איך השחיתות המוסרית של הוליווד משפיעה גם עלינו – מבלי שנרגיש

הארווי וינשטיין הוא כבר לא מפיק גדול בהוליווד. למעשה, יש סיכוי טוב שבשנים הקרובות הוא ימצא את עצמו בכלא, אחרי שה'ניו יורק טיימס' ו'הניו יורקר', מהעיתונים היוקרתיים ביותר בארה"ב, פרסמו תחקירים נרחבים שחשפו כי וינשטיין, מעמודי התווך של תעשיית הסרטים האמריקאית, ביצע מעשים מכוערים בשלושת העשורים האחרונים.

בעוד הקריירה של וינשטיין מתנפצת בשידור ישיר והגינויים זורמים מכל עבר, מצא עיתונאי אחד פיסת מידע ארכיוני מרתקת במיוחד: ריאיון שנתן וינשטיין ב-2009 ובו הצהיר כי הוליווד היא... המקום המוסרי ביותר בעולם. וינשטיין נתן את הריאיון בעקבות עצומה שקידם באותה זמן, עצומה שקראה לשחרר ממאסר את הבימאי רומאן פולנסקי, שהוחזק במאסר בשוויץ בעקבות תקיפת נערה בת שלוש עשרה. וינשטיין דחה אז את הטענות שהפעילות שלו למען פולנסקי מעידה על הריקבון המוסרי של הוליווד.

"להוליווד יש את המצפן המוסרי הטוב ביותר, כי להוליווד יש חמלה", הוא אמר אז ללוס אנג'לס טיימס. "אנחנו האנשים שעשו את איסוף הכספים המשמעותי לקורבנות הפיגוע בבנייני התאומים, הסופה קתרינה וכל קטסטרופה עולמית".

אותה 'חמלה', מסתבר, לא עצרה את וינשטיין מלהפוך לאימתן של כל הנשים שאיתרע מזלן לעבוד איתו. היא גם לא עצרה את הוליווד בכללה מלהיות מקום שבו התנהגות כזו היתה ידועה במשך עשורים – והמשיכה בלי הפרעות. גל החשיפות שמפרסמים כלי התקשורת האמריקאים בשבועות האחרונים על אכזריותה של הוליווד כלפי נשים כולל סיפורים על כוכבים מפורסמים שידעו ושתקו, חיפו על פוגעים, או אפילו פגעו בנשים בעצמן, יודעים שההילה הזוהרת ממנה הם נהנים – בכל זאת כוכבים – תעזור להם להיחלץ בלא פגע ממעשיהם.

הארווי וינשטיין (צילום: shutterstock)

רק עכשיו, כשהחשיפות התקשורתיות מהדהדות סביב העולם, החלו גורמים בהוליווד בצעדי חרטה. האקדמיה לקולנוע האמריקאית הדיחה את וינשטיין מבין חבריה, למשל. אבל כשסיפר עיתונאי לאחת המתלוננות על ההדחה, היא הגיבה: "ומה עם ביל קוסבי? ומה עם רומן פולנסקי?" אחרי הכל, בקרב אותו גוף אצילי שקובע את זוכי האוסקר נמנים עוד כמה וכמה אנשים שהרקורד שלהם רחוק מלהיות נקי מכל רבב. שלא לדבר על אותם אנשים שחוסר המוסריות הידוע שלהם הצליח להימלט מהגדרה פלילית ממש, כמו וודי אלן שנשוי כיום ללא אחרת מאשר  ביתה המאומצת של אשתו הקודמת.

מכוערים ככל שיהיו הסיפורים המגיעים מלוס אנג'לס, חשוב להפנים את המסר שהם נושאים איתם. נכון, שחיתות מוסרית אפשר למצוא כמעט בכל מקום, אבל לא כל מקום מתיימר לעצב את התודעה שלנו באופן בו עושה זאת הוליווד.

כבר ב-2014, סקר שנערך בארצות הברית מצא כי 61 אחוזים מהאמריקאים סבורים כי להוליווד יש השפעה גדולה מידי על הערכים החברתיים במדינה. אבל מטבע הדברים, בכפר הגלובלי שלנו ההשפעה אינה מוגבלת לגבולות ארצות הברית בלבד. הסרטים שנוצרים בהוליווד מוקרנים בכל העולם, וכך מגיעה אותה השפעה על ערכים גם לפינות המרוחקות ביותר של הגלובוס.

מה זה אומר בפועל? זה אומר שהאדם הממוצע מגיע לבגרות כשהוא צובר 'שעות הוליווד' לא פחות משעות בית ספר, אם לא יותר. והשעות הללו, שבהן היה מחובר בווריד וירטואלי להזנה תוצרת הוליווד, משפיעות עליו יותר מרוב הגורמים האחרים בחייו. כששדכנים מקוננים על 'אפקט הוליווד' הם מדברים על האופן בו תפיסת הנישואים מתעצבת דרך הסרטים שאנחנו נחשפים אליהם: מסרטי דיסני הקסומים בילדות ועד הבלוקבאסטרים הפופולאריים בבגרות. אבל אפקט הוליווד לא מוגבל למערכות יחסים: הוא קיים בכל פינה של חיינו. הסרטים מוכרים לנו דימויים מאד מסוימים של משפחה, של הורות, של קשרי חברות, של מקומות עבודה.

גם למי שחושב שהוא יודע להבחין באשליות שהוליווד מוכרת, כמעט ואין דרך להימלט מהשפעות חמקניות שמדברות היישר אל תת המודע.. כך למשל, באביב האחרון פרסמה מבקרת סרטים יהודיה-אמריקאית ביקורת קטלנית על סרט המספר את סיפורם של מצילי יהודים פולניים בזמן השואה. היא הסבה את תשומת הלב לכך שרוב סרטי השואה של הוליווד מתמקדים במצילים הגויים ההרואיים – ומציגים את היהודים המוצלים כאומללים פסיביים ונטולי אומץ, שחקני משנה משעממים למדי בדרמה. יותר מזה, אותם גויים אמיצים מגולמים תמיד על ידי שחקנים יפים במיוחד. אם לא ידעתם שאומץ לב מוסרי הוא תולדה של יופי חיצוני, הוליווד כאן כדי להכניס את זה לתת מודע שלכם. ואחרי זה נתפלא למה, אינסטינקטיבית, אנחנו נותנים ניקוד גבוה יותר לכל מכר חדש שמרשים אותנו באטרקטיביות שלו.

אנשים בוגרים יטענו בדרך כלל שהם יודעים להפריד בין סרטים למציאות, שהם יכולים לקחת את המיטב של הוליווד בלי לאפשר לפגמים האינהרנטיים להזיק להם. אבל האמת שזו לא ממש אפשרי. כפי שהתגליות האחרונות מוכיחות, תעשיית הסרטים של הוליווד מנוהלת ומובלת על ידי בני אדם שמן הסתם לא היינו רוצים להתיידד איתם באופן אישי. למעשה, לולי הצליחו בעזרת כישרון (או מראה) לכבוש לעצמם מעמד בעיר הסרטים, כנראה שהם היו חיים בשולי-השוליים של החברה, אם לא היו מוצאים את עצמם מאחורי סורג ובריח.

אנשים כאלה הם האמנים שמעצבים את הוליווד. והוליווד כזו היא זו שחותרת לעצב את התודעה שלנו. אנחנו יכולים לדבר על התנגדות, סינון, וצפייה ביקורתית, אבל האנשים האלה מכירים את המדיום שלהם הרבה יותר טוב מאיתנו. ועל כל פעם שבה אתם אומרים לעצמנו שזיהינו דבר שאנחנו מתנגדים לו – יש מן הסתם לא מעט מניפולציות שכלל לא הופיעו על הרדאר שלנו.

אחד הספיחים המפתיעים ביותר של פרשת וינשטיין היה הפרסום לפיו נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, שלח בעבר את ביתו להתמחות אצל וינשטיין. אובמה ואשתו ידועים כהורים מגוננים במיוחד, ואין כל ספק שלא היו שולחים את ביתם להתמחות הזו לו חשדו בטיבו האמיתי של וינשטיין. אבל אפילו היכרות אישית עם כל המי-ומי בהוליווד לא עזרה לבני הזוג אובמה כדי לדעת את האמת על התרבות השלטת שם.

אם נשיא אמריקאי מקורב להוליווד כמו אובמה תומרן כך על ידי אנשי הסרטים, מה גורם לנו לחשוב שאנחנו מתוחכמים יותר?