זה קלי ואנווהו: הצצה לסוכתה של האומנית הרבנית סוזן טולדאנו

הרבנית סוזן טולדאנו היא ילידת מרוקו, ודומה כי את ניחוח הציורים שלה המאופיין בחדשנות מחד ונוסטלגיה מאידך, היא שואבת ישירות משם.

אמנם היא עלתה לארץ כילדה קטנה, אך סיפורי מרוקו מלווים אותה לאורך כל השנים וניכרים היטב גם בציוריה.  "התחלתי לצייר כבר מגיל צעיר מאוד", היא מציינת, "עשיתי זאת תמיד, גם כאשר התגוררתי עם בעלי בצרפת, וגם כאשר עלינו לארץ ונטענו את מושבנו בשכונת רמות, בירושלים. גם במהלך השנים בהן שימשתי כמורה, תמיד ציירתי. בתחילה ציירתי הכל - ציורי נוף, פרחים דמויות, אוכל, במגוון חומרים וצבעים. אבל עם השנים הבנתי שמה שאני באמת אוהבת לצייר זה יודאיקה. נושאים יהודיים".

על השאלה למה דווקא יודאיקה משיבה הרבנית טולדאנו בטבעיות: "יודאיקה היא נושא שנמצא בנפשנו, היא הבסיס של היהדות ושל כל חיינו, אלו הם שורשינו והמקורות שלנו, זהו מרכז החיים שלנו".

וזה אכן מה שהיא עושה בשנים האחרונות. "בכל תמונה שאני מציירת", היא מדגישה, "אני משתדלת שיהיה רעיון מרכזי ולבטא אותו, לעתים אני מתבססת על עבר, הווה ועתיד ביצירה אחת, כשהמטרה הסופית היא לקשר הכל יחד עם הרבה תקווה לגאולה". 

פותחת דלת

כשהרבנית מדברת על חג הסוכות עולים ומציפים אותה הסיפורים ממרוקו: "חג הסוכות במקנס, שם התגוררה משפחתי, נחגג באופן מאוד מיוחד. היהודים בנו את הסוכות צמודות אלו לאלו, והקרבה המיוחדת גרמה לכך שהרגישו כמשפחה. אי לכך היו מזמינים זה את זה מתוך הסוכה, ומברכים ושותים יחד כל איש ממקומו. קראו אחד לשני: 'אסכבארכ אזרנא' (מה שלומך שכני)? לפעמים גם החליפו את הסוכות ביניהם, לא פעם בהתאם לתפריט, וכך נוצרו הוואי ובדיחות מקומיות המשמשות עד היום. למשל הביטוי 'סכה פחנכה' מקביל לביטוי 'מה עניין שמיטה להר סיני', ופירושו: מי שבונה את הסוכה בחנוכה. הכוונה לבטלן".

סוכתה של הרבנית טולדאנו כיום מרהיבה ביופייה, בדיוק כמו ציוריה. מכל צד ועבר נגלות יצירות אומנות, זאת בנוסף לציורים התלויים על הקירות. ("יש גם הרבה קישוטים שכבר העברתי לילדים ולנכדים", היא מעירה, "לא הכל נמצא כאן..."). בכל שנה היא נוהגת להסיר חלק מהקישוטים שכבר 'עתיקים' מידי לטעמה ומחליפה אותם בקישוטים חדשים שהכינה לאחרונה או בתמונות שציירה. "אני כמובן לא תולה את התמונות המקוריות, אלא צילום שלהן", היא מבהירה.

אחד מהקישוטים שמושכים את תשומת ליבנו במיוחד הוא וילון ססגוני שעליו מופיעים שבעת המינים. "ייצרתי אותו כבר לפני שנים רבות, ממש בתחילת דרכי, כאשר התעסקתי בהדבקות ובציורים על בד. עבדתי עליו במשך מספר חודשים, כי הוא הצריך הרבה דיוק. מדובר בהשקעה עצומה, אבל ברוך ה' היצירה הזו מחזיקה מעמד כבר הרבה שנים".

קישוט נוסף שמעורר התפעלות הוא ציור הכותל. "זהו ציור בגודל של שני מטר על מטר ועשרים", מספרת לנו הרבנית, "ציירתי אותו לפני מספר שנים כאשר התחלתי ללמוד לצייר בשיטת ה-'אייר-בראש'. הכנתי אותו באמצעות השיטה ומיד הבנתי שזה לא יהיה סתם ציור אלא שהוא ייתלה בסוכה.

"אחד מהנכדים המקסימים שלי מגיע מאז בכל שנה ותולה את הכותל על הקיר המזרחי של הסוכה שלנו. מכיוון שמדובר בציור ענק לא קל לתלות אותו וזה דורש ממנו הרבה עבודה, כאן אכן המקום להודות לו על כך. הכותל הוא דווקא כן הציור המקורי, אז אני תמיד מקפידה לעטוף אותו היטב בניילון לפני התלייה, כך גם אם יורד גשם לא קורה לו שום נזק".

על קיר נוסף בסוכה ניתן גם לראות שטיח ענק. "זהו שטיח שההורים שלי הביאו ישירות ממרוקו כאשר עלו לארץ בשנת 1949. שטיח מאוד יוקרתי. אני שומרת אותו במשך כל ימות השנה, ורק בסוכות מוציאה אותו כדי לתלות אותו בסוכה ולהדר אותה".

אושפיזין

עץ הרימון המשגשג

לסיום אי אפשר שלא לראות את הפלא בסוכתה של הרבנית טולדאנו – עץ רימון אמתי שצומח ומשגשג בתוך הסוכה. "זהו עץ שצומח במשך כל השנה במרפסת שלנו, בתוך אדנית", היא מסבירה. "צומחים עליו רימונים אמתיים ובסוכות אנחנו קוטפים, מעשרים ומגישים לשולחן החג. אמנם השנה העץ לא נתן הרבה פירות, אבל ידוע שעצי רימון נותנים פירות לסירוגין – שנה אחת נותנים הרבה ובשנה השנייה מעט, אז אנו בטוחים שבשנה הבאה יהיו כאן הרבה מאוד רימונים.

"זוהי ההנאה שלי", היא מסכמת, "לשבת בחג הסוכות תחת הסוכה שנכדיי הקימו ושאני ייצרתי את קישוטיה, לשמוע את דברי התורה של בעלי – הרב שלמה טולדאנו ולהודות לה' על החג הנפלא הזה".

בסוכות תשבו שבעת ימים

השכינה ועם ישראל

נחמו נחמו עמי

עץ הרימון נתן ריחו

שבעת המינים