מפתחות לחיים: לבן מול שחור, כחול מול אדום

ככלל, הצבעים המייצגים את ספירות קו החסד, שבבחינת משפיעים כזכר ונותנים, הם: צבעי הלבן והכחול-תכלת. ואילו הצבעים המייצגים את ספירות קו הדין והגבורה, שבבחינת עוצרים ומקבלים, הם: צבעי האדום והשחור. הוא השחור אשר טבעו לקבל את קרני האור ולהשאירם אצלו מבלי להחזירם. ביסודו נחשב השחור לאדום, אך בדרגה נמוכה יותר. מעין המבואר בתלמוד:[1] "דם שחור [דם שנמצא שחור], אדום הוא. אלא שלקה [והשחיר]". גם האש האדומה, המקבלת ומעכלת מבלי לתת, משאירה בעולם הטבע שרידים מפוייחים בצבע שחור דווקא.[2] ברובד העמוק יותר, צבעם האדום של השמים בשעת השקיעה,[3] בטרם רדת החשכה השחורה, מבטא את המעבר אל שעות שליטת כוחות הסטרא אחרא. בבחינת הכתוב: “תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר".[4]

ומאידך, המים השקופים מטבעם ודומים ללבן, נראים לעין בימים ובאגמים בצבע כחול-תכלת דווקא (מאותה סיבה שהשמיים נראים בצבע זה - מרכיבים מסוימים שבמים ובאוויר קולטים טוב יותר את הגלים הכחולים שבקרני השמש). גם את החוט המרכזי בו כורכים את יתר חוטי הציצית, המגינה על האדם ושומרת עליו בזמן סכנה,[5] הצטווינו לצבוע בצבע התכלת המופק מהחילזון הימי[6] שכן שמונת חוטי הלבן והתכלת שבציצית, בזמן שהיו עשויים כהלכה, היו מורידים אל לובש הציצית את שפע פעולת ספירות הרחמים והחסד, שמגינים עליו מארבע צדדיו, לפנים משורת הדין (שורת הדין - זוהי ספירת הגבורה הפועלת על פי קו הדין והאמת). ומשחרב בית המקדש ונגנז החילזון[7] די בלבן שבציצית, להוריד שפע ללובש הציצית.

גם צבען של המתכות הנוצצות - הזהב הנוטה לאדום, והכסף הנוטה ללבן - אינו אלא התגלות גבוהה יותר של האדום והלבן שבטבע הבריאה. הזהב הנוטה לאדום שורשו בספירת הגבורה, והכסף הנוטה ללבן שורשו בספירת החסד.[8] שילובם יחד יצר את שלימות ההשפעה הרוחנית של הספירות העליונות לעולם הזה, דרך המרכז הרוחני, המשכן, ועבודת הכהן הגדול; משום כך היו עמודי המשכן עומדים על אדני כסף והם עצמם מצופים זהב. וכמו כן יריעות המשכן ובגדי הכהן הגדול, היו ארוגים מחוטי פשתן לבן (“שֵׁשׁ"[9]) וחוטי צמר תכלת, עם חוטי צמר ארגמן ואדום (“וְתוֹלַעַת שָׁנִי") וחוטי זהב. הראשונים, הלבן והתכלת, וכן הכסף, מספירות החסד. ואילו האחרונים, הארגמן האדום והזהב, מספירות הגבורה. שילובם יחד יצר את שלימות ההשפעה הרוחנית של הספירות העליונות, לעולם, דרך המשכן ועבודת הכהן הגדול.

אכן, לא לחינם פשט המנהג בעם ישראל לסמן את הכלים שמבשלים בהם מאכלי בשר (ששורשו בגבורה) - בצבע אדום, ואילו את הכלים שמבשלים בהם מאכלי חלב (ששורשו בחסד) - בצבע כחול דווקא.

נפלא הדבר שגם בעולם הטבע, צבעם של אלה המעניקים מלמעלה, כחול ולבן, ואילו של אלה המקבלים מלמטה, חום ואדום: השמים והעננים ממעל, והארץ והאדמה מלמטה, שהם בבחינת משפיע מלמעלה ומקבל מלמטה, כחסד מול גבורה, כזכר וכנקבה. שהרי כל פרטי הבריאה נבראו על ידי האל האחד על פי עקרון הספירות וגווניהן, כפי שקבעה חכמתו יתברך. לפיכך הדבר בא לידי ביטוי בכל תחום, הן בעולם עצמו, והן בכל פרטי הבריאה.

[1] סוכה לג, ב; נדה יט, א.

[2] כתב הרמב"ן בביאורו לתורה (בראשית א, א): “והאש נקרא חושך [בפסוק “וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם"] מפני שהאש היסודית, חשכה". וראה לעיל שתחילת וסוף עשר הספירות אשר הם כנגד מבנה גוף האדם, הם צבעי הכחול [המייצג את הספירה הראשונה, ספירת חכמה], והאדום [המייצג את הספירה האחרונה, ספירת מלכות. היא הספירה שבבחינת יולדת ובבחינת נקבה כספירות קו הגבורה]. ואילו הלבן והשחור מחוץ ל´גוף´. הלבן ממעל, והשחור מתחת. ועיין ב"פרדס רימונים", שער הגוונים, פרק שלישי.

[3] ההסבר הטבעי לצבעם האדום של שמי השקיעה הוא: האבק שבאטמוספירה גורם לפיזור ונטרול הגלים הכחולים שבקרני השמש, בעוד שהגלים האדומים עוברים דרכו ונראים. אולם הסיבה הרוחנית המבוארת בהערה הבאה היא השורש לתופעת טבע זו.

[4] תהלים קד, כ. ברובד הפשט, כוונת הפסוק כפשוטו, לעולם הטבע. אולם ברובד הסוד, כוונת הפסוק לכוחות הרוחניים השליליים שבבריאה, שכוחם הולך וגובר מהשקיעה ועד חצות לילה. ומנקודה זו, מתהפך המצב, וככל שמתקרב הבוקר, הארת היום מתקרבת בעולם הטבע, ועמה הארת העולמות הרוחניים המשפיעים לטובה על הבריאה החומרית. לכן שעת חצות לילה היא שעה רצויה ונשגבה לבקשת רחמים על ישראל ועל הגאולה, וזה מקור אמירת “תיקון חצות" בשעה זו דווקא. מהטעם האמור גם לא קוראים תהילים ולא אומרים סליחות משעת השקיעה ועד חצות הלילה, והמקובלים מקפידים עוד שלא להסתפר ולא לקצוץ ציפורניים מהשקיעה ועד חצות, משום שהשיער והציפורניים הם בבחינת דינים, ואין לקוצצם בשעת התגברות הדינים.

[5] על הגנת הציצית על האדם ראה "בן איש חי" בהקדמתו לפרשת נח. וראה בפרק "חיפוש רוחני" את דברי התלמוד במנחות מא, א. שכר ומעלת המקיים מצוות ציצית, מבואר במסכת שבת לב, ב, ובמנחות מג, ב. הסבר אודות משמעותו העל טבעית של השמונה, ראה בספר "הצופן", בפרק העוסק באות ח´.

[6] מנחות מד, א.

[7] כמבואר בתוספתא סוטה טו, א.

[8] עיין זוהר, פרשת תרומה, דף קמח, א; ו"פרדס רימונים", שער הגוונים, פרק ג.

[9] עיין “אבן עזרא", בפירושו על התורה, שמות כה, ד.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.