הטור של אוריין רייס: למה לחכות לכיפור הבא?

היה זה בוקר יום ראשון, כשהעיירה ישנה מול חלונה, מספרת הגיטרה של מאיר בנאי ז"ל באומרו את אהבתו אליה. אהבה זמנית. גשמית. בת חלוף. כזו שמותירה רושם של נצח, אך רק לרגע ומיד גוועת. מיד עוברת להרפתקה הבאה בתור. שוכחת. כמו אנשי הדור הזה. רגעיים. רדומים. גלותיים.  משתדלים ו'טראח'! נפלטים חזרה אל המעגל. מבקשים קרקע ונסים ושער של רחמים, ומיד עם בואו, מפנים עורפם לאנחות ולכל ההמתנה שקדמה לתשועה.

והנה גם לנו זהו בוקר ראשון.

בוקר יום ראשון אחרי הוריקן של חגים, רגלים, שירים וריקודים לכבודה. ובכן, מי לרוח ומי לגשם? מי מבשום דפנות הסוכה ועולה בו ריח געגוע, ששובע ממנו - יחוש רק בירושלים הבנויה או בשנה הבאה. ומי עומד בתור לקפה מפיץ ניחוח השגרה במשרד או בכולל?

כמו כל דבר בחיים יש את אלו המצפים ומתכוננים לקדושה מחג לחג ויש את אלו שרק מחכים שייסתיימו כבר הימים העמוסים, וניתן יהי לשוב ל"חיים". מואסים בביחד הצפוף. מחכים למחר ולדממה המדומה. סיימו לסמן וי על 40 יום שיעבירו את רוע הגזירה, ויש להם שקט עד אלול הבא.

זוכרים כמה חיכינו בהתרגשות שיא ליום הדין? איך כמעט התעלפנו בנעילה? כמה הזדרזנו לסוכה? קבלו אקזיט מרעיש: תתארו לכם שמחר מודיעים לכם שנפלה טעות בחישוב, ובעצם עוד שבוע זה ראש חודש אלול ולא של מר-חשוון. רגע-רגע! מה, לא תשכימו לסליחות? האין הייתם עושים תשובה אמיתית שוב? הלא הייתם מתכוננים לכיפור בחיל ורעדה? מחייגים לכל מי שאולי שגיתם איתו בשנה שחלפה? וודאי שכן. אז מה מונע מאיתנו להרגיש ולפעול ככה כל יום? למה הנפש שלנו לא מטמיעה את התנהגותנו מימי התשובה ורק כשאנחנו מתקרבים לתאריך ש"קובע הכל" רק אז אנו מתעוררים ומבקשים חיים?

שלום לך תשע"ח

מי האמין שנה שעברה, שנהיה פה גם השנה בלי משיח. עוד חומש, עוד שוטף + 60 כביסות, עוד ילדים של דור אבוד אנו, ואין קול מבשר, מבשר ואומר - די לאהבה מרחוק. עוד שנה עברה.

ליל שבת בראשית הגיע, ועימו תהיות ובהיות על שוויתי ד' לנגדי תמיד. וכמו שבעלי שיחיה חידש לי שכשאנו לא שווים לד' בהתנגותנו הבהמית - כשאנו לא מתדמים ולא מתשתווים אליו בהנהגתו להבדיל מיליוני הבדלות - ראוי לזכור זאת ולהתיישר מיד. השער מתהדק ברקיע, ואני ככה סתם נשענת על הספה הדהויה, בשקט עשייתי. לא רודפת אחרי מצוות. לא נלחמת על סגולות. מה הפלא כשפת בסלו... למי יש כוח?! דווקא אז, לרגע קט, הקול שלך קרוב מתמיד. הוא מזכיר לי שלב יהודי פועם בקרב, ובן רגע מתיישב לי איך היה לי בשניה את כל כוח לכל הסיבוב הזה מחדש אילו היה זה רק טעות בתאריך. אילו הייתי מחר קמה לאלול מחדש. וזה כמעט מבהיל איך נפש האדם מתפסלת לפי האתגר העומד בפניה, ושוכחת הכל שניה אחרי שהמטרה הושגה.

קראתי בספר המאיר "אל תחטאו בילד" של הרב יעקובסון על הפרשים הרוסים – הקוזקים – שהיו מפורסמים כאנשים הפועלים בזריזות הבזק ומבצעים כל משימה בנחישות ובנחרצות קשוחה ומתמודדים בגבורה אדירה עם כל העומד בדרכם. מכך הפך הביטוי "קוזק" בספרות של אותם ימים, לסמל מובהק לחריצות בלתי נלאת, זריזות מדהימה ושקידה נחרצת.

שאוהב אותך, אותי ואת זה שממולי!

למרבה הפלא התנהגו קוזקים אלו עצמם – לכשיצאו בדימוס – בקיצוניות הפוכה. היו הם מבלים את שנות הפנסיה שלהם בבטלת טמטום בוהה, ברביצה בהמית על תנורי-אבן אשר באכסניות, או בשוטטות חסרת תכלית.

איך ייתכן אם כך שלא נפעלו קוזקים אלו כפי פועלותיהם? הכיצד לא הושפעו מחצי-יובל השנים אשר בהם פעלו בזריזות וכו'? איך לא נטמעו בנפשם תכונות אלו?

שאלה זו הציב מרן החפץ חיים זצ"ל. שאל ואף ענה: ריצתם של החיילים האלה לא היתה ריצה אלא בריחה – בריחה לכיוון הרביצה על התנור! כל חייהם חיכו הם לרגע בו ישתחררו מעול הצבא, ויזכרו סוף-סוף לחיי-בטלה ופריקת-עול.

אני מתנערת מהאכזבה על כמה אני עוד רחוקה ממך, ומתפללת שהשנה אהיה אחרת. מפוארת. עולה ומתעלה. אני הרי זוכרת את בריתי מאמש. היה זה אך אמש, כשעמדתי מולך והבטחתי להיות לך ולהורי השנה, בת יותר טובה. פיזרתי הבטחות לסייע לקרב לנו את הגאולה. הייתי כזו החולמת על יותר חסדים קלים ולנצור את לשוני מרע. להצליח בעבודת המידות, להתחזק ולצפור פחות. להביע את יצירתנו ולשמר את הקיים. פיללתי שנרבה ולא נחסר, ובעיקר - שאוהב. אוהב אותך, אותי, ואת זה שממולי. כי אנחנו יהודים! בל לנו חלילה לנהוג כקוזקים הבועטים בהיגעם לפרישה – עם צאת החג. יהודי יכול לעשות תשובה כל רגע נתון ואל לו להמתין לכיפור. יהודי יכול לבחור. לבחור בעתיד בו הוא אקטיבי ונוכח. לבחור בחיים עם משמעות, ולא רק כאורח.

 לעילוינשמתר' דוּוִיד בןשלמהיעקב שווארץ זצ"ל (י' תמוז ה'תשע"ג)

רוצים להגיב, להציע שירים בקדושה או לפנות ל-אוריין-יסכה שבת: hashemonly@gmail.com (נשים בלבד!)

רוצים להזמין את אוריין רייס לערב הודיה נשי מרגש בביתכן?(ללא תשלום). חייגו לטל' 073-2221290 או במייל aviva@htv.co.il