נרעש ונפחד: החזן הרב משה גברא על רגעי החזנות המרטיטים

הרב משה גברא מוכר לציבור בשני כובעים – כראש כולל של הרב בצרי בירושלים, וכחזן מוכשר, בעל קול מרגש ומסתלסל, אשר מצליח לגעת בליבו של כל יהודי ששומע אותו.

אבל לקראת יום כיפור, כאשר אנו משוחחים אתו, הוא בוחר לקחת אותנו כ-40 שנה לאחור במנהרת הזמן. "כילד", הוא מספר, "גדלתי בשכונת נחלאות בירושלים, ואת לימוד החזנות והפיוטים של הימים הנוראים ינקתי באופן שורשי מהשכונה. ולא רק אני, אלא גם כל חבריי והילדים שהתגוררו בשכונה. יחד אתנו התגורר בנחלאות חזן מבוגר בשם סימן טוב שי, שהיה יושב ומלמד את כל הילדים קטעי חזנות ושירת הבקשות.

"הוא קידם כל אחד מהילדים בקצב שלו ועל פי כישרונותיו, עד שבסופו של דבר הגענו למצב בו  האווירה בימים הנוראים הייתה מרוממת, ממש עילאית. זה היה שונה ממה שיש היום. כיום אומרים את הסליחות לעתים במהירות, כמעט כלאחר יד, אבל אז, בימים של לפני ארבעים שנה, היינו מתעוררים בארבע לפנות בוקר ומתפללים את הסליחות במשך שעתיים, וכל הזמן רק מחכים לקטע שבו למדנו להתחזן. מעמד הסליחות היה ממושך וזו הייתה הייחודיות שלו".

"ואז הרב געה בבכי"

למרות שכבר מאז ילדותו נהג הרב גברא להתחזן בהזדמנויות שונות, עד גיל שלושים הוא לא היה חזן רשמי ואף לא חשב בכלל על הכיוון. הדברים בוודאי נשמעים תמוהים מעט למי שמכיר אותו כיום ויודע כמה שהחזנות היא חלק מחייו, אך למרות זאת הוא אומר: "אהבתי מאוד להתפלל בקול רם, וגם התחזנתי פה ושם בהזדמנויות שונות, אבל ממש לא בתפילות של הימים הנוראים".

באותם ימים הוא למד בכולל של הרב ניסים יגן זצ"ל ושם הוא גם התפלל בחגי תשרי. "הציעו לי בכמה הזדמנויות להיות חזן בתפילות ראש השנה ויום כיפור, אבל תמיד הרגשתי שאני לא ראוי לכך, זה היה נראה לי כבד מידי עבורי, וכך יצא שהייתי החזן הקבוע בסליחות, אבל לא בימים הנוראים עצמם".

(צילום: מתוך פייסבוק)

לפני כ-30 שנה הופתע הרב גברא לקבל טלפון בערב ראש השנה מהרב יגן - ראש הכולל שלו, שבאותה תקופה היה חולה מאוד ושהה בחו"ל לצורך טיפולים. "הרב הודיע לי בטלפון: 'אתה החזן שלי בשנה זו'. ניסיתי להגיב ולומר: 'אבל אף פעם לא הייתי חזן בימים הנוראים', והוא פשוט לא ענה, מבחינתו זה היה סגור וחתום. לא נותרה לי ברירה וכך מצאתי את עצמי לפני התיבה".

אבל באותה שנה קרה גם דבר נוסף: "ביום כיפור, אחרי קריאת התורה, הרב יגן פתאום קם והתחיל לשוחח אתנו. הוא אמר לנו: 'תלמידיי היקרים, אני לא יודע כמה זמן נשאר לי לחיות בעולם, ואני בוכה ומתחנן לפניכם, כעת, לפני תפילת מוסף, בבקשה תתחננו להקב"ה שייתן לי חיים. אני רוצה להמשיך לזכות את הרבים, אני רוצה להמשיך להשפיע ולא לעצור. הרב התחיל לבכות וזה היה נראה כמו תשעה באב. כולם געו בבכי אתו ביחד. ואז התחילו להתפלל את תפילת מוסף.

"אני זוכר את חזרת הש"ץ של אותה תפילה. התפללתי כחזן וכשהגעתי לקטע של 'ונתנה תוקף' נתקעתי בכזה בכי שבחיי לא בכיתי. לא הצלחתי להמשיך. במזרח ישב מורי ורבי שרק לפני רגע התחנן לכולנו שנתפלל בעדו ופתאום המשמעות של המילים 'חיים ומוות' הפכה לחיה ומוחשית. חשבתי גם על הרב שאינו מבקש חיים כדי ליהנות מתענוגות העולם הזה, אלא מה שמעניין אותו הוא לחיות כדי לזכות את עם ישראל. את התחושות של אותם רגעים לא אשכח משך כל חיי ועד היום, כשאני מגיע ל'ונתנה תוקף' בתפילה עולה מול עיני רוחי דמותו של הרב יגן זצ"ל".

לך קלי תשוקתי

מאז התפילה הראשונה בה הרב גברא התחזן הפכה אצלו החזנות בימים הנוראים למסורת. בתחילה הוא התפלל בישיבה ואחר כך המשיך גם למקומות נוספים. אחרי השנה השלישית בה התחזן בימים הנוראים הוא הוציא דיסק של ניגוני סליחות שנקרא 'אליך ה' נשאתי את עיניי'. הדיסק משווק כבר 17 שנה ומופץ בכל רחבי העולם. "זה הוביל לכך שהגיעו אליי הרבה מאוד פניות מחו"ל ופתאום הבנתי שיש אפשרות לבוא לחזק גם שם", הוא אומר.

הרב גברא מציין כי במשך השנים הוא הספיק להיות במקסיקו וברחבי ניו יורק, אך בשנים האחרונות הוא מקפיד להגיע דווקא לקהילה מסוימת בלונג-איילנד. "זו קהילה שאני מחבב במיוחד, הגעתי אליה בתחילה יחד עם החזן הרב בניהו ברזני כדי להיות שליחי ציבור ולהכניס את הניגונים הירושלמיים האוטנטיים של סליחות. בהתחלה הגיעו רק כמה עשרות אנשים ולא הכירו בכלל את הנוסח. אבל כיום יש כבר יותר מ-600 מתפללים שכולם מתפללים כמו העדה הפרסית, כשהם בקיאים ורגילים. אני באמת לא יודע במה זכיתי שהקב"ה מזכה אותי בכזה זיכוי הרבים גדול. זוהי זכות עצומה".

(צילום: מתוך פייסבוק)

אתה משתמש בניגונים מוכרים בתפילה או שאתה מחדש מנגינות?

"מה פתאום לחדש?" הוא נחרד, "אני משתמש רק בניגונים קיימים ועתיקים. אני חושב שמוכרחים להיצמד לאוטנטיות ואסור לשחק עם לחנים חדשים – אם אתה מרוקאי תעשה לחן מרוקאי, ואם אתה חלבי תתחזן בלחן חלבי, וכך גם לגבי הנוסח הירושלמי. לא משחקים עם זה, כי אנשים עלולים לחוש צריבה באוזן והם ייבהלו, עד כדי תחושה ש'הרסו להם את יום כיפור'. ממש ככה. ביום כיפור כל המטרה היא לשמור על האוטנטיות והמסורת.

"אבל", הוא מדגיש, "אני כן מחדש מידי פעם ניגונים בקטעים של בין  הפיוטים, אז כבר מדובר רק על ניגונים בלי מילים ולכן זה אפשרי. לדעתי זה אפילו רצוי, כי כך הלב מתרומם".

אחרי שנים של חזנות בוודאי קשה להמשיך להתרגש בכל מילה של התפילה מחדש...

"לא, זה דווקא לא נכון", הוא מפתיע, "בדיוק להיפך – ככל שעוברות יותר שנים כך אני יותר מתחזק. לא סתם מובא במקורות שיש לבחור חזן שיהיה אדם מבוגר, מוכנע ורצוי שיהיו לו גם ילדים. כי מטבע הדברים, ככל שחולפות השנים כך אתה יותר נחשף למשברים ולדברים שיש להתפלל עליהם. חזן בן 20, בראשית חייו, אף פעם לא ידע להתפלל על דברים כמו שחזן בן 60 יודע. דווקא היום, אחרי עיסוק של שנים בחזנות, אני מרגיש שאני מצליח להיכנס לתוך התפילה עצמה. בכל פעם שאני אומר את 'הינני העני' אני חש ברעד של ממש. האחריות היא עצומה – להעביר את התפילות של עם ישראל, זה גם המקום לפנות לציבור המתפללים – בבקשה, כשאתם מתכוננים לתפילה תתפללו גם עלינו, החזנים, שנשכיל להעביר את תפילותיכם ולבצע את תפקידנו באופן הטוב ביותר".

מהו בעיניך הקטע המרגש ביותר בתפילת יום כיפור?

"יש כמובן הרבה קטעים מרגשים, אבל הקטע בו אני תמיד מתרגש ביותר הוא הפיוט שפותח את יום הכיפורים - 'לך קלי תשוקתי'. אני מתחזן בלחן ירושלמי ובכל פעם יורדות לי דמעות כשאני אומר את המילים האלו. אני זוכר שלפני 17 שנה ביקשתי להקליט את הפיוט הזה באולפן. זה היה בערך חודשיים לפני יום כיפור, אבל כבר אז הרגשתי את האווירה של יום הכיפורים. זהו פיוט באמת מיוחד במינו ויש הנוהגים בעדות המזרח שלפני שאדם נפטר קוראים לו את הפיוט הזה, כי הוא בעצם ווידוי, והוא גם פותח את הלב ומרטיט אותו".

ההמלצה: השתמשו במחזור מפורש

לסיום, מבקש הרב גברא דווקא לפנות לאנשים שמרגישים לפעמים שקשה להם להתכוון בתפילה ושהם מאבדים את הריכוז. "אני יכול להמליץ להם על כמה דברים שאולי יעזרו – קודם כל ברור שאף אחד לא יכול להבין מילים גבוהות כמו 'אם אפס רובע הקן' וכדומה, ולכן כדאי מאוד להשתמש במחזורים מפורשים. ברגע שאתה מבין את מה שאתה אומר, אז יותר קל לך לשבת ולהתרכז. למי שקשה להתרכז עדיף לבחור במניין שהחזן לא מאריך יתר על המידה, אף אחד לא אמר שחייבים להתפלל במניין המאריך ביותר".

(צילום: מתוך פייסבוק)

והוא גם מציין דבר נוסף – "כדאי מאוד לקרוא את הספר 'שערים בתפילה' של הרב שמשון פינקוס זצ"ל. זהו ספר מיוחד במינו שמבהיר את משמעות התפילה יותר מכל, הוא לגמרי פותח את הלב.

"והלוואי", הוא מסיים, "הלוואי שכולנו, כל החזנים וכל המתפללים, נזכה לכך שתפילותינו יתקבלו ברצון ושנתפלל מתוך הכנעה וענווה. אני מאחל לכולנו שהקב"ה ישמע את צעקתנו ותפילותינו ויקבל אותם ברצון ונכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום".