הרבנית חגית שירה סוויסה: "באתי לערב הפרשת חלה לפני נשים שלא התכוונו אפילו לצום ביום הכיפורים"

לפני יומיים הייתה הרבנית חגית שירה סוויסה בערב הפרשת חלה בלתי שגרתי. ראשית, הוא התקיים בקיבוץ – קיבוץ כל כך מרוחק מיהדות, שאין בו אפילו בית כנסת. שנית, האישה שהזמינה אותה לקיים את הערב התחננה שלא תזכיר יותר מידי את הקב"ה, ושלא תטיף חלילה. שלישית, כשהגיעה כבר לערב מצאה את רוב הנשים עומדות בקצה החדר, בפוזה של: 'אני פה לחמש דקות והולכת'.

"מידי פעם יוצא לי להגיע למקומות כאלה", אומרת סוויסה. "איכשהו, גם במקומות הרחוקים ביותר יש כבר מישהי שהתחילה להתחזק, והיא זו שיוצרת קשר ומזמינה אותי. במקרה הזה מדובר בחברת קיבוץ שחזרה בתשובה לפני שנה וחצי".

סוויסה הגיעה, לבקשת חברת הקיבוץ המתחזקת, כדי לערוך ערב הפרשת חלה לרפואתה של חברת קיבוץ מבוגרת שבריאותה לא תקינה. "הבחורה שהזמינה אותי הייתה עם המון פחדים, הפצירה בי לא להטיף...ואני, פשוט התפללתי כמו תמיד להשם שאזכה להיות צינור".

כשהגיעה וראתה את הנשים עומדות בקצה האולם, היא החלה לבקש מהן להתקרב, לשבת. "התחלנו את הערב, ולאט לאט הן התיישבו. דיברנו על יום הכיפורים. דיברתי על חשיבותה של תפילת נעילה, וביקשתי מהן שיבואו לתפילה הזו במניין שמארגנת חברת הקיבוץ שחזרה בתשובה. אמרנו שמע ישראל ופסוקים ביחד".

מדובר בקיבוץ כה רחוק מהיהדות, מסבירה סוויסה, שרוב חברות הקיבוץ כלל לא חשבו לצום ביום הכיפורים. היא ניצלה את ההזדמנות כדי לדבר על ליבן שיצומו, וחלקן אחר הסכימו.

אבל זה עוד לא היה הכל.

"בסוף הערב גם עברתי אחת אחת ושאלתי אותן מי נשואה. ואלה שנשואות, ביקשתי את הפרטים שלהן כדי שמחלקת 'מתחברות' של הידברות תיצור איתן קשר ללמד טהרת המשפחה. הרוב סרבו, אבל שבע נשים הסכימו. ואני יודעת מניסיון – אם הנשים הנכונות יגיעו אליהן, בעזרת השם הן יתחילו לשמור טהרה".

גם הנשים שסירבו לקבל על עצמן צום ביום כיפור או פתיחות לשמוע על טהרה, אומרת סוויסה, הפגינו לה שוב באותו ערב שאין דבר כזה יהודי רחוק באמת. "הייתה התעוררות גדולה אצל כולן. ביקשתי שידליקו נרות במהלך הערב, לכבוד הצדיקים – הרוב הדליקו. בסוף הערב כולן אמרו שמע ישראל. וכשהאירוע הסתיים, ניגשו אלי נשות הקיבוץ הללו כדי לחבק ולנשק אותי ולומר שלא תיארו לעצמן שככה זה יהיה. הבחורה שהזמינה אותי אמרה לי שדווקא נשים שהייתה בטוחה לגביהן שימהרו לברוח – נשארו עד הסוף".

אבל גם כשהנשים התפזרו, סוויסה לא סיימה את השליחות שלה. "הערב, כאמור, היה לרפואת אישה מבוגרת", היא מספרת. "היא נכחה בתחילת הערב, והלכה הביתה באמצעו. כשהכל הסתיים, ב-11 בלילה, הלכתי אליה הביתה והתחננתי לפניה שתטבול פחות טבילת תיקון עכשיו. עוד לא הצלחתי לשכנע אותה, אבל אנחנו עובדים על זה. מדובר במקומות רחוקים שקשה לתאר".

הערב שלשום לא היה הפעם הראשונה, כאמור, שחגית שירה סוויסה עומדת מול קהל חילוני לחלוטין, בקיבוץ או בתל אביב. "כמה וכמה פעמים בשנה אני פוגשת נשים רחוקות מאד שבאו לערב רק כי חברה יזמה אותו לחנוכת בית או לפני לידה. הן באות בשביל החברה. אבל אני תמיד אומרת: אין יהודי רחוק באמת".

כך למשל, היא מספרת, היא הוזמנה לא מזמן לערב חנוכת הבית שאליו סריבה חברתה הטובה של בעלת הבית להגיע. לבסוף הסכימה אחרי שכנועים, כשהיא מתנה שהיא תעזוב תוך חמש דקות. "נכנסתי, ראיתי מישהי יושבת ממש בקצה", מתארת סוויסה. "בסוף, לא רק שהיא נשארה כל הערב אלא גם לא הפסיקה לבכות. בסיום, כששאלתי מי רוצה להיות שותפה עם הידברות, היה היתה הראשונה שהרימה את היד. אחר כך היא באה אלי, בכתה, חיבקה אותי, וביקשה שאתפלל על אח שלה. כבר באותו שבוע היא שמעה בשורות טובות על האח והתקשרה לחברה שיזמה את הערב, כולה מרוגשת, ומודיעה לה: 'אני פשוט התחברתי'. בסופו של דבר, גם אלה שנראות רחוקות ביותר בהחלט יכולות להתחבר".

אבל כשאת מגיעה לעשות הפרשת חלה בקיבוץ חילוני קיצוני, זה בוודאי הלם תרבות עבורם...

"הלם תרבות אמיתי. להכין בצק, לעמוד סביבו, לדבר על יהדות ועל כמה שהשם אוהב אותנו, להדליק נרות...אני מדברת אל הנשמות שלהן, וזה עובד. לפעמים אני רק שמה את השיר הראשון, מסתכלת על הקהל, ורואה כבר דמעות בעיניים. כי אין אחד שלא חסר לו משהו – כולם רוצים אותם דברים. ילדים טובים שנראה מהם נחת, שמחה, שלום בית. כולם רוצים את זה, בלי קשר לדת".

קיבוץ (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

"בכל מפגש כזה, נזרעים זרעים. לפעמים אני פוגשת מישהי כזו אחרי שנה, והיא מחבקת אותי ואומרת 'טבלתי'. בכל מפגש כזה אני מספרת על הידברות ואומרת לבנות להיכנס עכשיו לאתר מהטלפון שלהן, ואני יודעת שגם אחרי שאלך, הן יבדקו את האתר לפעמים. כל התקרבות של יהודי זה הישג. אני מאמינה באמונה שלמה שבסוף הזרעים הקטנים שאנחנו זורעים – יתעוררו לחיים. כי באמת שהנשמות מחוברות".

התגובות שמגיעות אליה אחרי מפגשים כאלה, אומרות הכל.

"תודה על ארגון מופלא, היה חזק מאד", כתבה לך חברת קיבוץ אחת. אחרת הוסיפה: "היה מרגש מאד ואנרגיה מצויינת". שלישית סיכמה היטב את כל התהליך שעברו הנוכחות, מחששות וחשדנות ועד התחברות מוחלטת: "היה ערב מקסים, מרגש ועוצמתי. הייתה אחווה נשים ורוח השכינה....שמחתי שבאתי למרות החשש!"

מח' חוגי בית והפרשות חלה – להזמנות חוג בית והפרשת חלה: טל' 073-2221290, מייל aviva@htv.co.il