הפן הכלכלי של תאונות הדרכים: יותר מ-2 מיליארד שקל

דו"ח של חברת מת"ת מצביע על הפן הכלכלי של תאונות הדרכים: עלותו של הרוג עבור המשק נאמדת ב־6.83 מיליון שקל בממוצע. החישוב מורכב מחלוקה ל"אובדן תפוקה ועלויות ישירות", אומדן של צער, כאב וסבל ועלויות נלוות.

בחלוקה לפצועים שאושפזו בבתי החולים ליומיים או יותר, מציין הדו"ח כי עלות למשק של פצוע קשה מאוד נאמדת ב-4.5 מיליון שקל בממוצע, כאשר ככל שהפציעה קלה יותר כך יורדת העלות הכספית למשק.

פצוע קל שהגיע לבית החולים עולה למשק 140 אלף שקל; פצוע בינוני מתאונת דרכים מאושפז בבית חולים בממוצע כשבעה ימים, כאשר כ-13% מהמאושפזים נשלחים לשיקום. פצוע קשה מתאונת דרכים מאושפז בבית חולים בממוצע כעשרה ימים, כ-16% מהמאושפזים נשלחים לשיקום. פצוע קשה מאוד מתאונת דרכים מאושפז בבית חולים בממוצע כ-20 ימים, כאשר כ-50% מהמאושפזים נשלחים לשיקום.

עוד מצביע הדו"ח על כך שעלות של פגיעה בהולך רגל בעיר נאמדת ב-218 אלף שקל; פגיעה של הולך רגל בכביש בינעירוני נאמדת, לעומת זאת, ב-1.3 מיליון שקל, פי שישה יותר. פגיעה ברוכב אופניים בעיר נאמדת ב-150 אלף שקל, לעומת פגיעה של ברוכב אופניים בכביש בינעירוני הנאמדת בכמיליון שקל, פי שישה יותר.

הנזק הכלכלי למשק הישראלי מפגיעה בהולכי הרגל נאמד בכל שנה בממוצע ב-1.93 מיליארד שקל. הנזק הכלכלי בהתנגשויות בין כלי רכב, ללא אופנועים, נאמד בכ-4.24 מיליארד שקל בכל שנה. הנזק בתאונות אופניים נאמד ב-310 מיליון שקל בכל שנה בממוצע.

הדו"ח מציין עוד כי תאונה עצמית של רוכב אופנוע בעיר נאמדת בכ-90 אלף שקל לעומת תאונה עצמית של רוכב אופנוע בכביש בינעירוני הנאמדת בכחצי מיליון שקל, פי חמישה יותר.

המסקנה: השקעה בשיפור בטיחות הכבישים לא תמנע רק שכול וצער, אלא גם תשתלם כלכלית.