב הגאון החזון איש (אגרות ח"א סימן מא): "פשטה ההוראה להחמיר כרבנו תם בכל ישראל, והיא הוראה מקוימת כמפי סנהדרי גדולה בלשכת הגזית, ואין שום צד קולא בזה. ולא נמצא מי שאמר שלא לחוש לדעת רבנו תם, ואם איזה גאון כתב להמליץ על מי שמיקל, זו אינה הוראה לחקות בה את המקילים". עכ"ד. ועיין מה שכתבנו בזה לעיל (עמוד 121). ואולם מעוברות ומניקות המצטערות מן התענית, רשאיות להקל לטעום קודם זמן זה. (שפח)

הבדלה

אסור לאכול קודם שיבדיל על הכוס, אבל מותר להתקלח ולסוך בשמן ולנעול נעלי עור קודם ההבדלה. ומי שצמא יכול להקל לשתות מים בלבד קודם ההבדלה, ואפילו קודם תפילת ערבית [לאחר צאת הצום]. (שפז. ת"ה שמ)

בשמים

אין מברכים על הבשמים בהבדלה. וטוב לברך עליהם בגמר ההבדלה אחר שתיית היין, בין כשחל כיפור בחול, בין כשחל בשבת. (שפד)

נר

אין מברכים 'בורא מאורי האש' אלא על נר ששבת, דהיינו נר שהיה דלוק מערב כיפור או על נר שהודלק מנר שהיה דלוק מערב כיפור. (שעח)

נר שהיה דולק בבית הכנסת מערב כיפור, לא יברך עליו, שלא הדליקוהו להאיר אלא לכבוד, וטוב שידליק ממנו נר אחר, ויברך על שניהם כאחד. (הרמ"א תרכד ס"ה. שפד)

אם אין לו נר ששבת, יבדיל בלי נר, ולאחר שיאכל וישתה, טוב שישתדל לחפש נר ששבת לברך עליו. (שפז)

אם כיפור חל בשבת, רשאי לברך במוצאי כיפור - מוצאי שבת על כל נר, אך טוב גם בזה לברך על נר ששבת. (שפג)

הבדלה לנשים

אשה שבעלה מתעכב במוצאי הצום מלבוא לבית, לא תמתין לו כלל, אלא מיד בצאת הצום תבדיל על מיץ ענבים ותאכל. ואם אינה יודעת להבדיל, רשאית לשתות מים, כמבואר בשלחן ערוך (סימן רצט ס"א) שמותר לשתות מים לפני ההבדלה. וכן רשאית לשתות תה וקפה שדינם כמו מים לענין זה. (שפז. ספר דיני תשעה באב שחל ביום א' לגר"ש דבליצקי עמוד פט)

לך אכול בשמחה לחמך

מצוה להרבות באכילה ושתיה בשמחה במוצאי כיפור שהוא כיום טוב. ואמרו במדרש, שבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת (קהלת ט ז): "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ". (ת"ה שמא)

מחיל אל חיל

אחר שאכל ושתה, מצוה רבה להתחיל בבניית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה, וכמו שנאמר (תהלים פד ח): "ילכו מחיל אל חיל". (ת"ה שמא)

בזאת תבחנו

מאחר וביום הכיפורים נמחלו כל עוונותינו, וכל אדם מקבל נשמה חדשה נקיה ומצוחצחת, יש ליתן את הדעת שלא ללכלכה חס ושלום כבר במוצאי כיפור, על כעס ורוגז וכיוצא. ולכן אף אם בא לביתו ולא ראה את השלחן ערוך "כרצונו", לא יכעס ולא יקפיד כלל, אלא אדרבה יעזור לאשתו בשמחה בשובה ונחת, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. ויזכה לכל הברכות והישועות אמן.

ההפסד העצום והנורא מהכעס

כתב בספר כל בו: נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבתות, כמבואר במדרש אגדה, שבארה של מרים שנמצא בים הכנרת, מחזר על כל הבארות והמעיינות בכל מוצאי שבת, וכל מי שהוא חולה ויזדמנו לו המים וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין, מיד מתרפא מכל תחלואיו. ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, והיתה אשתו שואבת מים בכל מוצאי שבת, שמא תזדמן לה בארה של מרים. והנה במוצאי שבת אחת, הלכה והתעכבה יותר מדי בדיבורה עם חברתה בחוץ, ובדיוק באותו מוצאי שבת הזדמנה לה בארה של מרים, ומילאה את כדה מאותם מים. וכיון שבאה אצל בעלה, כעס עליה שאיחרה, ומרוב כעסו נפל כדה משכמה, ונשבר הכד, ונפלו מטיפי המים על בשרו, ובכל מקום שנתזו המים, נרפא השחין. אבל אילו לא היה כועס ולא היו נשפכים המים, והיה שותה ומתרחץ מהם, היה נרפא כליל. על זה אמרו חכמים (מסכת קידושין מ ע"ב): "רגזן - לא עלתה בידו אלא רגזנותו", ה' יצילנו. (בית יוסף סימן רצט)

וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י: וממעשה זה תוכחת חיים, לבל יהיה אדם כועס בכל זמן אפילו על דבר שראוי לכעוס עליו, כי כעס בחיק כסילים ינוח, הלוא תראה אדם זה על ידי כעסו, איבד טובה הרבה. וכן יש לפרש כוונת הפסוק (קהלת יא י): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". ומעשה בעיור שירד לטבול במים, והזדמנה לו בארה של מרים, וטבל והתרפא.

התבוננות

אומר רבי ישראל מרוז'ין, הלוא אמרו חז"ל: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". ונתבונן, וכי מתי יש לו לאדם הזדמנות להימנע מעבודה זרה, הרי לעולם לא יבוא לידי ניסיון כזה? אך היות ומידת הכעס היא שכיחה אצל כל אדם, הרי בשעה שכובש את כעסו, מקבל באותה שעה שכר כאילו מנע את עצמו מניסיון עבודה זרה.

על כן, התבונן, איך תכעס על זולתך ולא תכעס עליך בעצמך? שאתה טורף נפשך באפך, ועובד עבודה זרה בכעסך, ומכעיס את קונך, ועתיד להיפרע ממך. איך תשנא את אויבך, ואין לך אויב גדול ממך, שאתה גורם רעה לעצמך, מענה ומסגף את נפשך הנצחית, ומענג את גופך רימה וגוש עפר ונפסד.

ועתה בני, התבונן וחשוב! מה נשפוט באיש אשר עשו לו בזיון קטן או גדול, וכנקמה לכך, הלך והמיר דתו ויצא מכלל ישראל, הכהוגן עשה?

ועתה שאלה שניה אשאלך בני, אם ביישוך באיזה בזיון, וכתגובה לכך כעסת וקצפת, ולדעת חז"ל הושוותה באותה שעה לעובד עבודה זרה. האם לא דמית לאותו משוגע שהמיר דתו כתגובה למה שהכעיסוהו? הראוי להמיר דעתך ולעבוד עבודה זרה, בשביל שחברך דיבר עליך, או בגלל היזק ממון שגרם לך?

ועתה בני המשך וחשוב, אם חברך שבר לך כלי השווה מאה שקל, ההגיוני הדבר להשליך עליו כתגובה לכך עטרה שהיא שווה מאה אלף שקל, או לטרוף אבר אחד מאברי גופך ולהשליך עליו? אם כן אמור נא בני, למה כתגובה בכעסך אתה טורף ומשליך נפשך. ומקרא מלא הוא: "טורף נפשו - באפו"! ולכן בני הסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך! ("הסר כעס מלבך" עג, קכא).