חדשות בעולם
אחרי 4 שנים בשבי הטאליבן: הילדים שנולדו שם שוחררו, ורואים חצר לראשונה בחייהם
אחרי ארבע שנים בשבי הטאליבן, האזרח הקנדי ג'ושוע בויל - שב סוף סוף לביתו עם אשתו ושני ילדיו הקטנים, ששניהם נולדו בשבי ומעולם לא ראו מקום אחר מלבד הכלא. כזכור, בויל נחטף באפגניסטן יחד עם אשתו האמריקנית, ונמסר לשבי בידי אנשי הטאליבן בפקיסטן
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם כ"ו תשרי התשע"ח |עודכן
ג'ושוע בויל, אשתו ושני ילדיו שנולדו בשבי (צילום מסך)
אחרי ארבע שנים בשבי הטאליבן, האזרח הקנדי ג'ושוע בויל - שב סוף סוף לביתו עם אשתו ושני ילדיו הקטנים, ששניהם נולדו בשבי ומעולם לא ראו מקום אחר מלבד הכלא. כזכור, בויל נחטף באפגניסטן יחד עם אשתו האמריקנית, ונמסר לשבי בידי אנשי הטאליבן בפקיסטן.
בסרטון שהופץ על ידי סוכנות 'רויטרס' נראה בויל כשהוא מטיייל לראשונה עם בנו בן הארבע בחצר ביתם שבאונטריו, ובד בבד מספר בהתרגשות כי זוהי הפעם הראשונה שהילד נמצא מחוץ לשבי וזוכה לראות גינה מהי.
לדברי בויל, שני הילדים עדיין חווים סוג של הלם מהשינוי הקיצוני שהם חווים בימים אלו, אך ניכר כי עבור נוח בן השנתיים, הדבר קשה פי כמה. "הוא מוטרד לעתים קרובות וכל דבר מזכיר לו את הכלא. המצלמות מזכירות לו את המצלמות שבהן השתמשו החוטפים להקליט מסרים, העטים מזכירים לו את המכשירים שבהם החוטפים ריססו אותנו בקטמין על מנת לסמם אותנו ודלתות נפתחות מבהילות אותו יותר מהכל", מספר בויל.
"הלוחמים הפקיסטנים הגנו עלינו בגופם"
תוך שהוא מוחה דמעות התרגשות מעיניו, בויל משחזר את החיים הקשים בשבי ואומר כי "אלו ילדים שעד לפני יומיים לא ידעו איך נראים שירותים. כל מה שהיה להם הוא דלי. הם לא ידעו איך נראה אוכל אמיתי, ולא מה שנתנו לנו בשבי". זאת מבלי להרחיב את הדיבור על העינויים הקשים שהיו מנת חלקם מדי יום ביומו, ואת העובדה שבתו של בויל נרצחה על ידי השובים.
בויל משתף את התקשורת ואומר כי זוהי הפעם הראשונה בחייו, שבנו בן הארבע מתחיל לפרוח באמת - ממש כמו הפרחים שבגינתו. "בכנות, אני חושב שהחופש ריפא מחצית מהבעיות הרפואיות והחולאים שהוא סבל מהם במהלך השבי. היום, הכל מדהים אותו. הוא מתרוצץ ברחבי הבית שלנו, ובוחן כל פרט ופרט שהוא רואה בפעם הראשונה. מבחינתו זה כמו להגיע לעולם מופלא, לארץ החלומות".
בדבריו מתייחס בויל למבצע השחרור שלהם, שנעשה בידי כוחות הביטחון הפקיסטנים. לדבריו, הללו הפגינו אומץ לב יוצא דופן בקרב היריות שנערך ביניהם לבין כוחות הטאליבן, והצליחו לצאת ממנו כשידם על העליונה. "אחד הקצינים ניגש אליי כשאני מכוסה בדם והמום, ואמר לי: 'התקשורת האמריקנית טוענת שאנחנו משתפים פעולה עם הטאליבן, אבל אתה ראית היום את האמת'. ובאמת ראינו איך הלוחמים הפקיסטנים נכנסו פנימה והגנו עלינו מהירי, בגופם. הרכב שבו נסענו היה מחורר כולו מכדורים נורים, והם הגנו עלינו והצליחו לשחרר אותנו, אז אני מאמין להם".