אדוה, מי חלם שיגיע יום שתהיי במקום שממנו אי אפשר לברוח?

למלאך שלי, אהובה אדוה.

מכל המכתבים שכתבתי בחיי, זה המכתב העצוב ביותר.

כמה עצוב זה לשבת לכתוב למישהו שאוהבים, ויודעים שהוא לעולם לא יקרא את השורות האלה.

לדעת שהוא עצם את עיניו לנצח, ולעולם לא נשמע שוב את קולו...

ואף על פי שראיתי בעיני כיצד טומנים אותך באדמה, אני עדיין מתקשה לקבל את זה.

מתקשה להבין שבנך יחידך בן השנתיים יגדל ללא אהבתך.

מתקשה להאמין שלא נדבר יותר, שלא נצחק יותר, שלא נתכנן יחד את החתונה שלי.

מתקשה להאמין שהלכת ולא הספקתי להיפרד ולהגיד לך תודה.

תודה על האופטימיות לאורך כל הדרך. על האמונה שלא משנה מה, לא מתייאשים.

תודה על הזיכרונות המתוקים, ובעיקר על הזכות להכיר אותך וללמוד ממך המון.

את יודעת? בעולם שלנו, אין הרבה אנשים שמסוגלים לבנות גשר מעל המוסכמות החברתיות, שמסוגלים לקבל ולאהוב את השונה והאחר ועל אף הכל לקשור קשר אמיתי וכן.

כשהכרתי אותך הייתי בסך הכל ילדה בת 16 עם השקפה שונה ואורח חיים שונה, ואת עם כל המתיקות פתחת את ליבך ומצאת את נושאי השיחה המשותפים לשנינו.

לא לקח לך הרבה זמן לרכוש את אמוני ולהפוך לאדם קרוב מאוד מאוד לליבי.

לפעמים הרגשתי כאילו אני מכירה אותך שנים, וכאילו את שייכת למשפחה מאז ומתמיד.

אדוה, לעולם לא אוכל לשכוח את החלום שהגשמת לי לפני 6 שנים.

הייתי אז בת 19, וחברה שלי התחתנה. זו הייתה החתונה הראשונה בכיתה, ואני הייתי בעננים.

כל כך רציתי ללוות את הכלה, אולם עם כל הרצון, הנהגת הייתה צעירה וחדשה ולא יכלה להסיע יותר מ-2 מלבדה, וכך אף על פי שהיה לי מושב באוטו – בפועל לא יכולתי להצטרף.

מהרגע שהבנתי שאני מחוץ לתמונה התחלתי לבכות על הפספוס, וכך מצאת אותי ממררת בבכי אצל מאמא. ראית את הדמעות וראית את העצב בעיניים, ולא יכולת לעמוד מנגד באפס מעשה.

מיד, תוך דקות ספורות, ביקשת חופש מהעבודה, את הרכב מאמא שלך, והודעת לי שאני אהיה מלווה בכל מחיר. אני נגבתי את הדמעות ולא הבנתי איך?

ואת הסברת שאנחנו נלווה את הכלה ברכב נפרד, וכך למעשה אוכל להיות בסלון ובצילומים, ובכל מקום אליו היא תלך. אני זוכרת שלא האמנתי שאת מוכנה לעשות את זה. כי בשבילי זה חלום, אך בשבילך זה יום של נסיעות ללא מטרה וכאב ראש אחד גדול.

הגיע יום החתונה, הכלה נוסעת ברכב מקושט – ואנחנו אחריה בשיא ההתרגשות.

פתחנו את היום בסלון כלות, כשאת מחכה לי בחוץ עם חיוך, וכשהיינו מוכנות להמשיך הלאה – הנהגת של הכלה קבלה שיחה דחופה ונאלצה לפרוש הביתה!

באותו רגע הפכת להיות הנהגת הרשמית של הכלה, ומעבר לכך הפכת להיות המלאך המציל שלה, כי בלעדיך היא הייתה גומרת את היום במוניות.

אני זוכרת את האווירה הטובה ברכב, את האנרגיה המהממת. את הרצון שלך לשמח אותה על אף שלא הכרתן, ובעיקר זוכרת את החלום שהגשמת לי!

מאותו מאורע לפני 6 שנים הבנתי שרק את תהיי הנהגת שלי בחתונה. הבנתי שאני רוצה אותך לצידי ביום הגדול שלי, וכך ישבנו לתכנן, מה יהיה? מה תלבשי? וכו'.

גם כשמצבך היה רע ונלחמת על חייך, אמרת שלא תוותרי על זה, ואם יש צורך – תברחי מתל השומר בשבילי.

ואני, שכל כך רציתי בחברתך, הבטחתי לך שלעולם לא אוותר עליך, ואת תלווי אותי בכל מחיר.

מי חלם שיגיע יום שתהיי במקום שממנו אי אפשר לברוח? מי חלם שאני פשוט לא אספיק להתארס, ולמרות החלום – אצטרך להתחתן ולעבור את היום הזה בלעדייך?

כלה עם שמלה לבנה ושמחה לא שלמה – כי חלק ממני יהיה איתך שם, בבית העלמין.

אדוה אהובה שלי, אין לי ספק שאת נמצאת בין המלאכים, כי רק לשם את שייכת. אין לי ספק שטוב לך עכשיו ואת מאושרת, כי זכית לחזור בתשובה שלימה וקנית את עולמך בשעה. אבל אני רק מבקשת, שתשמרי עלי, שתמליצי עלי שם במרומים, ומעל הכל – שתתני לי הכח להתמודד עם הגעגוע ששורף לי את הלב.

ואני מכאן, מעולם השקר, מבטיחה לקיים לאחר מותך, את כל מה שהבטחתי בחייך.

תודה על הזכות להכיר אותך!

שלך לנצח,

יעל.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.