סוכת ירושלים: הצצה לסוכתה של האומנית מנוחה ינקלביץ

"ציור בשבילי זה לא רק מקצוע, אלא טל תחיה לגוף, לנפש ולנשמה", כך אומרת לנו הציירת מנוחה ינקלביץ, אמנית מוכשרת אשר מציירת מזה למעלה מ-40 שנה ללא הפסקה. יצירותיה הרבות מוצגות בתערוכות מפורסמות בארץ וברחבי העולם ואף בגלריות יוקרתיות.

"אני מציירת ממש לא רק בשביל המקצוע", היא מדגישה, "אלא גם בשביל הנשמה. אני מציירת כמעט מדי יום, ואין לי מילים כדי לתאר מה שהציור עושה לי. אני יכולה לחוש כאבים פיזיים או חוסר רוגע, וברגע שאני מתחילה לצייר נעלם הכל כלא היה. זה אמתי ממש, ואין יום בו אני לא מודה לבורא עולם על המקצוע שהוא נתן לי".

מנוחה היא דור חמישי בירושלים, ובאופן טבעי ציוריה מתארים את ירושלים ובניה. כך למשל תוכלו לראות בציורים נופים פנורמיים של ירושלים, הכותל המערבי בווריאציות שונות, סמטאות ופינות חמד בעיר. הם מזכירים לה את ירושלים של פעם ומעוררים בה נוסטלגיה.  

בציורים נראות גם דמויות ההוד של ירושלים. באופן טבעי אומרת מנוחה, שבציוריה מופיעים הרבה חסידים עם שטריימלים ורבאהרלך ממאה שערים. "אני מאוד אוהבת לצייר אותם, גם מכיוון שזה מאוד פוטוגני והכיפות והלבוש שלהם נותנים טעם מיוחד לציורים, וגם בגלל שאלו הם הזיכרונות שטבועים בי עוד משנות ילדותי, זאת למרות שאני באופן אישי נמנית על המגזר הליטאי".

סוכות במאה שערים

כשמנוחה מציגה בפנינו את הציורים, היא מציינת בחיוך כי היא רואה שוב ושוב שההשראות מימי ילדותה מתבטאות בציורים שהיא יוצרת כיום. "סבי וסבתי התגוררו בבתי הונגרין, במאה שערים, בסמוך לחסידות 'תולדות אהרון'. כילדה התגוררתי עם משפחתי בקרית צאנז, ואני זוכרת כיצד הייתי יוצאת מהשכונה יחד עם בני משפחתי וצועדת בקביעות אל שכונת מאה שערים. בדרך עברנו בשכונת הבוכרים ובבית ישראל, חלפנו בסמטאות עתיקות,

אהבתי את החצרות, הקשתות, הבארות...  ובמיוחד נגעו לליבי הדמויות הנוסטלגיות מכל גווני הקשת - אנשים מבוגרים יושבים מתנצחים בלימוד על ספסלים וילדים משתעשעים. נשמתי וחוויתי לצדם  הווי  יהודי  עשיר. שלל הקולות, הצבעים והריחות נספגו בי,  וכיום שבים כל אלו ועולים ביצירותיי.

בחג הסוכות הייתה תכונה מיוחדת בירושלים, שכן כל הנוף של מאה שערים השתנה. "הרחובות התמלאו בסוכות", מתארת מנוחה, "ואנחנו היינו צריכים למצוא נתיבים ושבילים חילופיים ללכת בהם, בינות לסוכות שנבנו. הסוכות של תושבי מאה שערים היו מיוחדות במינן, כי הירושלמים השורשיים מקדישים זמן והשקעה מרובה להקמת הסוכות. היו משפחות שאצלן הסוכה הייתה יותר גדולה מהבית. באותם ימים גם לא היו כל אמצעי המכאניקה של היום, אז היה ניתן לראות בחורים שמתעסקים ומנסרים ומתאמצים מאוד כדי לחבר עוד נורה ועוד קרש שחברו יחדיו ליצירת פאר.

"כאשר הגענו למאה שערים ראינו גם את שוק ארבעת המינים המפורסם שלהם, את האנשים הרבים שמגיעים לבחור ארבעה מינים, והכל נצרב בתודעתי כחוויות ילדות. אלו הניחוחות שאני מתחברת אליהם, וכיום הם שבים ועולים ביצירותיי".

בעלה של מנוחה הוא תלמיד חכם שלומד במשך כל שעות היום, והיא מדברת על כך בסיפוק רב. "מבחינתי אני רואה שליחות קודש בעשייה שלי. אני יודעת שבזכות הציורים אני מפרנסת משפחה ובית של תורה".

פותחת דלת

כשמנוחה מזמינה אותנו אל סוכתה בביתה שבקרית צאנז (כן, היא נשארה באותה שכונה מאז ילדותה), היא מציינת כי בשנה זו עומדת הסוכה להיראות שונה לחלוטין מכפי שהייתה בכל שנה.

"כשהילדים שלי היו קטנים נהגתי לומר שהסוכה היא 'במה עבורם', כי קירות הבית מלאים בציורים שאני ציירתי, אז לפחות את הסוכה יקשטו יצירותיהם. לכן הסוכה שלי נראתה סטנדרטית, כמו כל הסוכות".

בשנה זו אומרת מנוחה שהילדים כבר גדלו והדברים עומדים להשתנות. "ממש לאחרונה יצאתי ביצירה חדשה ומאוד מיוחדת. ציירתי את שבעת המינים, כל מין בנפרד, על קנבס בגודל של 80 ס"מ על 25 ס"מ. כל אחד מהקנבסים צבוע בצבע אחר משבעת צבעי הקשת, כך שנוצרה קומפוזיציה מאוד מעניינת. סדרת הציורים הזו מיועדת בסופו של דבר כדי לפאר הרבה סוכות אומנותיות שמחפשות קישוטים ברמה גבוהה. אבל בינתיים, עד שאשווק אותה, היא תוצג בסוכה הפרטית שלי".

בנוסף לשבעת המינים, אומרת מנוחה שהיא עומדת לתלות בסוכה גם את אחד מהציורים החביבים עליה, בו נראה יהודי בודק לולב באמצעות זכוכית מגדלת. "ציירתי את הציור הזה באחת השנים בערב סוכות ממש. ראיתי צילום בעיתון של איש שבודק לולב בשוק ארבעת המינים וכל כך התרגשתי, אז ציירתי את זה בצורה אומנותית. לבסוף התברר לי שבני משפחתו של אותו אדם ראו את התמונה, זיהו אותו ומאוד נהנו".

בסוכה של מנוחה עומדים להיתלות גם ציורים של ילד חובט בערבות, ציור של הכותל המערבי, ציור בו נראים נגנים המנגנים בכינורות ובחצוצרות וגם תמונת נוף מרהיבה של הליפתא, אליה הייתה יוצאת כילדה בכל שנה בחג הסוכות, וכיום היא יוצאת לשם עם משפחתה, ילדיה ונכדיה.

"אישית", היא מסכמת, "אני שמחה מאוד שהסוכה שלי עומדת להיראות השנה כסוכה אומנותית. זה מרגש אותי וזו ההזדמנות שלי לקיים את המצווה של 'זה קלי ואנווהו' באופן המהודר ביותר".