התועלת שבייסורים: הסיבות השונות להבאת ניסיונות בעולם הזה – חלק א’

בדברי חז"ל אנו מוצאים כי תתכינה סיבות שונות וסוגי תועלת שונים ליסורים שה' מביא על האדם, וכולם, כאמור: "כאשר ייסר איש את בנו", כולם לתועלתו ולטובתו של האדם. נביא כאן חלק מסוגי התועלת:

ייסורים של נסיון

"וַאֲנִי יִסַּרְתִּי, חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע"  (הושע ז טו)

פעמים רבות מטרת הייסורים היא לנסות את האדם, היאך יקבל אותם, והיאך יחזק את אמונתו בבורא עולם. הייסורים הללו באים לחזק את "השרירים הרוחניים" שלו, כפי הפסוק לעיל: "ואני יסרתי, חזקתי זרועותם"! הם כמו משקולות כבדים, שהאדם הנושא אותם מחזק בזה את שריריו. וככל שידע האדם את התועלת הרוחנית העצומה שנגרמת לו על ידי ייסורים אלו, ישמח בהם ויקבלם באהבה.

בשלחן ערוך (אורח חיים רכב ס"ג) נפסק: "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה, כדרך שמברך בשמחה על הטובה. כי הרעה לעובדי ה' - היא שמחתם וטובתם, כיוון שמקבל באהבה מה שגזר עליו ה'. נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה', שהיא שמחה לו". כלומר האדם צריך לראות את היסורים כחלק מעבודת ה' שלו, כחלק מההתעלות הרוחנית שלו, וממילא יוכל לקבלם בשמחה.

הגישה לכל דבר שנשלח משמים צריכה להיות כך: ככל שקשה יותר לקבלו, יש יותר עבודת ה' בקבלתו. וככל שיש יותר עבודת ה', מן הראוי שיהא האדם בשמחה ויקבל את הדברים באהבה! למרות שאין זה קל ליישם קו חשיבה כזה, מכל מקום הדבר נפסק להלכה בשולחן ערוך, ועל כל יהודי לחזק את מחשבתו בכיוון זה.

כותב הרב עזריאל טאובר זצ"ל: "בדרך כלל אסור לאדם לבקש שיבואו עליו ייסורים, וכן אסור לו לחפש דרכים להגדלת יסוריו, אולם כאשר באים ייסורים על האדם, עליו לדעת כי יש כאן יותר מאשר הזדמנות להתגבר על הקשיים. זוהי הזדמנות להגיע לגבהים ולפסגת ההישגים! כל מכאוב הנגרם לאדם בגלל מצב קשה אשר נגזר עליו מלמעלה - מגיע אליו עם יכולת הבחירה להפוך את הסבל להתעלות רוחנית!

מסופר כי לגאון מוילנא זצ"ל נפטרה, לא עלינו, בת, ממש לפני החופה, ואמו באה אליו בחלום ואמרה לו: אילו ידעת מה זכית באופן שקיבלת את זה, היית רוקד בהלווייתה יותר מאשר בחתונתה! (לק"ט עמוד קי)

כותב בספר חובת הלבבות (שער חשבון הנפש): "עליך איפוא, אחי, להתבונן בהבדל שבין הסבל שהאדם מקבל באהבה, לבין הסבל שהוא מקבל מתוך הכרח ורוגז, ולהסתכל על ההפרש שבין התוצאות של שני מיני הסבל הללו... נמצא שאם אתה מתבונן בלבך היטב, כי כל סבל שה' מביא עליך הוא רק לטובתך יביא לך סבלך תוצאות טובות ושכרך עליו מובטח לך! לכן, אחי, אל נא תתעלם מלחשוב תמיד על הדבר הזה, ואז תתחזק הכרתך לקבל את סבלך באהבה לשם שמים, ותהיה לך הקלה כשיעיקו על לבך צער הרעה ומרירות הסבל, ותראה בזה שהנך מקבל את גזירת האלוקים ברצון טוב, ושהנך מתנחם בה' ובוטח עליו, שכל מה שהוא עושה אתך הוא רק לטובתך, כמו שנאמר: 'חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!"

ייסורים של תוכחה

"מוּסַר ה', בְּנִי, אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה".

(משלי ג יא-יב)

פעמים שהקב"ה, על ידי היסורים, מאותת ומעורר את האדם שישוב בתשובה וייטיב את מעשיו. טבע האדם שכאשר רק טוב מקיף אותו, הוא שוקע בעצמו ובהצלחותיו, ואינו חושב על מהות החיים, על תכליתו ועל עבודת ה'. כמו שאומר הפסוק: "וישמן ישורון - ויבעט". ה' נותן לאדם יסורים כדי שיצא מהבועה, ויחשוב יותר ברצינות על החיים ומטרתם. יבקש יותר את ה', יתפלל אליו, יפנה אליו, ירגיש תלותי בו, יתעורר לשפר את מעשיו וכדומה. כפי שאומר המדרש (דברים רבא פרשת עקב ג ב): "אני מביא יסורים עליכם עד שתכינו את לבבכם אצלי".

כן כתב השל"ה הקדוש (מאמר חמישי אות קעג. בשם דרשות הר"ן דרוש עשירי): "כשאדם הוא בימי שלווה, אינו מכיר ובוחן הדברים על אמיתתן, מפני הדמיון הנטוע באדם, שהוא טורדו ומראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו. אבל כאשר צר לו, אינו יכול לפתותו על דרך זה, ולפיכך הוא מכיר האמת על בוריה ומבקש ה', לא להמלט מהצרה בלבד, אלא בכל לבבו ובכל נפשו. שהשכל נוטה למה שבטבעו לנטות כשאין לו מונע".

מעשה באדם שנסע ברכבו וראה שנורית אזהרה אדומה דולקת בלוח השעונים. הדבר הפריע לו, לכן פנה לחשמלאי רכב וביקש ממנו שיכבה את הנורית האדומה. החשמלאי פתח את לוח השעונים וניתק את הנורה מהחשמל. הנהג שמח ש"יצא בזול", אולם לאחר כמה שעות של נסיעה, הרכב לפתע הפסיק לעבוד... לפעמים אנו מקבלים רמזים ואיתותים מן השמים, צרות או ייסורים, ועלינו להבין את הרמז ולעשות מיד את הדבר הנכון והרצוי ולא לחפש "קיצורי דרך". עלינו לעשות רצון ה' יתברך, לפשפש במעשינו ולשוב בתשובה.

בספר "בדרך עץ החיים" מובא ביאורו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל על הפסוקים: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כג ד).

משל למה הדבר דומה? לאב שטייל עם בנו בתוך יער עבות. לפני כניסתם אל היער הזהיר האב את הבן באזהרה חמורה לבל יִפָּרד ממנו, אפילו לא לרגע קט, כיון שהמשוטט ביער בלי להכיר את הדרך מסכן את חייו, ועלול הוא להיות טרף לשיניהן של חיות טורפות.

בתחילה נזהר הילד, ואכן לא זזה ידו מתוך יד אביו. אך הנה הבחין הילד בדבר מה שמשך את תשומת לבו, נשמט מאביו ופנה לצידי הדרך. האב, שלא הרגיש, המשיך בדרכו. כאשר רצה הבן לשוב אל אביו, לא הצליח למוצאו.

נבהל הילד מאד והחל לבכות ולחפש את אביו במעבה היער. תוך כדי חיפושיו הלך והסתבך, ותעה יותר ויותר בסבך היער. הלילה ירד, וחשכה מבעיתה השתררה במקום. מכל עבר נשמעו צרחותיהם של עופות לילה, וממרחק לא רב נשמעו גם קולות זאבים, אריות ודובים המשחרים לטרף. מובן מאליו שהילד האובד נתקף בפחד נורא, ובגעגועים עזים לאביו.

לפתע חש הילד כאב עז בלחיו. היתה זו סטירת לחי שניחתה עליו מידו של מכה אלמוני. אך בטרם הספיק להשמיע קול זעקת כאב, הבחין שהסוטר הוא אביו. במקום לזעוק על כאבו, השמיע הילד קריאות שמחה וגיל: "אבא. אבא", וחבקו ונשקו.

מצבו של אדם החוטא דומה למצבו של הילד האובד. כל אימת שהוא חוטא, הרי הוא מתרחק מאביו שבשמים והינו שרוי בצער. כשבאים עליו ייסורים עליו להתבונן ולהכיר שאביו שבשמים הוא הניצב עליו ומייסרו על שסטה מן הדרך, ואז יתמלא שמחה על המכות שקבל. כי בד בבד עם הסבל שבעונש. הוא נוכח לדעת כי בן אהוב הוא אצל אביו הדואג לו ושומר עליו.

לפיכך, גם כאשר ילך היהודי בגיא צלמוות, לא יירא, כי גם שבטו המייסר של הקב"ה, כמו משענתו, הוא לו לנחמה - "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ - הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי"!

ייסורים של תיקון וכפרה

ייסורים רבים הבאים על האדם הינם לכפרת עוונותיו ולתיקון נשמתו. הפסוק אומר: "כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז כ), ופעמים שהקב"ה מביא על האדם ייסורים בעולם הזה כדי למנוע ממנו צער וייסורים בעולם הבא. זהו חסד עצום שעושה עימו בורא עולם, כי הקב"ה, במבטו הנצחי והאינסופי, יודע כי טוב יותר לאדם לסבול בעולם הזה, ואפילו לסבול מאוד, מאשר לסבול סבל או להפסיד שכר כלשהו בעולם הבא, הנצחי. כפי שכותב הרמב"ן: "והנה אם יֵאָבֵּד האל ממנו בעולם הזה את כל הטובה אשר נהיתה בעולם, ויהיה נידון בייסוריו של איוב כל ימיו - טוב לו משיענש בנפשו להיות נדון בעולם הנשמות בייסורי גיהנום, או שיִגְרַע חטאו מנפשו מעט ממעלתה בעולם הנשמות ודִבּוּקָהּ בזיו העליון...".

נתאר לעצמנו, שקיימת שיטת ריפוי באמצעות חלום. נניח שמרדימים את האדם, ומשפיעים עליו שיחלום חלום מסויים, והדבר ישפיע על נפשו וירפאהו. והנה מגיע אדם עם קשיים נפשיים מסויימים, והמטפל מרדים אותו ונותן לו לחלום חלומות קשים ומזעזעים, מתוך ידיעה שחלומות אלו ירפאוהו, והוא יקום לאחר מכן בריא בנפשו ויחיה חיים תקינים. העומד מן הצד ומסתכל על המטופל בעת שהוא חולם את חלומותיו, וניכר עליו שכולו מבועת מן החלומות, עלול הוא לכעוס על המטפל שהביאהו לכך. אך לוּ ידע את התועלת הרבה שתצא לו לאחר מכן, לכל ימי חייו, ודאי יראהו כאיש חסד ומיטיב.

אנו בראייתנו המצומצמת רואים כרגע רק את ה"חלום", את העולם הזה, הנמשל לחלום פורח למול עולם הנצח. אך הקב"ה שרואה לפניו את הנצח, ואת טובתו הנצחית של האדם, יודע להכתיב לו בדיוק מה "לחלום" ומה לחוות בזה העולם, כדי לחיות חיים טובים יותר בעולם הנצח.

כותב הרמח"ל בספרו "דעת תבונות" (עמוד מ), כי לעתיד לבוא יראה לנו הקב"ה איך באמת כל דבר ודבר שהגיע עלינו, היה בדיוק לטובתנו! "שאין לך מעשה, קטן או גדול, שאין תוכיות כוונתו לתיקון השלם... כי יודיע דרכיו הקב"ה לעתיד לבוא לעיני כל ישראל, איך אפילו התוכחות והיסורין לא היו אלא הזמנות לטובה, והכנה ממש לברכה, כי הקב"ה אינו רוצה אלא בתיקון בריאתו, ואינו דוחה החוטאים בידיים, אלא אדרבה, מצרפם בכור להתקן ולצאת מנוקים מכל סיג".

רבנו יונה כותב (משלי ג): "זה דבר מופלא במעלות הבטחון, כי אם יראה בעל הצדקות והמצוות שאינו מצליח בעושר או שיבואהו מוסר ה', יחזק ויאמץ בבטחון ואל ימאס מוסר ה', וידע כי הוא לטובתו יותר מגמול ההצלחה בעושר ובשלוה, כי רצה ה' לזכותו ולנקותו מכל אשמה ועוון, ולהגדיל שכרו בעולם הגמול. כי שלוות העולם הזה - במה נחשבת?! וימי האדם כצל עובר, וסופו כלא היה. אילו חי אלף שנים - יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה! ואין אדם יודע מה טובו, וה' יתברך יודע בתקנתו ובתועלתו, ומה טוב לו - אם השלווה אם המוסר".