אוהבת אותך, אבל קטנת אמונה

אם ננסה להעמיק בעניין, אין סיכוי שנאהב מישהו עד כדי כך ומצד שני לא נאמין לו.

אהבה ואמון הם 2 דברים שאמורים להיות קשורים זה בזה ולהאדיר אחד את השני.

אם אני אוהבת מישהו, אני אמצא את עצמי עם הזמן מאמינה בו ולו, ואם אני מאמינה למישהו – זה לא יהיה מישהו שאני שונאת.

אז איך בכל זאת אני מוצאת את עצמי עם התחושה המעורבת הזו, כשזה קשור לאבא שלי?

אני אוהבת אותו בכל נימי נשמתי, עד בלי די ובכל זאת אני מוצאת את עצמי בקטנות אמונה כלפיו, איך?

מתי אבאל'ה אכזב אותי?

מתי החלה נק' הנסיגה לאחור בכל מה שקשור לאמונה?

איך זה הגיוני שרק לאחר שעות ממאורע מסוים אני מצליחה להבין איך ה' הוא מלך, פשוט מלך?

כמה זה באמת הוגן כלפיו, שאין לי יכולת לקשר את כל הטוב אליו?

אבא הטוב, אבא המושלם, כמה כמה כמה טוב אתה מרעיף עלי, כמה אתה אוהב אותי. כמה אתה מאמין בי, כמה אתה רוצה אותי קרובה אליך, כמה אתה מחכה לי. כמה אתה אבא, כמו שאף אחד אחר על פני האדמה לא יכול להיות...

עד מתי אבא אמצא את עצמי מתביישת בחוסר האמונה שלי כלפיך? עד מתי אמשך אחר יצרי הרע המנסה בכל כוחו להרחיק אותי ממך?

אנא, אבא הטוב, פרוש עלי את כנפיך ואמץ אותי אל חיקך, כי זה המקום הכי בטוח שאני מכירה.

אנא, אבא רחום, רחם עלי, רחם על אותה אהבה שקיימת בי, על אותה השתוקקות לקרבתך.

אנא, אבא יקר, הפוך את האהבה ליקרה יותר מהאמונה (לפחות עד שאצליח להביא את האמונה לדרגה מספיק גבוהה).

אנא, אבא אהוב, אהוב אותי עם כל הקטנות שבי, ובתקווה שיש בי – עם כל הגדולות שבי.

אבאל'ה, אתה עדי שהשורות נכתבו בדמעות של בושה, בדמעות של תחינה, בדמעות של תקווה, שאזכה להיות מאותם אלו שזוכים לראות אותך בכל שניה, ולא רק בדיעבד.

מאותם אלה שהאהבה והאמונה אצלם קשרו יחדיו קשר אמיץ, ושניהם נמצאים במגמת עליה מתמדת.

מאותם אלה שאין להם שום חשש, ולו לרגע קטן, שאולי ח"ו אתה לא לידם.

אוהבת ומייחלת לאמונת תם,

הבת שלך

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.