"ופרוש גם עלי..." סיפור לחג הסוכות

"יוני, קח את הקרש קצת ימינה לכוון שלי, עוד קצת למטה, זהו, זה יושב טוב".
שמעון מניח את הקרש במקום, ויורד מהסולם בדילוג של שניים, אף על פי שהברך השמאלית מזכירה לו שהיא כואבת, ויש לו הפנייה לאורתופד.
הוא מנער את הידיים שנצבעו בשחור, ומגלה עוד כמה שריטות באצבעות שהסכך פרגן לו.
הבוקר, מיד אחרי שחרית, הוא קפץ לבסטה של איציק בשוק לקנות סכך. איציק כבר יודע לשמור לו בצד את הסכך הכי טוב שהוא מקבל מהערבי.
בהמשך, יוני ואיתמר הנכדים קפצו לעזור, ועל הדרך גם לאכול, וקצת לריב, כי זה מה שעושים בחופש. 
והוא סחב קרשים, הרים, סידר, גרר סכך ונדקר באצבעות.
עכשיו שנהיה חם והשמש התחילה לבשל לו את הראש, הוא ירד מהסולם וראה סוכה מושלמת מולו.
פתאום הוא הרגיש קצת כמו ילד בן שבע וחצי שרץ לאמא להראות לה ציור של בית שצייר.
לגילו צריך להוסיף כמעט עוד שישים שנה, אבל גם בגיל שישים ושבע צריך מילה טובה ופרגון.
"יעל", הוא קרא לביתו מהמדרגות, "בואי, בואי תראי איזה סוכה יפה יש לנו".
בעודה מטפסת במדרגות לכיוונו ועומדת כבר לידו, עבר הוריקן של רגשות בתוכו.
הבת יקרה שלו, זאת שהוא גידל כמעט לבד אחרי שיהודית אשתו עלתה לעולם הנשמות,
וכבר שלושה עשורים הם חיים יחד בקומונה משפחתית משותפת, עדיין נמצאת בחזקתו ולא עם מושא אהבתה.
הוא כ"כ גאה בה, ומחכה למי שיזכה לחלוק איתה את חייו.
עכשיו יעל עומדת מולו ומחמיאה לילד בן השבע שנמצא בתוכו.
"נו, איך הסוכה שלנו?", עיניהם נפגשות... "נזמין אורחים?", הוא שואל בזהירות, יודע שהכול רגיש, כל מילה מרסקת ומזכירה את החסר והכאב.
"כן! נזמין אורחים, אבא", היא אומרת בחיוך שלבשה באותו רגע. לא רוצה לצער אותו אחרי שהשקיע כ"כ הרבה בסוכה. זה זמן שמחתנו, לא?
אורחים אבא רוצה. הכוונה לאחיה הנשואים, הכוונה לאלה שלא מבינים ולא טעמו את טעם הלבד, הבדידות, הייאוש והאכזבה מעוד הצעה לא רלוונטית.
הוא מתכוון לאלה ש"הלך להם חלק" – התחתנו בגיל 20, אחרי שנה כבר היו עם ילד וממשיכים להתגלגל עם המשכנתא והחיים.
והיא? היא בשגרה יוצאת לפגישות ושומעת הצעות וסגולות, ובחגים היא על תקן המארחת, המחייכת, וקצת גננת.
חתן? בית משלה? מישהו אמר פה משהו?
הכאפה של הבדידות נוחתת עליה בחגים ומזכירה לה כמה היא עדיין לבד.
לא באמת בא לה לפגוש אף אחד, ובטח שלא לארח. אבל היא לא מסוגלת לעשות את זה לאבא שלה, שמתאמץ כ"כ הרבה.
אז היא תכין מנה ראשונה, שניה ואפילו קינוח. היא תתאפר, תתלבש (בשביל מי?), ורק בלילה, בשקט, כשכל הגיסות ואחרון האחיינים יירדמו, היא תבקש ממנו שם למעלה:
"ופרוש גם עלי סוכת שלומך".