הצלמת התקרבה לבקתה הנטושה - ומה שראתה בפנים, שינה את חייה לנצח

כשלסלי דיוויד - צלמת חובבת מאונטריו שבקנדה יצאה לשיטוט בעיר הולדתה, היה זה במטרה להתחקות אחר מבנים נטושים ולתעד אותם לטובת הדפים העסקיים שלה ברשתות החברתיות. דבר לא הכין אותה למה שתצטרך להתמודד עמו מאוחר יותר, כשתתקרב לאחד הבתים שהגג שלו שבור והמבוא לפתח הבית, מכוסה כולו בעשבים שוטים. "הבית הזה עניין אותי במיוחד, מסיבה שעד היום אני לא יודעת להסביר", משחזרת דיוויד, שבאמצעות התגלית שלה - נגעה בעשרות אלפי לבבות ברחבי העולם. "ניסיתי לפתוח את ידית הדלת, וראיתי שהיא נפתחת אז נכנסתי פנימה בלי לחשוב פעמיים".

את ההלם הראשוני ממה שראתה באותה בקתה נטושה, מתארת דיוויד כ"סבך בלתי נגמר של קופסאות ובאלאגן על הרצפה", כשבתוך הכאוס הזה יושב לא אחר מאשר אדם מבוגר, ועיוור בעין אחת. בתמונות של הבית ושל לורנס שהעלתה דיוויד מאוחר יותר לעמוד שלה, היא מתארת אותו כך: "הוא חי בבית המוזנח הזה כבר כמה שנים, ומבלה את רוב הזמן שלו לבד. קשה לו להסתובב ולתפקד בבית, והוא עיוור בעינו האחת. זה לא מה שמנע ממנו להיות נחמד, ולהסביר לי פנים - למרות שפרצתי אל ביתו. נראה שלא ביקרו בבית הזה במשך כמה שנים טובות".

דיוויד נפרדה מלורנס לאחר שצילמה את ביתו, אך הבטיחה לשוב אליו שוב. כעבור ימים אחדים היא חזרה עם צוות של עובדי ניקיון שפשטו על הבית, ושפע של מזון ומשקאות עבור הזקן הערירי. "אנחנו עוסקים עכשיו בשיפוץ כללי של כל הבית, ומקווים לסיים עד סוף הקיץ", כותבת דיוויד. "מה שיותר מדאיג אותי הוא מצבו הרגשי של לורנס. רק עכשיו התברר לי שבשנה שעברה הוא חווה שבץ, אבל אפילו לא ביקש עזרה רפואית. לי הוא אמר שהוא הרגיש כל כך בודד באותה תקופה, עד שוויתר לגמרי על החיים. כבר לא היה אכפת לו אז למות".

לורנס כפי שנמצא בביתו על ידי הצלמת

"לא נשאר לו הרבה זמן לחיות. אז במה שנשאר - אני רוצה לשמח אותו"

המפגש הזה עם אדם שכבר ויתר על חייו, שינה את חייה של דיוויד מן הקצה אל הקצה. "רק כשאתה פוגש אנשים בודדים באמת, אתה מבין פתאום מה החשיבות של החיים שלך וכמה זה לא נכון לחיות אותם בצורה של בזבוז כש'יום רודף יום'. צריכה להיות לנו תשוקה מסוג אחר לחיים, ואנחנו צריכים לחפש וגם למצוא את המטרה הייחודית שיש לכל אחד מאיתנו כאן".

את אותה תשוקה לחיים ניסתה דיוויד ואף הצליחה, לשדר מחדש ללורנס. "הבנתי ששיפוץ ביתו יכול לגרום לו לשמחה ולהחזיר לו את האמון באנשים, אז זה מה שעשיתי. התארגנתי על מספר חברים שהסכימו לעזור, ולקחתי על עצמי את הפרויקט הזה. לצערי, שנים של הזנחה הוכיחו את עצמן על בריאותו של לורנס, וכיום אי אפשר להחזיר את המצב אחורנית. הוא לא אדם בריא, הוא מבוגר ואני יודעת שלא נשאר לו הרבה זמן לחיות - אבל ממה שנשאר, אני רוצה שיהיה לו שמח על הלב. ששנותיו האחרונות בעולם יהיו מלאות שמחה ואהבה".

לדברי דיוויד, הזקנים הם המראה של הצעירים ואלמלא העזרה להם - אנחנו לא באמת יכולים להיות אנשים טובים. "אתמול לורנס שיתף אותי בסידורי ההלוויה שלו, וביקש ממני להיות שם. כשאמרתי לו שזו בכלל לא צריכה להיות בקשה כי זה מובן מאליו שאהיה ואחלוק לו כבוד אחרון, הוא אמר שהיום שבו הופעתי בביתו - הוא היום הכי טוב בחייו. אני מבינה איך הוא מרגיש, כי היום ההוא היה גם היום הכי טוב בחיי. לורנס נתן לי הזדמנות לעשות משהו בשביל מישהו, מעשה חסד ללא שום ציפייה לתגמול. זו הזדמנות נדירה שמי שפוגש בה צריך לחבק אותה בשתי ידיים, ולהודות עליה בלי סוף ואני שמחה שנבחרתי לאתגר הזה".