החיים בעולם הזה: מתנה יקרה מפז

מה הפסדת, בן אדם?!

רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל, בעת ריקודו עם החסידים, היה שר ומזמר: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר". שאלו אותו בתמיהה: "לשמחה מה זו עושה? אם יסודו מעפר וסופו לעפר - כיצד זה ישמח וירקוד?! האם לא נמצא פזמון מתאים יותר לריקוד ולשמחה?!"... השיב: "אילו היה האדם מזהב וסופו לעפר, היה מקום להצטער, אבל עכשיו, שיסודו הוא עפר, וסופו לעפר, ובינתיים מתפללים מעט, לומדים פרק משניות, דף גמרא, שותים מעט יין שרף ורוקדים מעט - האם אין לשמוח על כך?! מה הפסדת בן אדם קרוץ חומר?!"...

הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל כותב במכתב תנחומים למשפחתו של תלמיד חכם צעיר, אשר הסתלק לבית עולמו בדמי ימיו:

על השאלה שנשאלתי, על מה ולמה עשה ה' ככה, על שאלה זו כמובן שאין בידי להשיב. דרכי ה' נסתרים ומופלאים, והצור תמים פעלו. עם כל זה אני רוצה לציין כאן מה שכתוב בזוהר הקדוש פרשת וישלח:

"רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הָא אִתְּמָר דְּדָוִד מַלְכָּא עַד לָא הֲוָה, לָא הֲווּ לֵיהּ חַיִּים כְּלַל. בַּר דְּאָדָם קַדְמָאָה יָהַב לֵיהּ שִׁבְעִין שְׁנִין מִדִּילֵיהּ, וְכָךְ הֲוָה קִיּוּמֵיהּ דְּדָוִד מַלְכָּא שִׁבְעִין שְׁנִין הֲווּ. וְקִיּוּמָא דְאָדָם קַדְמָאָה אֶלֶף שְׁנִין חֲסַר שִׁבְעִין. אִשְׁתַּכָּחוּ בְּהַנֵּי אֶלֶף שְׁנִין קַדְמָאֵי, אָדָם הָרִאשׁוֹן וְדָוִד מַלְכָּא". פירוש: דוד המלך נולד בלי שנים, דהיינו שהיה צריך להיות נפל, אך אדם הראשון הוא אשר העניק לו שבעים שנה מתוך אלף השנים שהיו קצובים בשבילו, ולכן אדם הראשון חי תשע מאות ושלושים שנה.

יוצא מזה שלפעמים אדם חי עלי אדמות, ואינו יודע שיתכן שכל ימיו ושנותיו אשר הוא חי, ניתנו לו במתנה ובחסד, ולכן יש להודות לה' על המתנה היקרה הזאת אשר ניתנה, ואשר זכה לכתר תורה ולכתר שם טוב, ולהשאיר זרע פרי צדיק, דור ישרים יבורך.

שלמה המלך אומר: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (קהלת ז א)

יום מיתתו של האדם גדול מיום לידתו, למה? שביום שנולד בו, אין אדם יודע מה מעשיו, אבל כשמת, מודיע מעשיו לבריות. אמר רבי לוי (שמות רבה מה): משל לשתי ספינות, אחת יוצאת מן הנמל, ואחת נכנסת לנמל. זו שיוצאת - היו הכל שמחים בה ומנפנפים לה. זו שנכנסת - לא היו הכל שמחים בה. היה שם פיקח אחד, אמר: "חילופי הדברים אני רואה כאן! זו שהיא יוצאת מן הנמל - לא היו הכל צריכים לשמוח בה, שאינם יודעים באיזה פרק היא עומדת, אלו ימּים מזדמנים לה, ואלו רוחות מזדמנות לה. וזו שהיא נכנסת לנמל - היו הכל צריכים לשמוח, לפי שהם יודעים שנכנסת בשלום ויצאה בשלום מן הים". כך, כשאדם נולד כולם שמחים, וכשאדם נפטר כולם עצובים. אך לאמיתו של דבר, כשאדם נולד - אין אנו יודעים מה יהיו מעשיו וכיצד יפעל בחייו, ואילו כשאדם נפטר - רואים אנו מה היו מעשיו, ויכולים לשמוח כשפעל בחייו כראוי.

ומוסיף רש"י דוגמאות לכך: נולדה מרים - אין הכל יודעים מה היא. מתה - הסתלקה הבאר [וכך ראו כולם כי הבאר היתה בזכותה]. וכן אהרון, שכאשר נפטר הסתלק עמוד הענן, וכן במשה שבפטירתו פסק המן לרדת.