חברה אהובה ויקרה שלי, אני רוצה לחזור למה שהיה פעם

--------*2016*---------

אני רוצה לחזור להקלטות... לשעות היפות

זוכרת איך מלאנו שיר אחר שיר?

שורה אחר שורה?

B, dm , am ...

נזכרת איך שהתכנון היה רק להתחלה, כי הכל זרם, ואחרי כל שיר, עוד אחד בא.

אני רוצה לחזור לימים ההם. לקולות שהדהדו בחדר ולגיטרה שהתנדבה להצטרף.

איך שאהבנו לגיטרה להאזין, להוריד אצבע אחר אצבע על מיתרי הסולו.

איך שאהבנו להוציא את הקול, ולחוש איך שאנחנו ממלאות, ושוב לחכות במשך שתי פעימות.

היד גם היא דפקה על המיתרים, ולעתים אף חסמה,

ושוב לי ולך היתה הבמה.

כשהחלפתי בסים שוב, הוא פרטה קצת יותר בחוזקה, ואת ואני ביחד איתה.

רוצה שוב שנשיר ביחד!

לראות את הריצוד בעיניך לפי המקצב

את הרצון על פניך להפיק מהגרון

לאט לאט

להתעלם ממחוגי השעון 

את יודעת, הזמן טס, כמו שאומרים

ואצלי לא ניכרו שינויים

אולי כן, כי בכל זאת הכמיהה חזקה יותר מאי פעם

ואצלך? חיפשתי את האור, את החיות בעינייך – ואיננו, כנראה חלף עם השנים.

את לא איתי, גם לא מתלהבת, ואין מי שיותר ממך מבין

שומעת את קולך לפרקים, אבל הוא לא חודר לפנים. אני לא מרגישה את קולי מזדחל יחד איתך מהגרון.

ואף הדופק לא עולה יחד עם קולך,

ואולי בעצם רק דועך.

אני מרגישה שאין מי שיבין, אבל בכל זאת מקווה,

מחכה עדיין להקלטה הבאה.

כשאשב עם גיטרה ותוכלי אותי לקרוא, לדפדף לי עמוד, ופתאום גם לסלסל איתי, אף שזה לא היה בתכנון.

אם זה יתממש? אני באמת כבר לא ממש יודעת. רוצה להאמין שכן.

בינתיים אני כאן, מחכה לך.

גם הגיטרה שובתת,

מחכה, יחד איתי, לך,

להקלטה הבאה.

בינתיים חל איסור על הקלטה.

--------*2017*-------

האמת שאת כל הדברים האלו כתבתי ביומן כל כך מזמן

בינתיים לגיטרה הצטרפו ידידים – חליל, כינור וגם קלידים.

אבל אצלך המצב רק החמיר עוד ועוד,

ושום שירה לא נשמעת.

אני עדיין מחכה ליום שבו תחזרי להיות כמו שהיית בהתחלה.

לפעמים אין לי כח כבר להתפלל לרפואתך השלמה

עייפתי, כל שנשאר לי לקרא לייסורייך די

אני לא יכולה לעמוד מול התשישות שלך

שמרסקת אותי.

יהיה מי שיאמר שזה לא יפה,

ההתעלמות

אבל  האמת,

שאני לא מתעלמת.

אני שותקת כדי לא לבכות מולך.

מנסה לברוח ממך

כדי לא להיכנס לתהומות של כאב על המצב שלך

בגלל שהכאב שלך

הוא

מעט שלי

ואין לי כח לבכות ולהתמוטט בשקט.

כולם ממשיכים לגדול, את שמה לב? זו מהכיתה שהייתה גרה רחוק יותר התחתנה, עוד שתיים הלכו לפנימייה,

אפילו נוספו לך אחים

השאר אף גדלו ופרחו מביתך.

ואת?

שאלה מייסרת שמפלחת  את כל כולי.

כ"כ הרבה זמן את כך,

המצב לא קל לך בכלל.

זו זירה שאף אחד לא יבין אותך

זירה מידי מידי כואבת

שנזרקת אליה לבד

אין לך מנוח ולא מרגוע 

אני מרגישה שאין יכולת לשאת את המצב,

רק לראות אותך כבר ליבי אינו מיושב

כמה כבר אפשר עוד, אבא שבשמיים? 

את יודעת שהתמסרתי, דיברתי, הפעלתי וניסיתי לעורר בך רצון, תחושה טובה וגם חזון.

כל זה היה פעם,

אבל היום,

דווקא בגלל כל מה שכבר קרה ועבר.

אני מרגישה יותר בכאב שלך,

ויותר אלרגית אליו מפעם.

מי שחווה כאב, נעשה רגיש יותר לכאב של אחרים.

היום אין לי כח.

רק שתצאי מזה ותתרפאי, כי תשישות נפש הרבה יותר קשה ממי שרק בגופו אינו בריא.

אלוקים הוא כל יכול, והוא הנותן רפואה

וכל מה שעושה, ישר, לטוב ומתוך אהבה

מה שנותר הוא לבקש ממנו רחמים ואמונה.

קשה לי לשאת בסבלך,

חברה אוהבת ודואגת.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.