מפתיע: זה מה שעשה הרב אליהו לופיאן לאחר סעודה מפסקת, בערב יום כיפור

המשגיח הגדול הרב אליהו לופיאן זצ"ל, היה ידוע בליבו הרחום ובמידותיו הנאצלות. תלמידו, הרב דוד שלוסברג, במקבץ סיפורים נפלאים על רבו הגדול:

מה עשה לאחר סעודה מפסקת, בערב יום הכיפורים?

היה בחור שהתעניין לדעת מה עושה הרב לופיאן דקות ספורות לפני יום כיפור. על כן התחבא תחת השיחים ועקב אחריו. לגודל פליאתו ראה את הרב הולך לפנימייה, מניח את טליתו בחוץ נכנס לשירותים ומכין ניירות חתוכים לשימוש התלמידים במהלך יום כיפור...

באותם הימים הייתה זו עבודה שמוטלת על אחת מעובדות הישיבה, אולם רבי אליהו תיאר לעצמו שבערב יום כיפור היא לא מצאה את הזמן לעניינים אלו. על כן עשה זאת בעצמו.

זהירות ורגישות כלפי בעלי חיים

היחס המיוחד של הרב אליהו לא היה רק כלפי אדם, אלא אפילו כלפי כל חי. פעם אחת ראתה אותו הרבנית שמעונוביץ כשהוא הולך בשביל המוביל אל הצריף בצורה משונה, בזיג זג, פסיעה לימין ופסיעה לשמאל. כשתמהה בפניו על כך אמר לה: "הלא היו שם שיירות של נמלים, ונזהרתי שלא לדרוך עליהם סתם"...

רבים מכירים את התמונה המפורסמת שרבי אליהו משקה את החתול בחלב. היה זה כשרבי אליהו ראה חתול, ושאל מי הוא, השיב לו תלמידו הרב שלוסברג כי "החתול 'עובד' בישיבה". ומהי עבודתו? לפני כמה ימים, כשבאה הרבנית שמעונוביץ להניח אוכל וכלים במחסן, שמה לב לכמה עכברים המתרוצצים במקום. היא הייתה דאוגה מכך שעוד מעט יאכלו העכברים את הקמח. אמרתי לה שאשיג חתול המשוטט באזור כדי שישמור על המחסן", מתאר הרב שלוסברג. "אחד הבחורים חיפש ומצא את החתול, שנכנס מיד לתפקידו, בלילות היה במחסן ובשעות היום היה משוטט במרחבי הכפר". 

כששמע רבי אליהו על תפקידו של החתול שאלני מיד: "נתת לו לאכול? אמרתי לו: 'הרי הוא אוכל עכברים!'"

אמר לי רבי אליהו: "ישמעו אוזנך מה שפיך מדבר, אתה אומר שהחתול פה כבר כמה ימים כדי שלא יהיו במחסן עכברים, אם כן נראה שהוא כבר כילה את כל העכברים עוד באותו היום, אם כן הוא מסתובב רעב כבר כמה ימים. ויש הרי דין שצריך להאכיל בהמתו קודם לאכילתו, ותיכף ניגש להאכילו. בחור בשם רבניסקי שנכח במקום וראה את המחזה מיהר לצלמו וכך התפרסמה התמונה בעולם כולו", מספר הרב שלוסברג.

הכרת הטוב אפילו לספסל

דרגת ה'הכרת הטוב' של רבי אליהו הייתה אפילו לדומם! פעם אחת לאחר תפילת שחרית שוחח עם מישהו תוך שהוא מקפל את התפילין על הספסל. הבחור ששוחח עמו שם לב שהספסל מלוכלך מעט והלך לנקותו. אמר לו רבי אליהו: "תן לי להביא את המגבת לנקות, משום שאני חייב בהכרת הטוב לספסל כי אני מקפל את התפילין על הספסל הזה. אבל אתה אינך חייב הכרת הטוב לספסל זה"...

(צילום: shutterstock)

מי שמעיר בחור מהשינה בגערה – הורס לו את כל היום

הדבר הראשון שבחור בישיבה ראה בבוקר היה את רבי אליהו. כידוע, רבי אליהו היה קם בשעה מוקדמת בבוקר, היה מתעטף בטלית ותפילין ומתחיל לומר פסוקי דזמרה בנעימות, ותוך כך עובר בין חדרי הפנימיה ומעודד את הבחורים לתפילה.

הוא היה מתנגד גדול לעורר בחור מתוך גערה, הוא טען שמי שמעורר בחור מהשינה בגערה הורס לו את כל היום, ומשום כך היה מעורר בעצמו את הבחורים. כאשר הבחורים התעוררו הם ראו מול עיניהם דמות של מלאך אלוקים.

כאשר בחור אמר לרב, כי "לא מתאים שהרב ייכנס לחדרי הפנימייה ויעיר בחורים", השיב הרב לופיאן במתק שפתיו: "בישיבה אין לי כמעט שום הזדמנות לגמול חסד. אם חיפשתי ומצאתי דרך לגמול חסדים ולשמש תלמידי חכמים על ידי שאני מעוררם בבוקר לתפילה, רוצים לקחת גם את מעט הגמילות חסד שאני יכול לקיים?!'...

רבי אליהו הקפיד להעיר את הבחורים בנעימות ולא בגערה. ולכן בסוף התפילה היה רבי אליהו סוקר בעינו האחת את היכל הישיבה ורואה מי הוא שקם לתפילה ומי לא, ואז היה מזדרז לפנימייה כדי להעיר את הבחורים הישנים. וגם אז הוא לא העיר אותם בגערה או בביקורת, אלא כך אמר להם בעדינות: "עוד מעט סוגרים את חדר האוכל, ולא יהיה לך מה לאכול עד השעה 2:30 בצהרים"...

הרב ישב בכובד ראש להאזין לשיחת המוסר של עצמו: "גם אני צריך לשמוע מוסר"

רבי דוד שלוסברג הוא זה שהשאיר בעולם את 'קול אליהו', הלא הן 40 הקלטות בהן נשמע קולו הזך והצלול של רבי אליהו לופיאן מהדהד ברמה. מאז הופצו הקלטות, לפני כעשרים שנים, ועד היום הזה, זכו אלפי אנשים לשמוע את השיחות של רבי אליהו לופיאן מהדהדות בכל עוצמתן. כמה וכמה אנשים העידו בפני הרב שלוסברג שמאז שהם שמעו את הקלטות של רבי אליהו כל תורתם תפילתם וחייהם השתנו לגמרי. הרב שלוסברג מספר כי מאחורי קלטות אלו יש רקע מענין:

"למדתי בישיבת 'נר ישראל' בולטימור בארה"ב, שם גם קניתי את הטייפ הנייד הראשון, דבר נדיר להשגה. הטייפ היה הרבה יותר גדול מהמזוודה שלי, משהו ענק ומסורבל. כשהתכוננתי לעלות ארצה כדי ללמוד בישיבת כפר חסידים רציתי למסור את הטייפ הענקי לאחד מחבריי שחזר לארה"ב אחר כמה שנות לימוד בישיבת פוניבז'. אותו חבר אמר לי 'אתה נוסע לארץ ישראל ללמוד בכפר חסידים ורוצה לתת לי את הטייפ?! הלא שם אתה יכול להקליט את רבי אליהו לופיאן!'

"כשהראיתי את הטייפ הענקי לרבי אליהו בפעם הראשונה וביקשתי ממנו רשות להקליט, הוא התייחס בביטול לכל העניין, והפטיר: 'אצ'אצ'קאלע' (צעצוע) ולא נתן לי רשות להכניס את הצעצוע לבית המדרש. כך נמשך הדבר זמן מסוים. עד שהגיע העניין של 'הכרת הטוב' וכשרבי אליהו הגיע לעניין של הכרת הטוב השתנו אצלו כל הכללים...

"היה זה לאחר שניקיתי לו את העין. כידוע רבי אליהו לופיאן חי עם עין אחת בלבד. את הראיה בעין השנייה הוא איבד במהלך ניתוח רגיל של הסרת קטרקט. בעיצומו של הניתוח עלה לחץ דמו לגבהים באופן פתאומי וזה גרם לו לאבד את הראיה בעין. לאחר שפעם ניקיתי לו במסירות את העין היחידה בה ראה, הוא החל פתאום להתעניין בצ'אצ'קאלע שהבאתי מאמריקה.

"את השיחות שאמר במוצאי שבת, הוא לא רצה לכתחילה שיקליטו, אבל מחמת הכרת הטוב הוא נעתר לבקשתי, רק התנה תנאי שהוא לא יראה איך שמקליטים אותו. עשינו מבצע שלם, את הטייפ עצמו החבאנו ב'אוצר', ומשם התגייסו הבחורים להשיג חוטי חשמל עד למקום מושבו, החוטים המאריכים הוחבאו מתחת למקום מושבם של הבחורים. המיקרופון היה מונח לצדו אבל מוסתר, וכך היה יכול לומר את השיחה במוצאי שבת מבלי לראות 'ענייני חול' למול עיניו. אבל את השיחה שמסר ביום שלישי הוא הרשה להקליט כרגיל. גם כשהטייפ עמד מול עיניו.

"פעם אחת לאחר גמר סעודת מלוה מלכה הוא שאל אותי: 'הצלחת להקליט את השיחה? הבא אותה אלי, אני רוצה לשמוע!' הבאתי את הטייפ וראיתי את רבי אליהו מתיישב לשמוע את השיחה של עצמו.

"מה אומר ומה אדבר, אז באותה הזדמנות למדתי באיזו צורה בן אדם צריך לשבת לשמוע שיחת מוסר! רבי אליהו ישב בכובד ראש, כובעו לראשו, ונענע עצמו אילך ואילך כמו ששומע שיחת מוסר מבעל מוסר אחר. אחר כך הסביר לי: 'גם אני צריך לשמוע שיחות מוסר. אני אומר מוסר לאחרים, אבל גם אני צריך לשמוע מוסר לעצמי. ומכיון שלא היה לו מי שישמיע לו מוסר לכן שמע את השיחות שלו עצמו. הדבר הפך למנהג קבוע, כל אימת שהקלטתי אותו - היה יושב ושומע את השיחה לאחריה.

"בהזדמנות אחרת אמר לי: 'חבל שלא המציאו את הטייפ לפני חמישים שנה, היו לי הרבה דברי ערך, יקרים מאד, ששכחתים. אם היו יכולים להקליט אז, הדברים היו משתמרים'. לפעמים היה מבקש ממני למחוק קטעים מסוימים מהקלטות שהיו מיועדים עבור בני הישיבה בלבד", מסיים הרב שלוסברג את סיפוריו המפליאים אודות רבי אליהו לופיאן זצ"ל.

מתוך עיתון 'המבשר'.