אם מתים בסוף – בשביל מה חיים? 5 נקודות למחשבה

תערוכת גופות

לפני מספר שנים נפתחה ב"מדעטק" בחיפה תערוכה, העושה שימוש בגופות אדם אמיתיות, ובאמצעותן נחשף המבנה האנטומי המדהים והמדויק של הגוף האנושי. התערוכה כוללת 20 מוצגי גוף אוטנטיים של גוף האדם בשלמותו, ומעל 130 איברים פנימיים בודדים, שעברו כולם שימור מיוחד בטכניקה ייחודית – פלסטיזציה.

באחת מהגופות השאירו רק את כלי הדם, ואילו את שאר הגוף פירקו. כך ניתן לראות באופן מוחשי את מערכת כלי הדם של גוף שלם, מערכת מסועפת של צנרת מדהימה. בגופה אחרת השאירו רק את השרירים ואת כל השאר פירקו. בשלישית – השאירו רק שלד עצמות. ברביעית – מערכת עצבים, וכן הלאה...

אתה רואה את התמונות ואתה לא מאמין.

אם ניקח את כלי הדם בגופנו ונחבר אותם קצה לקצה, אורכם יהיה... כ-100,000 ק"מ! כדי לסבר את האוזן, היקף כדור הארץ הוא כ-40 אלף ק"מ בלבד. כלומר, באמצעות כלי הדם ניתן להקיף את כדור הארץ פעמיים וחצי! אתם קולטים?! כלי הדם מתפרשים על פני גופנו הקטן במערכת מסועפת של צינורות, שאורכם הוא כמאה אלף ק"מ? ללא תקלות, כאשר כל אחד מכלי הדם "יודע" מה מקומו ומה תפקידו!

פעימה אחת של הלב מזרימה דם בצנרת שאורכה 100 אלף ק"מ, והדם מגיע לכל פינה בגוף – זה לא נתפס!

ואלה רק כלי הדם! עוד לא דיברנו על המערכת השולטת בכל שאר מערכות הגוף ויוצרת את התיאום ביניהן -  היא מערכת העצבים, לעזרתה קיימת המערכת האנדוקרינית, האחראית על ויסות התהליכים הכימיים בגוף ועל תיאום הפעולות, ומבצעת את תפקידה בעזרת מערכת הדם ומערכת הלימפה. מערכת הראייה, השמיעה וחושי המגע, הריח והטעם מאפשרים מודעות של היצור לסביבתו והתמצאותו בה. מערכת הקול ומערכת הראייה מסייעות לתקשורת בין הפרטים השונים.

מערכת העיכול ומערכת הנשימה אחראיות על סיפוק האנרגיה לכלל הגוף. מערכת השתן והנשימה אחראיות על הפרשת הרעלים שנוצרו בגוף. מערכת החיסון מגינה על הגוף מפני מזיקים, מערכת השלד אחראית על תנועתו ועל ייצובו של הגוף ומערכת הרבייה אחראית להמשך קיומו של המין האנושי.

מערכות הגוף פועלות באמצעות קבוצות של איברים שונים בגוף, שהם בעלי תפקיד משותף. לכל מערכת תפקיד מרכזי בקיום גוף האדם. בין מערכות הגוף השונות יש תלות, אחת לא יכולה לתפקד כראוי בלעדי אחרת, וקיים ביניהן תיאום המאפשר חיפוי וביצוע תהליכים שונים בגוף, המצריכים יותר ממערכת אחת.

כל המערכות המופלאות האלו מורכבות בגוף אחד קטן, והכל מתואם ביניהן בצורה מושלמת! האם הדבר המופלא הזה יכול להיעשות מאליו?

על כך נאמר: "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ"(איוב י"ט, כ"ו).

פטמת בקבוק לתינוק

הנקה מעניקה את המזון הטוב ביותר לתינוק – על זה אין ויכוח. אך לעתים, מגיעה ההחלטה להאכיל את התינוק מבקבוק.

איך בוחרים את הבקבוק המתאים לתינוק? מסתבר שבחירה זו היא תוצאה של מערכת שיקולים מורכבת. הבקבוק הנבחר צריך לענות על צרכיהם המגוונים של התינוק והאם כאחד.

למשל, חשוב לבחור בקבוק עם פיה רחבה, בכדי שהתינוק יפתח את פיו כראוי על הבקבוק. בנוסף, חשוב שפתח הפטמה יהיה דקיק, ויזרום בכמות הנדרשת ובלי מאמץ בזמן ההאכלה מהבקבוק. יש עוד פרמטרים חשובים כדוגמת סוג הפטמה וגודלה.

(צילום: shutterstock)

חברים, כל סוגי הבקבוקים הטובים ביותר הקיימים בשוק, הינם בעלי פטמה המדמה באופן הקרוב ביותר את מבנה פטמת האם. עם זאת, פטמות אלה הן חיקוי זול ועלוב לעומת המקור. אין הן מתאימות לכל התינוקות. הן נסדקות, מתכלות ולעיתים יוצרות בעיות במערכת העיכול.

מי הוא היצרן, שכל חברות הבקבוקים לתינוק מנסות להידמות לו ולחקות (ללא הצלחה) את מוצריו?...

הנעלם שבעולם

אחת השאלות המהותיות היא, מדוע ברא אלוקים את העולם באופן שמאפשר לאנושות לטעות ולהתעלם מעובדת קיומו? הרי אם הבורא חפץ שבני אדם יכירו את מלכותו, מדוע הוא לא ברא את העולם ללא מערכת מסכים והעלמות? האם לא יותר הגיוני לברוא עולם גלוי וברור, באופן שכולם יראו את האמת?

אלא שבורא העולם ברא את העולם כך במכוון. עולם – משורש העלם. הוא העלים את מציאותו ונתן בידי האדם את ההחלטה, אם להסתכל על העולם כאל מסך ולהחליט שמה שהוא רואה זה מה שיש, או להסתכל מעבר למסך ולגלות את הבורא שמסתתר מאחור, את המקרן שמקרין על המסך. לשם מה?

אלוקים רוצה שהאדם יגלה אותו מתוך מאמץ ומתוך התבוננות. כשאדם מתאמץ ומתבונן, ומתוך כך מגיע למסקנה שהעולם מורכב מכדי לטעון שהוא נוצר באקראיות – הוא עושה מהלך אקטיבי של התחברות לאמת, וכך, רמת הדבקות שלו בבורא העולם באמת הרבה יותר חזקה.

הבורא יצר רמת מיסוך מאוד מדויקת – לא גלויה מדי וגם לא מסתירה מדי – רמה שמאפשרת לאדם בחירה הוגנת, ואלוקים מצפה שהאדם יגיע להכרה באמת מתוך בחירה. כך היא הנהגת הבורא בעולמו – גם כשהוא עושה ניסים, עדיין הוא נותן "נגיעה" טבעית, כדי לאפשר לבני אדם לטעות ולחשוב שאולי אין כאן נס. כמובן שלפעמים הנס הוא עצום והאפשרות לטעות היא מזערית, ולפעמים הנס "קטן" והאפשרות לטעות גדולה יותר...

ספר החינוך מביא את קריעת ים סוף כדוגמא. אין ספק שנס קריעת הים היה אירוע מרשים ויוצא דופן, מעמד נסי בקנה מידה אדיר, ובכל זאת הבורא "נתן מקום" למי שרוצה לטעות. הבורא לא קרע את הים בבת אחת בפתאומיות, אלא – "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" (שמות י"ד, כ"א) – כך שיכלו ויוכלו לחשוב שהייתה כאן תופעת טבע של רוח חזקה שגרמה לים להיבקע... ואכן "הטכניקה" עבדה, וזו הסיבה שהמצרים נכנסו אל תוך הים. אחרת – אם היה ברור במאה אחוזים שזה נס – אין שום היגיון מדוע המצרים נכנסו לים אחרי בני ישראל (הרמב"ן בביאורו לתורה).

"משקל נוצה"

הנוצות הן הדבר הבולט ביותר, המבדיל בין עופות לבין שאר מחלקות בעלי החיים.

ישנם מספר סוגי נוצות, שלכל אחד מהם תפקיד שונה: נוצות גוף – משמשות לכיסוי הגוף וליצירת מבנה אחיד ואווירודינמי, ומצמצמות את כוחות החיכוך לרמה מזערית; נוצות פלומה – נוצות רכות ומנופחות המסייעות בשמירה על טמפרטורת גוף קבועה בגלל יכולתן לבודד את הגוף מפני הטמפרטורה החיצונית. הן מצויות באפרוחים, במינים רבים של גוזלים ובצווארו של הנשר; נוצות קישוט – נוצות ייחודיות, המשמשות לתצוגה ולחיזור בדומה לנוצות הטווס.

הנוצות, בדומה לשערות ולפרוותם של היונקים, מאפשרות לציפורים בידוד תרמי מסביבתן החיצונית. הן משמשות חומר בידוד מפני החום ומפני הקור כאחד, ועל ידי כך הן יכולות לשמור על טמפרטורת גוף קבועה.

(צילום: shutterstock)

הבידוד היעיל שאותו מקנה מעטה הנוצות, וכפועל יוצא מכך שמירת חום גוף קבוע, מאפשרים לעופות טווח פעילות נרחב ביותר הן במרחב והן בזמן. העופות מצויים באזורים רבים ושונים, ממדבריות חמים ועד לאזורי הקוטב; ממרחבי האוקיינוס ועד למרומי ההרים. יתר על כן – הם פעילים ביום ו/או בלילה, לעתים ברצף בלתי פוסק. לטאה, לשם השוואה, פעילה בממוצע רק כ- 10% משעות היממה, ובשאר הזמן היא חסרת יכולת פעילות. תלותה במקורות חום חיצוניים והשינויים החלים בטמפרטורת גופה מגבילים את משך פעילותה.

בנוסף, כל נוצה מחוברת לעצב ונשלטת באמצעות שריר. השליטה המדויקת בשרירים מסייעת לציפור להתאזן באוויר, לנווט ולעצור כאשר היא מאטה לצורך נחיתה.

לבסוף, הנוצות מסייעות לפעולת התעופה הודות למשקלן הנמוך, חוזקן, גמישותן ועיצוב הכנף שהן מעניקות. לנוצה חוזק רב ביותר יחסית לגודלה ולמשקלה, והיא מהווה התקן יוצא דופן בתכונותיו; זהו מקסם הנדסי המשלב יכולת בידוד מעולה עם חוזק וקלות. דומה כי גם הטכנולוגיה המודרנית טרם מצאה מתחרה לשילוב הגאוני הזה...

למה באתי לעולם?

למה באתי לעולם? מתי שאלת את עצמך את השאלה הזו והייתה לך תשובה, לא דתית ולא רוחנית?

חיפשתי והתעמקתי בזה, חיפשתי תשובות לשאלה הזאת.

"באנו לכאן בשביל לחיות!", ענה לי מישהו.

אבל אם זו המטרה, לחיות, מדוע מתים? ואם אנחנו מתים בסוף, אז למה חיים?

האם העולם נברא כדי שאתה תאכל ותיהנה מכל השטויות שיש בעולם? האם העולם נברא כדי שיהיה לנו אייפון? האם אני, בצורה שבה אני חי עכשיו – מצדיק את המטרה שלשמה נבראתי?

לאור העובדה כי קיימת בתוכי ישות רוחנית – נשמה – וכל זמן שהנשמה שלי מצויה בתוך גוף גשמי, עלי לגלות את ייעודה, לחקור, לשאול ולדרוש מה מטרתה בעולם הגשמי הזה.

אם העולם הזה הוא המהות, איך זה שאין אפילו דבר חומרי אחד שהאדם יכול ליהנות ממנו לאורך זמן? כל דבר חומרי בשלב מסוים נמאס על האדם. ככל שהוא צורך אותו יותר, כך ימאס בו מהר יותר. אדם שרואה ערך חשוב בכסף ובצבירת רכוש, ישאף ואף ישיג את מטרתו, אך תוך זמן קצר יגלה שאינו מאושר במה שהשיג, וישאף ליותר; וכן הלאה. יוצא מכאן, שדווקא בשיא הצלחתנו, אנחנו פחות ופחות מרוצים מהחיים. פתאום עולות באדם ספקות ושאלות עמוקות, מה הטעם בחיים? מאין באתי לאן אני הולך? ומה המטרה של כל זה?

העולם הזה הוא בעצם מחנה אימונים, המכשיר ומאמן את הנשמה שלנו להיות דבקה בה'. העולם הזה אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להכשיר אותנו לחיי העולם הבא. כל הניסיונות, הקשיים והאתגרים שאנו נתקלים בהם בימי חיינו – הם "תנאי מחנה קשים", שבאים לחשל ולחזק אותנו, להכשיר את נשמתנו לחיים רוחניים, נאצלים ונעלים, כבר בעולם הזה, הזמני, אך בעיקר בעולם הבא, שהוא נצחי.

על ידי עמידה באתגרי העולם הזה תוכל הנשמה, בהגיעה אל העולם הבא, לממש את תכלית קיומה –להתענג וליהנות, ברמה עילאית, שאיננו מסוגלים לתאר.

כאשר אדם מברר "מה חובתו בעולמו", הוא מגיע להבנה "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא" (מסילת ישרים פרק א'). זהו העונג האמיתי, כאשר האדם משיג דברים בעמלו ומשלם על מה שמקבל - זהו העונג האמיתי והסיפוק המלא.