כי אתה עמדי: ה’ איתך. אתה לא לבד

עקבות...

אדם חלם חלום. בחלומו, מטייל הוא לאורך החוף על שביל חייו, והאלוקים עמו. בפאתי הרקיע הבזיקו לנגד עיניו מאורעות חייו, ובצמוד לכל מאורע הבחין על החול בשני זוגות עקבות: זוג אחד שייך לו, ואילו השני - לאלוקים. הוא הבין כי האלוקים הולך עימו בכל מאורעות חייו.

 במבט מתבונן על השביל, הבחין לפתע, שפעמים רבות במהלך חייו נראה בחול רק זוג עקבות אחד! הוא גם הבחין, שאותן תקופות היו התקופות העצובות ביותר בחייו. הדבר הציק לו. הוא שאל את האלוקים אודות לכך: "אלוקי, הלוא בשרתני שתצעד עמי לאורך כל הדרך. אולם הבחנתי, בתקופות המצערות ביותר בחיי, רק בזוג עקבות אחד! מדוע דוקא אז, כשהייתי זקוק לך ביותר, נטשתני ועזבתני?!"

והאלוקים השיבו: "בני היקר לי מאוד, אני אוהבך, ולעולם לא אנטושך! במשך אותן תקופות של נסיון וסבל בחייך, כשהבחנת בזוג עקבות אחד, היה זה משום שנשאתי אותך על כפי!" (מהחוברת "ניצוצות")

אמא כאן!

משל לילד שחלה והוצרך לעבור ניתוח. ביום היכנסו לבית החולים, מלווים אותו בני משפחתו עד שערי בית החולים, ומעניקים לו שפע מתנות וממתקים. לבית החולים נכנסים עמו רק אביו ואמו, ושוהים עמו עד התקרב שעת הניתוח. כשהוא מובל לחדר הניתוחים, מקדם את פניו רופא חמור סבר, ומבקש מההורים להשאר מחוץ לחדר הניתוחים. ההורים מנשקים ומחבקים את בנם ומלווים אותו במבטיהם, עד הרגע שהדלת נסגרת בפניהם, והוא נשאר לבדו. הילד מביט סביבו, ורואה שכל הנוכחים עטופים בחלוקים ירקרקים וסבר פניהם רציני. על השולחן לידו מונחים כל הכלים הנצרכים לניתוח, ומראשותיו בוקע אור מבהיק מהמנורה הגדולה התלויה מעליו. הוא פורץ בבכי. לפתע הוא מבחין בחלון קטן באחת מפינות החדר, וכשהוא מתבונן בו היטב הוא מבחין שמבעד לחלון מציצות פניה המרגיעות של אמו היקרה! מיד הוא נרגע, מפסיק לבכות, ומחייך!

מה בעצם השתנה? הרי כל המחזה המפחיד עדיין על מקומו?!

אמנם כן, אבל לעבור ניתוח, אפילו ניתוח קשה, עם אמא, זה משהו אחר!

הידיעה וההרגשה של "עמו אנוכי בצרה" משנה את כל התמונה! אבא אתך, אתה לא לבד פה! "גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע, כי אתה עמדי" - כך מעיד דוד המלך ע"ה על עצמו. דבריו מהווים בת קול המהדהדת בחללו של עולם, וקוראת לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם, לאמור: הלוא בן יקיר אתה לאבינו שבשמים, ובאהבתו אותך אהבה ללא מצרים, עינו פקוחה עליך בכל עת, והוא שומר עליך ומלווה אותך בכל צעד ושעל. אם כן, אשריך שיש לך במי לבטוח. הוא ישמרך מכל רע, כל מה שיאונה לך הוא רק טוב, כי ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם! (הרה"ג מרדכי פוגרמנסקי)

"אל מלא רחמים"

אחד מישישי עיר הקודש צפת, אמר ביום השנה לפטירת אמו למתפללי בית הכנסת שבו התפלל: בואו ואספר לכם מה היו הדברים האחרונים ששמעתי מפי אמי ע"ה. כאשר שכבה על ערש דווי, קראה לי אמי ואמרה: "גשה נא אלי ילדי (ואני הייתי בגיל פחות מבר מצוה), ואסביר לך מהו "אל מלא רחמים". כאשר כוס מלאה מים על כל גדותיה, די בנגיעה קלה ביותר בכוס וכבר נשפכים מים מתוכה החוצה. גם הקב"ה מלא רחמים כל כך, עד שאין צורך ביותר מנגיעה קלה, וכבר נובע ממנו יתברך - ים של רחמים!". אלו היו דבריה האחרונים של האם לבנה. והישיש סיפר את הדברים ששמע לפני למעלה משבעים שנה, ברטט ובהתרגשות, כאילו נאמרו אך תמול שלשום.

אב הרחמים

בתו של אחד מגדולי הדור ז"ל, שנתאלמנה בגיל צעיר, נשאלה: במה ניחמך אביך לאחר מות בעלך?

השיבה האשה וסיפרה, שלאחר תום ימי השבעה, אמר לה כך: "הראית מה רבו האנשים אשר באו לנחם אותך בימי אבלך? כולם מרחמים עליך מאד. אך דעי לך שהקב"ה מרחם עליך הרבה יותר מכל מה שאלו מרחמים עליך".

מתוך אגרת תנחומים של רבי יונתן אייבשיץ לגיסתו:

איזו סיבה יש לנו לבכות על מעשי הקב"ה? האם יודעים אנו מהו טוב ומה רע? האם אנו חכמים כה' ברוך הוא? האם אנו רחמנים כמוהו? מיטיבים כמוהו? מרחמי יתומים כמוהו? אוהבי חסד ורחמים כמוהו? רואים את הנולד כמוהו? גומלי צדקות כמו הקב"ה? שהוא הוא החכמה והרחמנות והאמת בעצמם!

מתוך מכתב תנחומים ששלח הרב דן סגל שליט"א:

לעיתים, אם אפילו עולה איזה זיק של מחשבה, כביכול: "למה הקב"ה עושה כך?", אופפת אותי מיד בושה וכלימה, כי הוא יתברך קרוי "אב הרחמים", דהיינו האב של כל רגשות הרחמים שיש בבריאה, שכולם ממנו יתברך. אם כן, אם אני, שפל באמת, אשר איני מוכן לעשות למען זולתי, בכל זאת אני מרחם על צער השני - אז הוא יתברך, שכולו רחמים, לא מבין את זה?! אלא מה? אף על פי כן הוא מייסר! אם כן זו הראיה שזה הטוב והרחמים.