בעלי היקר, המשכת להילחם, עד שנשברת

לבעלי היקר מאד!

מכירה אותך כבר 11 שנה. אוהבת, מעריכה, מוקירה, חושבת, דואגת ומתפללת.

תמיד היית רגיש ומעט פגיע, אך תמיד המשכת להילחם ולרצות, להתמיד ולהצליח.

אין לי מושג למה, אך לכל כולל שהגעת – הפרחת את השממה. למדת בעוז, בחשק, באהבה, והיית חוזר הביתה בעניים בורקות, ומספר ומחדש על מה שהיה.

אך בכל פעם זה היה נגמר די מהר. בכל פעם מסיבה אחרת. שמו לך רגל, היית מספר. היום אני יודעת שאתה חריף מדי. חכם מאד, ולפעמים זה יותר מדי.

אבל תמיד המשכת להילחם, לנסות, להיכנס למקום אחר ולהתמיד, ללמוד ולחדש.

עד...

שהגיעה הפעם שנשברת, התרסקת. לא אמרת נואש, אך אני ראיתי שאין בך עוד כח. עודדתי, בקשתי, התפללתי, אמרת שתיקח הפוגה ותחזור לעצמך.

היום, ארבע שנים אחרי, עדיין לא השתקמת.

המליצו לך לקחת טיפול תרופתי, אבל אתה מסרב. אני בטוחה שזה יעזור, וכך כולם אומרים, אך אתה בשלך, ממשיך בהתעקשות.

אני רואה שקשה לך, הילדים גם כן רואים את הקושי. אני לעולם לא אוותר עליך, אך מרגישה שכך אי אפשר להמשיך.

דברנו כבר על כך הרבה פעמים. אפילו אבחנו את המחלה שלך. אך אתה מסרב לקבל זאת (אמרו שזה חלק עיקרי מהבעיה). אתה לא מוכן לטפל!

אני נלחמת, מתפקדת בבית, מטפלת בילדים, אוהבת ומחבקת ומתפללת עליך ועל ילדינו, שלא יושפעו, שלא ירגישו.

וגם, שתגיע להבנה שהדבר הטוב בעבורך זה הטיפול .

אני יודעת שאתה לא אשם, אבל מבקשת לטובת כולם.

אשתך לעד.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.