טורים אישיים - כללי
"הרבנים נגד עדן בן זקן", זעקה הכותרת מחרחרת השנאה. ומהי האמת?
האיסור על גברים להשתתף במופעי שירה של נשים אינו הלכה בלתי ידועה: זה לא מפריע לתקשורת להגיב בכל פעם בזעזוע מחודש כשרבנים קוראים לשמירה על הלכה. הפעם ניסו לקדם את האג'נדה באמצעות שימוש בשמה של עדן בן זקן
- הידברות
- י"ג תשרי התשע"ח
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)האם יש עדיין מישהו בארץ שלא יודע כי אנשים שומרי מצוות נמנעים מלשמוע שירת נשים? כנראה שלא, ובעיקר בזכות פסטיבל הדרת הנשים המתמשך. למי שלא זוכר, המונח האצילי הזה נכנס אל חיינו לפני חמש שנים בזכותם של שני חיילים דתיים שיצאו מטקס כאשר שרו בו זמרות. מאז נחקק איסור 'קול באישה ערווה' בזיכרון הקולקטיבי הישראלי – וגם הפך לחלק בלתי נפרד מהנראטיב של הדתיים-המדירים-נשים. כי הרי כבר הוחלט מזמן במועצות הליברלים: מותר להחפיץ נשים, להטריד אותן או לתקוף אותן. רק דבר אחד אסור בתכלית האיסור: להדיר אותן. לא רוצים לשמוע קול אישה? כנראה שמתאים לכם יותר לחיות בערב הסעודית, לא במדינת ישראל הדמוקרטית.
בהתחשב ברקע הזה, די מפליא שידיעה שפורסמה ב'ידיעות אחרונות' על הזמרת עדן בן זקן נקטה לשון משתוממת, כאילו מעולם לא שמעה על הפרקים הקודמים בשיח ההדרה. "הרבנים נגד עדן בן זקן", זעקה הכותרת. "בעקבות הפרסומים שעדן בן זקן תופיע בבמה המרכזית במהלך פסטיבל התימנה נזעקו הרבנים ופיזרו ברחבי ראש העין כרזות ועליהן 'אזהרה חמורה להשתתף בתימנה'. 'המופע הרע יגרום לחילול שמיים ברבים ולחילול כבוד עדת תימן ויגרום לגילוי עריות בריקודים מעורבים' נכתב באזהרה עליה חתומים עשרות רבנים"...
אבל אם לפחות בהתחלה נצמדה הכתבה לעובדות, עד מהרה היא עברה לפרשנות חברתית מלומדת. "הדרת נשים הפכה לתופעה מטרידה בכל רחבי הארץ, וכך גם בעיריית גבעתיים שזו כבר השנה החמישית ברציפות שמופע לציון חגי תשרי נערך בה על טהרת זמרים גברים בלבד. ההופעות שבהן צופים מדי שנה קהל של אלפי תושבים הן יוזמה של אגף מורשת העיר... בדומה לשנים קודמות גם הפעם "נעלמות" הנשים מעל בימת החג".
הופעות חגי תשרי הן כמובן אירועים מוזיקליים של סליחות או שמחת בית השואבה – אירועים בעלי אופי דתי מובהק אליהם נוהר בעיקר קהל שומר תורה ומצוות. עירית גבעתיים, בתגובתה המתגוננת, ביקשה לציין שהיא בסך הכל מנסה לספק את צרכיהם של כל המגזרים השונים, ופירטה רשימה ארוכה של אירועים מוזיקליים בכיכובן של נשים שהיא מעלה בתקופה הזו. אבל את לוחמי ההדרה, כמובן, זה לא מספק. לפחות לא מאז הצליחו, בשנה שעברה, לטרפד את אירוע הסליחות שתוכנן להתקיים בכיכר רבין בתל אביב. במקרה הזה, דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, קבעה כי האירוע אינו חוקי. סליחות? למי אכפת. אם לא תמצאו גם אישה שתשיר על הבימה 'חטאנו לפניך' הרי ברור שכל האירוע אינו אלא התוועדות שוביניסטית עם כוונות אפלות.
שמחת בית השואבה (צילום ארכיון: פלאש 90)מאז התעשתו אי אלו גורמים בשלטון, למרבה המזל, ולאחרונה נלקחו מדינה זילבר הסמכויות לעסוק בענייני הדרת נשים, והועברו לשרה גילה גמליאל. אפשר לסמוך על גמליאל שתפעיל יותר תבונה ולא תבטל אירועים דתיים רק כי הם לא באים לה בטוב. אפשר גם לסמוך על העיתונות הישראלית שלא תתן להתנהלות שכל ישר בנושא הזה לעבור בשתיקה.
פסטיבל 'תימנה' שבו אמורה בן זקן להופיע, הוא פסטיבל בן שלושה ימים שמטרתו 'להנגיש את תרבות יהדות תימן להמונים'. הפסטיבל לא מתעלם ממסורת שירת הנשים בתימן – בפאנל נפרד לחלוטין שיעסוק בנושא יופיעו זמרות בלבד. אבל בן זקן אמורה הייתה להיות היחידה שתופיע על הבמה המרכזת בפסטיבל, ועל כך יצאה מחאתם של רבני המקום. הכתבת הביאה את טענתו של עוזר הרב: "כך לא נהגו בתימן. נשים שרו בפני נשים ולא התקיימו הופעות בקהל מעורב", אבל לא ציינה עד כמה היא נכונה. יהדות תימן היתה ידועה בחומרות הצניעות וההפרדה בין המינים שהיו נהוגות בה. הרעיון ש'הנצחת' התרבות הזו יעבור דרך שירת זמרת לפני גברים הוא אכן אבסורדי לחלוטין.
האמת הזו, כמובן, לא תמנע מהעיתונות למרוח כותרות כמו 'הרבנים נגד עדן בן זקן', לא תמנע מכתבים לדווח בהתרגשות על 'התגברות הדרת הנשים', ולא תמנע מליברלים-בעיני-עצמם להקים קול זעקה. ובאותה מידה, כל המהומה הפרוגרסיבית הזו לא תשנה שום דבר: אפילו דינה זילבר בכבודה ובעצמה לא היתה יכולה למנוע מרבנים לפרסם את דעתם או מאנשים יראי שמיים לשמוע בקולם ולהדיר את רגליהם מהמופע. אי אפשר, כנראה, למנוע מבן זקן להופיע בשלב הזה. כן אפשר למחות ולהביע התנגדות. וכי הליברלים בינינו לא מזכירים לנו השכם והערב שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית?
אבל לתקשורת הישראלית לא באמת אכפת שהמופע של הזמרת יתקיים כמתוכנן. מה שחשוב לה הוא ההזדמנות להוקיע שוב את אותם יצורים שחורים חשוכים העונים לכינוי 'רבנים'. כפי שקרה בפרשת הרבצ"ר אייל קרים שעבר שבעה מדורי גיהינום לפני מינויו רק כי העז לצטט את דעת ההלכה, מה שהתקשורת הישראלית והשמאל הליברלי הישראלי היו רוצים הוא...שהרבנים יהיו פחות רבנים. אז מה אם 'קול באישה ערווה' הוא הלכה שאין עליה חולקים. אז מה אם ההלכות בשולחן ערוך לא משתנות לפי רוח הזמן. הגיע הזמן שהרבנים המעצבנים האלה, הם אומרים בעצם, יפסיקו להיות כל כך דתיים.
ההגדרה החדשה של דמוקרטיה, מסתבר, כוללת בתוכה הסתייגות: הגנות הדמוקרטיה שמורות רק למי שחושב כמונו. כל השאר? אם החוק הרפה לא מצליח לעצור בעדם, לפחות כלבי השמירה של הדמוקרטיה ינבחו עליהם בכל כוחם.