הטור המאויר לפרשת וזאת הברכה: הסוכות הזה החלטתי לא להתעצבן!

"כי יצפנני בסוכו ביום רעה"... אני החלטתי הסוכות שאני לא מתעצבן, לא משנה מה קורה, יתהפך העולם! אנוכי, עמית יעקוביצקי, לא כועס ולא מתעצבן. נקודה. בחנוני בזאת.

כמובן, מה אתם חושבים, שה' לא נענה לאתגר?...

ברוך ה', סיימתי לבנות את סוכת חלומותי. התיישבתי לנוח בגאווה שלמה, פששש... איזו סוכה. לא עברו שתי דק', והעובדים הישמעאלים של השכן למעלה הפילו דלי טרפנטין  הישר לתוך הסוכה שלי... מי שמכיר את הריח של אותו חומר יודע שזה בערך כמו שיבנו לך תחנת דלק בתוך הסוכה.

אבל זוכרים?... עמית החדש לא כועס ולא מתעצבן. לרגע הייתה לי מחשבה שאולי על ערבים כן מותר להתעצבן, והם לא כלולים בתוך ההסכם הזה.

לא! החלטה זאת החלטה! לא כועס.

ניקינו הכל, עבר הריח, אפשר להמשיך את החג. עמדתי בניסיון.

יום אחרי אני יושב בסוכה, מתכונן לאכול את הסנדביץ' העסיסי שהכנתי. לפתע נשמעת צעקה, הפעם של השכן מלטה. "יש לנו פיצוץ בצינור!!!". מיד הוא צועק לי מלמטה: "הלו, שכן?! תבדוק אצלך, נראה לי שהפיצוץ שלנו עובר בגינה שלכם!".

חייכתי אליו ברוגע. "אין בעיה, שכן יקר, אבדוק".

באמת שמעתי רעש של זרם מים חזק... הסתובבתי מחוץ לסוכה ולא מצאתי. נכנסתי לסוכה, והרעש התגבר. התכופפתי לעבר הרצפה... "אוווי! זה בתוך הסוכה שלי!". הרמתי את הדשא הסינטטי, ובאמת היה שם פיצוץ! אתם קולטים איזה ניסיון? פיצוץ צינור בתוך הסוכה! שלי!

אבל אני... לא כועס, לא מתעצבן... ה', בהחלט הרמת הילוך... לא תשבור אותי!

מהר עלה השכן למעלה. התחיל לפרק לי את הסוכה... אני מסתכל מהצד, מכווץ את אגרופי... אני הולך ל"הרוג" אותו... חשבתי לעצמי. זה ניסיון, זה ניסיון לא ליפול!

התעשתי תוך שניה ורצתי לקראתו... "כן, שכן יקר, מה לעשות? אני לרשותך. לשבור את הדופן הזאת? רק תגיד". מצאתי את עצמי שובר את הסוכה היפה שבניתי בעמל רב. העיקר שהשכן יהיה מבסוט.

"צריך לשבור את הרצפה כדי להגיע לצינור", אמר השכן.

חשבתי שזהו, אני נשבר. נהייתי לבן כמו הבד של הסוכה. היה אפשר לשים עלי תמונה של צדיק או איזה קישוט. כל הסוכה שלי נחרבה, ממש "סוכת דוד הנופלת".

השלב הבא – אני והשכן שוברים את הרצפה...

זהו, הגענו לצינור! ברוך ה' החליף אותו, והכל תקין.

עזרתי לשכן לקום מהרצפה. תוך כדי שהוא מנער את בגדיו מהלכלוך הוא אומר לי "אתה לא כועס, נכון?", אני מסתכל עליו מסתכל על הסוכה, לפחות מה שנשאר ממנה... ועונה לו...

"אני? כועס? מה פתאום! הכל  בסדר, העיקר שיש לך מים!

עבדתי עד שעה מאוחרת לתקן את הנזקים ולסדר את הכל בחזרה למקום.

ברוך ה', גרוע יותר מזה לא יכול להיות.

לה' תוכניות אחרות.

רעמים חזקים החלו. לא הספקתי אפילו להוריד את הפוסטר של הרב קנייבסקי מהסוכה, וגשם חזק ירד ללא הפסק כחצי שעה... ברחתי הביתה.

כשחזרתי, פתחתי את הדלת של הסוכה וחשכו עיני. "וזאת הבריכה"... כל הסוכה היתה ג'קוזי אחד גדול! קישוטים צפו על פני המים. הכל הלך...

אבל אני לא כועס...

התיישבתי על ערסל מחוץ לסוכה, מביט לשמים, מאושר בכל חלקי גופי...

פסק הגשם ויצאה השמש.

ידעתי שעברתי את המבחן.