הדרך לפריצת דרך – על קצה החוט של תהליך תשובה

אני נתקלת הרבה ב"תגידי לי, מה פתאום חזרת בתשובה?", "בטוח קרה לך משהו מזעזע שהיית צריכה בגללו לחזור בתשובה". לפעמים אפילו תוקפים ואומרים לך: "מה קרה לך? השתגעת?!" ואני עונה בפשטות, בלי הרבה הסברים, "אני רק רוצה להיות טובה יותר, לתקן את עצמי. ברוך ה', לא קרה לי שום דבר מזעזע שבגללו הרגשתי את הצורך להתקרב לה'". ושם, כולם, במקום להתנגח ולחפש מה לא טוב במה שאני עושה, מתחילים לתהות, במה מדובר? איך בן אדם קם ומחליט "אני רוצה להיות טוב יותר?".

אשתדל במעט יכולתי להסביר. כל דבר שאנו רוצים בחיים, בין אם זו מטרה להשיג ובין אם זה אפילו מוצר חשמלי לבית שאנחנו צריכים – אנו נחקור אותו, נראה איזה הכי טוב, או מה הדרך הכי טובה להגיע למטרה, אם לפנינו עשו את זה כבר ומהו אחוז ההצלחה. נברר, נשאל, נחקור, עד שהכל יתיישב לנו כמו שצריך, ואז נוכל לקבל החלטה אם זה טוב עבורנו או לאו.

אדם שלא מברר, לא שואל, ונשאר במקום הנוח שלו, לא יכול אף פעם להבין את המקום שנמצא בו אדם שמברר, ששואל, שרוצה לדעת וצמא לאמת, האמת היחידה שהרבה מתעלמים מעצם קיומה, כי זה פשוט לא נוח לצאת מהמקום המוכר וה"בטוח" שלנו. אבל אף אחד לא יכול להבין כמה התורה הקדושה היא האמת היחידה עד שהוא לא מברר באמת, שואל את כל השאלות שמציפות אותו, כל דבר שמעלה בו תהייה. לרוב, אפילו לא יודעים עד כמה לכל דבר יש תשובה, כי באמת להכל יש תשובה, לכל תהייה, לכל הרגשה. הכל מוסבר בדיוק מופלא שאין כמותו.

הסבר מושלם נתן לזה דוד המלך עליו השלום (תהילים קמ"ה, י"ח): "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת".

אי אפשר לצפות להרגיש את קרבת ה' או להבין לעומקם של דברים, בלי שנרצה להיות קרובים אליו יתברך. ה' יפתח לך את הפתח אם באמת תרצה, הוא יתקרב אלייך כשאתה תרצה להתקרב אליו.

בדורנו קשה לתפוס את האמונה בנסתר. אך רק מי שיתקרב אל הקב"ה יבין, שהאמונה בנסתר הנראית בדרך של ניסים, ברורה לעין של הדבק בה ממש כאמונה בגלוי. קל לאדם לחשוב שהגלוי לעין מטבעו להיות שם, אך אנו חייבים להבין שדבר לא מובן מאליו, והכל – ולו הפרט הכי קטן – הוא בהנהגתו של בורא עולם.

ה' רק רוצה שנהיה טובים – אליו, אחד לשני ובעצם, שנהיה טובים לעצמנו. ניתן לראות זאת בכל מצווה שאנו מצווים, בין אם לעשות או בין אם לא לעשות. הוא רוצה שנאמין ונבטח בו, כי הוא פשוט טוב ומטיב לכל.

נושא האמונה והביטחון הוא נושא רחב ועצום, ובעצם הינו הבסיס לעבודת ה'. מהי אמונה? אנחנו יכולים לחיות באמונה שלמה ובשמחה גדולה כל עוד הכל טוב, אבל מה קורה כשהדברים קצת פחות מסתדרים לנו? מה קורה לנו כשאנחנו לא מקבלים את מה שביקשנו? ועוד יותר, מה קורה לנו כשקורה משהו, אבל זה ההפך ממה שציפינו לו?

בהקשר של אמונה וביטחון, אשתף מעט על ההרגשות שלי ועל קצה החוט מהתהליך שחוויתי.

בתחילת התשובה שלי, ברוך ה', הקב"ה נתן לי הכל. פשוט כל דבר שרק ביקשתי, ממש מעין הרגשה שה' איתי, הולך איתי בדרך ומחזיק לי את היד. וכל דבר שעשיתי – ראיתי סייעתא דשמיא אדירה באמת בכל נושא, בפרנסה, במשפחה, בעבודה, בלימודים – כפשוטו הכל. אפילו דברים שלא ביקשתי, קיבלתי!

לאחר כמה חודשים של התחזקות משמעותית ו"אורות בוהקים", מה שנקרא, הגיעו להם לפתע הניסיונות והקשיים, המחשבות, והלבטים. אמרתי לעצמי: "מאיפה זה בא עכשיו? הרי קיבלתי עד עכשיו הכל, מה פתאום עצבות? מה פתאום דברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה? ואיפה בכלל האורות שלי? איפה כל הניסים והישועות שראיתי ממש לפני רגע?".

עברתי תקופות של ירידות ועליות, ושוב ירידות ושוב עליות, ולא וויתרתי לעצמי. אמרתי: הקב"ה עושה רק טוב, והוא אבא שלי, אני הבת שלו. יש מציאות כזאת שהקב"ה רוצה משהו שהוא לא טוב עבורי? אבא ירצה לא טוב בשביל הבת שלו? התשובה הייתה ידועה. ברור לי כשמש שאין מציאות שה' עושה משהו לא לטובה.

ואז הבנתי: כנראה משהו אצלי עדיין לא שלם, כנראה שאני צריכה להתחיל באמת ללמוד מה הקב"ה בתורתו מכוון אותנו ומלמד אותנו איך להתמודד עם ניסיונות.

אבל פתאום, נהיה קשה יותר. אני מתחילה להתחזק, ללמוד, להתמיד – ואז מגיעים להם ניסיונות קשים יותר ומסובכים יותר, כאלה שעוד לא התמודדתי איתם, כי את הקודמים כבר העברתי.

באותה תקופה התפללתי לה' וביקשתי שייתן לי עצה טובה, איך אני יכולה להיות הכי טובה בשביל שיהיה לי טוב ושאעשה לו נחת רוח. ברוך ה', זכיתי לשמוע לעצת ה' מפיו של הרב הגאון הרב יגאל כהן שליט"א. באחת מההרצאות שלו הוא המליץ מכל הלב וחזר מספר פעמים על הצורך של כל יהודי ללמוד את הספר "חובות הלבבות" של רבנו בחיי.

הדבר בער בי. הבנתי שם שככל הנראה במעט שאני יכולה להשיג בדעתי, זאת עצת ה', לא סתם ראיתי את השיעור הזה ולא סתם הרב חזר על זה מס' פעמים בשיעור. תודה לה' שזיכה אותי לקנות וללמוד את הספר המדהים הזה, ששינה את חיי מקצה לקצה.

בתחילת הספר, עוד לפני ההקדמה, היה משפט שתפס לי את העין, ועד היום אני משננת אותו כל הזמן:

"כי העולם הזה הוא כמו יריד שמתקבצים בו בני אדם, ואחרי שהוא נגמר הם הולכים כל אחד לדרכו. מי שעשה בו עסקים טובים והרוויח יוצא ממנו שמח ומרוצה, ומי שעשה בו שגיאות והפסיד יוצא ממנו כשהוא עצוב ומתחרט, ואז כבר אין בידו לחזור ולתקן את שגיאותיו" (מתוך שער חשבון הנפש- חובות הלבבות).

(צילום: shutterstock)

ממשיך ומסביר המחבר בהקדמה בקיצור על מה הן חובות הלבבות, ואומר: "האדם נברא מחובר גוף ונפש, ובבריאת שניהם יחד בגוף אחד התכוון הבורא להיטיב לנו", ממשיך ומסביר: "חובות הלבבות הם חלק מעבודת האלוקים הפנימית בנפשו וליבו של האדם, וחובות אלה כוללים: אמונה במציאות הבורא ובתורתו, אמונה שהבורא הוא יחיד, אמונה שאין שום כוח להרע או להיטיב בעולם זולת הבורא ואמונה שהבורא יודע מחשבות בני אדם, וכן כוללים שנירא את הבורא, שניכנע מפניו, שנתבייש ממנו, שנאהב אותו, שנבטח בו, שנמסור את עצמנו להנהגתו, שנפרוש מהדברים השנואים עליו, שנכיר בטובותיו ונתבונן בהם ועוד ענייני מחשבות הלב ומצפונו הקשורים ביחס בנינו לבין הבורא יתברך".

הספר עצמו, באופן כללי, מחולק לכמה שערים, שכולם משלימים אחד את השני. אך כרגע אתמקד יותר בשער הביטחון, אותו שער שחולל בי שינוי אדיר, בתפיסה, במחשבה ובחיים בכלל.

המחבר מסביר בשער הביטחון כי התועלת העיקרית מביטחון בה' היא שעל ידי ביטחון בבורא, האדם יכול להתמסר לעבודת ה' ולהיות משוחרר מדאגות, מכיוון שמכיר במציאות אחת. הבורא דואג לכל מחסורנו, וגם אם לא נראה כך – צריך להבין שה' נותן לנו את הכי טוב בשבילנו בדרך שהכי טובה לנו, ובוחר לנו את המסלול שבו יהיה לנו הכי טוב לעבור, גם אם מדובר במסלול תלול עם מכשולים בדרך.

מדגיש המחבר כמה חשוב להבין כי בענייני העולם הזה לפעמים האמצעי שלפי ראות עינינו הוא לרעתנו הוא בעצם ההפך הגמור, וזה הטוב ביותר עבורנו. ולכן לא ניתן לדעת באיזה אמצעי לבחור, כי בינת האדם מוגבלת וחלשה. אך הבוטח בה' זוכה להשגחה פרטית והכוונה תמידית בדרכיו לעשות נכון ולבחור את הטוב. איך הדבר קורה? תמיד נשאל "מה ה' היה רוצה שאעשה?". תמיד צריך להעלות את ההרהור הזה לפנינו, לפני כל החלטה, בחירה וכדומה. ברגע שנלך עם עצת ה' – אין סיכוי שהדבר לא יהיה לטובתנו.

ככתוב במשלי, י"ט: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".

רבות המחשבות והתוכניות העוברות בליבו של כל אדם, אבל רק העצה והתוכנית שה' ייעד לך ונתן לך היא זו שתתקיים ותצליח אם תפעל לפיה.

אז גם אם נראה לנו שהדבר הוא לא טוב עבורנו, הוא טוב, חד משמעית!

השלב הבא זה שינוי בהסתכלות. ברגע שנבין שגם ה"רע" הוא טוב, לא נראה רע, כפשוטו.

ברוב המקרים אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מה הכי טוב בשבילנו. יוצא לי לשמוע הרבה, "מה זאת אומרת? מי ידע אם לא אני? זה הכי טוב בשבילי, אני יודע".

"בינת האדם מוגבלת וחלשה" – לא רוצים לומר שאנו לא חכמים, אלא להפך, להסביר לנו שבשכל שלנו אנחנו לא יכולים לתפוס מה טוב עבורנו ומה אנחנו צריכים.

האם נראה לנו שאנחנו, כאנשים פשוטים, יכולים לתפוס מציאות שלמה של השלכות? מה זה אומר בכלל?

יוצא לי לחשוב לא מעט פעמים, הרי דבר גורר דבר, ולכל דבר בעולם יש השלכה על משהו מסוים שמשליך על עוד משהו. כל דבר שקורה לנו או ששמענו עליו – מתקשר לנו פתאום עם דברים אחרים שקרו לנו ודברים אחרים ששמענו עליהם. הרגע הזה שמתחברים לנו כמה קצוות בראש ואנחנו תופסים פתאום איזו מאית מציאות ומבינים, בכמה שאנחנו יכולים לתפוס, אולי, למה קרה הדבר, וגם אז שום דבר לא בטוח.

תחשבו על זה רגע, מדובר בתהליך ובדברים שקלטנו בשכל, יכול להיות אפילו חיים שלמים, יכול להיות שנים וחודשים, וכל זה על הדבר הכי קטן שקרה לנו בחיים. היינו צריכים לעבור שנים, חודשים ולפעמים חיים שלמים כדי לתפוס את הרגע הקטן הזה, שבו אולי הבנו למה עברנו דבר כזה או אחר. אז לתפוס בשכל שלנו מציאות שלמה של רע וטוב? לא אפשרי עבורנו.

רק אחד יחיד ומיוחד, קדוש וטהור, יכול לתפוס את הכל, רק הוא, הבורא יתברך, רק לו יש הראייה הנכונה, המדויקת ביותר עבורנו. רק הוא משגיח על כל יצירה בעולמו, ובפרט עלינו ההשגחה הכי מדויקת והכי טובה לנו, הילדים שלו, העם הנבחר.

אז הביטחון בה' אינו דבר פשוט, ולא מקבלים זאת מתת שמיים. לא קמים בבוקר עם ביטחון ואמונה.

זאת עבודה, עבודה קשה שכרוחה בלימוד, התמדה, עמידה בניסיונות, התעלות רוחנית. אבל זה הבסיס בעבודת ה'. הרי כמו שאמרנו, הכי קל לנו לבטוח ולהאמין כשהכל בסדר והכל הולך לנו "חלק", שאנחנו מקבלים את מה שרצינו טוב לנו. ראינו את הישועות שלנו, אז בוודאי שהייתה לנו עבודה קלה, מי לא יאמין כשכל יום מגיעה ישועה חדשה?

הגדולה היא לבטוח בהקב"ה דווקא כשהדברים פתאום לא מסתדרים לך כמו שחשבת או ציפית. פה, במקום שהכי קשה לנו לעכל את מה שקרה, פה, במקומות שאנחנו לא מבינים, במקום הזה אנחנו צריכים לבטוח בה' שהוא אבינו שבשמיים, ואף אבא לא ירצה לא טוב לילדים שלו. כאן צריכים להתחזק ולהתעלות באמונה וביטחון.

(במאמר מוסגר – בדר"כ המילים "אמונה" ו"ביטחון" מגיעות יחד, אך לא מדובר באותו הדבר, אחרת לא היה צורך בשתי מילים שונות – בהמשך הסבר מפי הרבי מלובביץ זצוק"ל).

בספר "אחרייך בנימין" בעניין אמונה וביטחון, כתב המחבר:

הבוחן האמתי לדעת אם אדם חי באמונה או שרק מוציא בפיו אך ליבו רחוק מכך היא בעתות צרה, צער ומצוקה.

בהקשר לכך כתב את דברי מורנו ורבנו בנימין זאב בצרי זצוק"ל: "מה אתם חושביםף שהיצר הרע יגיד לי 'יישר כוח', 'בכבוד, תמשיך'? כל דבר שאני רוצה לעשות – הוא מנסה להפריע לי, והחוכמה היא לא להישבר אלא להמשיך למרות הכל". כל זאת אמר בעודו סובל ייסורים קשים בגופו, מניעות, הפרעות, ולמרות זאת המשיך להנהיג את קהילתנו הקדושה לזכות את הרבים ולקרב רחוקים לאביהם שבשמיים.

כשמתחזקים באמונה ובביטחון אנו לומדים לקבל שהכל זה רצון הבורא, ולטובתנו המוחלטת, והוא זה שנותן לנו את הכוחות, מחייה אותנו באמצעות התורה הקדושה.

החזון איש בספר "אמונה וביטחון" פרק ב' מסביר: "האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו יתברך".

לא מדובר בביטחון שה' יעשה כרצוננו ואז נקבל מה שאנחנו רוצים, אלא הכל כרצונו, וכל מה שקורה זה מה', וזה מה שהיה צריך לקרות על מנת שנגיע בסופו של דבר לרצונו, שזה הטוב ביותר עבורנו, עבור התיקון והייעוד שלנו בעולם הזה.

ביטחון כפשוטו. להתבטל לרצון ה' ולהפנים שהכל לטובתנו האישית.

דברי הרבי מלובביץ זצוק"ל לגבי ההבדל בין אמונה וביטחון:

"אנשים חושבים שביטחון בהקב"ה זאת צורה נעילת יותר של אמונה, אבל זה לא נכון. ביטחון זוהי דרך שונה לגמרי של התייחסות להקב"ה – כאשר אדם ניצב בפני בעיה ויש לו אמונה, אזי האמונה שלו תסייע לו להתגבר על בעיותיו. אולם כאשר לאדם יש ביטחון בהקב"ה, הוא איננו חש כלל שקיימת בעיה, שכן הוא מבין שהקב"ה לא שולח לאדם בעיות אלא רק אתגרים".

זה לא פשוט להתמיד, ללמוד, להתפלל, להתעלות רוחנית, בייחוד לאחר נפילות קשות וכואבות. אך "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע, וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' – חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהילים ל"ב). הרעיון הוא לא לחפש דברים גדולים ומשמעותיים שקורים לנו, אלא את הדברים הקטנים, את החסדים שה' עושה איתנו ביום יום. שלא חסר לנו כלום, שקמנו בבוקר, שזכינו להיות יהודים, שזכינו להיות קרובים אליו יתברך, שיש לנו קורת גג, אוכל בשולחן. הכל מתת שמיים, הכל חסדים והכל, ברחמים רבים. אף על פי שאנחנו לא מושלמים, ולא קרובים להיות, ה' איתנו, מחייה אותנו בכל שניה, דואג לנו ואוהב אותנו אהבה לאין שיעור.

(צילום: shutterstock)

בכל אחד מאתנו קיים חלק אלוקי, כך מסביר לנו האדמו"ר הזקן בעל התניא, חלק מהקב"ה, ובכל אחד ואחת קיים הרצון הזה לשאוף לגדולה, לשאוף להיות טובים יותר, לרצות לעשות הכל על הצד הכי טוב ואף לשנות בעצמנו דברים שלא עושים לנו טוב בסופו של דבר. כי כל מה שלא בדרך של תורה ומצוות לא יכול להיות טוב.

אבל לנו קשה, כי אנחנו מכוסים בקליפות של הנפש הבהמית, שזה ההרגלים, והקטלוג, והמחשבה שאנחנו כביכול יודעים מי אנחנו ומה טוב לנו. וזה מה שמפיל אותנו, זה מה שמוריד אותנו ולא נותן לנו לפרוח, להיות ה"אני" האמיתי, החלק האלוקי שבתוכי, להגשים את החלומות השאיפות והרצונות הכי טהורים שבתוכי. כולנו חולמים להיות האדם הזה שאתה מעריץ אותו, אדם שכ"כ עובד את ה' בשמחה, בביטחון מלא עם אמונה שלמה בטוב טהור ובקדושה. מה שהבהיר לנו האדמו"ר הזקן זה שכולנו יכולים, בכולנו יש "חלק אלוק ממעל ממש", משמע כולם חלק מהקדוש ברוך הוא, וכולנו יכולים להגיע לגדולה ולדבקות ולביטחון בה' ברמות הכי גבוהות, כי אנחנו חלק ממנו.

יהי רצון שנזכה תמיד להיות דבקים בקב"ה, מאמינים, בטוחים, ושתמיד נשאף להיות כל כולנו "חלק אלוק ממעל ממש". שנזכה להיות האדם שאנחנו חולמים להיות ברצונות הכי כמוסים שלנו, כי הכל אפשרי בדרך ה' – כנאמר לעיל: זו הדרך לפריצת הדרך.

תודה לה' יתברך שזיכה אותי ללמוד מכל אלה שמסרו ומוסרים נפשם, שדבקו ודבקים בה', שבטחו ועדיין בוטחים ותמיד האמינו ומאמינים שה' הוא טוב ומטיב לכל. תודה על הזכות להסיק, להבין ולהפנים, ואף להעלות על כתב את מסקנותי, בתקווה להיות שליחה נאמנה של ה'.