סליחה שלא ידעתי שציערתי אותך!

כולנו יודעים שצריך וחובה לבקש סליחה לפני יום הכיפורים, ושעל עבירות של בין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, אבל איך עושים זאת? איך מעזים לבקש סליחה? והלא כל כך חטאתי, עוויתי ופשעתי לפני החברה, או לפני בעלי. איך יהיה לי אומץ לבוא ולבקש סליחה?

נכון, לא נעים לבקש סליחה. אין איש שיאמר שזה בגדר הנעימות. בקשת סליחה מוכיחה לשני שהמבקש טעה, ומי אוהב להתגאות בטעות ובמעשה רע? בקשת הסליחה גם גורמת לחוטא עצמו להבין שטעה, ומי אוהב להרגיש חוטא?

על אף הקושי, בקשת הסליחה מביאה את המבקש לכך שהוא מרגיש אחר כך נקי ומרוצה. היא מלבינה את חטאיו ועוזרת לו להשתקם. בקשת הסליחה מביאה את החבר לכך שידע שאני, המבקש, לא עשיתי את מה שעשיתי מתוך רצון להרע, אלא מתוך שגגה או אי שימת לב.

קשה לחיות עם בעל או עם אישה שאינם יודעים לבקש סליחה. כשלא מבקשים סליחה ולא מתנצלים, הרגשת הצד השני היא תמיד: בעלי רוצה להרע לי! או: אשתי לא מתחשבת בי!

ברגע שמבקשים סליחה, מבהירים לצד השני שאנחנו כן אוהבים ומבינים, רק טועים לפעמים, וזה קורה. ברגע שמתנצלים – יורד עול כבד מאוד מכתפי שני הצדדים.

חישבו כמה קל לנו לבקש סליחה על כך שהסתובבנו ודרכנו על הרגל של בן ה-10. לעומת זאת, כמה קשה לבקש  סליחה מהילד על כך שדיברתי אליו אתמול בצורה נוראה. יש סליחה שהיא ספונטנית, לא מביישת, לא מביאה אותי למקום של אשם ודאי וכבד, ויש סליחה כבדה וקשה מנשוא.

ישנם אנשים שקשה להם לבטא את המילה "סליחה" בפיהם. לעומת זאת, הם מרבים בעשיית טוב. שימו לב אם כזהו האדם שמולכם, וקבלו את ההתנצלות שלו. היא אמנם לא נאמרה במילים, אבל הוכחה במעשים.

סליחה יכולה להחזיר יחסים לקדמותם. במקום שהשניים יהיו מרוחקים זה מזה ולא ירצו קרבה, הם הולכים ומתקרבים יותר ויותר זה לזה עד שהיחסים יכולים להיות כמו פעם.

כשמבקשים ממני סליחה, עלי להיות פתוח לקבל. אם לא – ייסתם הגולל על הסליחה, וחברי לא יבקש ממני שוב לעולם.

כשהשני מעז ומבקש סליחה, עלי לקבל את סליחתו, איך לא? והלא הוא עשה דרך ארוכה עד שהגיע הלום. הוא התגבר על המעצור הפנימי שלו, התעלה על פני הקשיים העומדים בדרך ובסוף הגיע והתנצל.

כשהשני בא ומתנצל, בואו ונזכור שגם אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במקומו, ואז, איך נעז ללכת ולבקש סליחה, אם כשהאחר ביקש מאתנו אנחנו לא כיבדנו את הסליחה כראוי?

אבי זצ"ל, שנפטר לפני כשנתיים, נהג לבקש מאתנו, ילדיו, בערב יום כיפור, לבקש סליחה זה מזה.

כשאחד הילדים אמר: "אבל, אבא, לא עשיתי לו שום דבר!", אבא ענה: "מספיק שהוא חשב שעשית לו פעם, ואתה אפילו לא ידעת מזה, כדי שתבקש ממנו סליחה.

 ועכשיו חשוב לעצמך שאולי פעם גם ציערת אותו בידיעה ופשוט שכחת מזה, כמה עליך לבקש סליחה...

קשה לבקש סליחה. קשה מאוד. אבל כשנצליח, נוכל לבוא לבית הכנסת לתפילת יום הכיפורים ולהרגיש זיכוך מלא בכל איברינו. הצלחנו, התגברנו על המכשולים, עשינו מה שיכולנו, ועכשיו אנחנו טהורים וזכים.