הרופאים נדהמו למראה תוצאות הבדיקות של "ילד האחדות"

"אם יש מחלוקת, אם חסרה אחדות - אין כל כח שיכול לבטל את הגזירה"

'העבירו אותו כבר לטיפול נמרץ', סחו בני המשפחה בדאגה לכ"ק האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור זי"ע, שבא לבקר את אביהם החולה. 'אמנם הוא היה בפנימית, אך מחלתו הכבידה, ואמש הועבר לטיפול נמרץ, כאשר המשמעות ברורה…'

הרבי שמע את הדאגה בקולם, וגם לבו – לבם של ישראל, החסיר פעימה. יהודי סובל נוראות ממחלה קשה, בני המשפחה סובבים סביבו כאובים ודאוגים, אכן, צרות עם ישראל מרובות… כשפניו המאירות נראו בשערי המחלקה, כבר התייצב במקום מנהל המחלקה, פרופסור ידוע שם, שקיבל קריאה דחופה כי צדיק ידוע מגיע לבקר את מטופל פלוני. הרבי שוחח עמו בענין, שמע סקירה רפואית מקיפה, בסיומה אמר הפרופסור באופן די נחרץ: 'ההערכה שלנו מותירה לו – במקרה הטוב – חודש ימים לחיות…'

הרבי הקשיב לדבריו בכובד ראש, רק על מסקנת הדברים היתה לו הערה קצרה: 'בלי לפגוע בכבוד הרופא, אני דווקא חושב שאולי ניתן לבטל את הגזירה…' אמר הרבי בקצרה וחתם את הדיון. בני המשפחה הקשיבו לדברי הרופא בדאגה, זו לא הפעם הראשונה שהם שומעים את ההערכה הזו… מאידך, במקרה הזה, נתן הרבי קצה חוט, הותיר פתח של תקוה בקצה המנהרה… למה יכוונו דבריו? כיצד ניתן לבטל את הגזירה?

אך נכנס הרבי לביקור בחדרו של החולה, מיד פרץ החולה בבכי מר. הוא סיפר לרבי את המצב הרפואי לאשורו ובמלוא כאבו, את ייסוריו הרבים ומכאוביו המתגברים, וגם את העובדה כי הערכת הרופא ידועה לו, קשה ואכזרית ככל שתהיה… 'רבי,' בכה החולה והתייפח מרורות, 'הן לצדיקים יש כח לגזור, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. אנא, יגזור נא הרבי לבטל את דברי הרופאים, ולהחזירני לחיים תקינים ובריאים!'

הרבי הביט בחולה המתייפח לפניו ועיניו התמלאו רחמים. יהודי מתייסר, דינו – מבחינה רפואית – כבר נגזר, והוא נאחז בתקוה כטובע הנאחז בקש. 'יש פעמים,' אמר הרבי אחרי הרהור ארוך, 'שגם לצדיקים אין כח לשנות את הגזירה. במקום בו יש מחלוקת, אין לצדיקים כח לגזור דבר וחצי דבר…'. הרבי הגביה מעט את קולו והוסיף: 'אם יש מחלוקת, אם חסרה אחדות, אין כל כח שיכול לבטל את הגזירה. יש להשקיע כוחות למנוע מחלוקת, ולחזק את האחדות. הביטו סביב וראו אם יש משהו שנפגם באחדות, סכסוך או מריבה וכיוצא באלה. אם לעצתי תשמעו, השקיעו כוחות בנושא האחדות ואהבת חברים, ובעזרת השם תראו ישועה ורפואה שלמה', אמר הרבי, וחתם את הביקור.

בני המשפחה היו מופתעים, עד כמה קלע הרבי כחוט השערה לבעיה הבוערת. כבר מספר שנים שסכסוך כספי מעיב על היחסים התקינים במשפחה, אח אינו מדבר עם אחיו, ואף בני הדודים אינם מחייכים אלה לאלה. סכסוך כספי גרם לתבערה גדולה, והמשפחה מפולגת ומסוכסכת. עכשיו ההוראה ברורה, וגם המוצא מהסבך הרפואי. אם הסכסוך נוצר על רקע כספי – הרי שזה בדיוק הרגע להבין שחיי האב חשובים שבעתיים מכל הון שבעולם.

עוד באותו ערב, כינס אחד האחים את בני המשפחה כולה. כולם ויתרו, חלקם ויתורים מפליגים, אך סוף דבר שיצאו כולם שמחים ומאושרים, לוחצים ידיים ומאוחדים כמקדם.

כמה ימים אחר כך, החלה מסתמנת מגמת שיפור. המחלה הלכה ודעכה, אב המשפחה החל לשוב לכוחותיו. כשהשתחרר מבית החולים מהלך על שתי רגליו, נערכה סעודת הודאה חגיגית בנוכחות כל בני המשפחה המאוחדת והמאושרת, שציינו יחדיו את נס הצלתו הפלאי של בן המשפחה, שחזר מטיפול נמרץ לחיים תקינים, שהדהים את הרופאים בנס הצלה פלאי שכזה.

הרופאים נדהמו: באורח פלאי המחלה נסוגה אחור

הסיפור הבא סופר על ידי המשפיע הרב אלימלך בידרמן, שציין כי הוא מכיר את הסיפור מכלי ראשון: "הם היו קבוצת חברים מיוחדת ומאוחדת, שהתכנסו אחת לשבוע ל'חבורה' משותפת, להתעלות בעבודת השם מתוך אחדות ודיבוק חברים. כל שבוע התכנסו בני החבורה בבית אחד מהחבורה לפגישה ממושכת, שנשאה מטענים רוחניים ומאחדים לכל השבוע הקרוב… שבוע אחד, כשהתכנסו בני החבורה בביתו של ר' פנחס, הבחינו בדוק של דאגה מכסה את פניו המאירות בדרך כלל. 'דאגה בלב איש ישיחנה', ביקשו ממנו בעדינות, 'מי כמו חברים נאמנים יכולים לעזור ולסייע. ספר לנו מה קרה ולמה נפלו פניך', ביקשו באמפתיה.

"כיון שהיו חבורה מאוחדת ומגובשת היטב, והכירו היטב איש את רעהו, לא נצרכו לבקש יתר על המידה. ר' פנחס פתח את סגור לבו, ובקול שבור סיפר: 'יש לי בן, מוישי, ילד חמד כבן עשר. לאחרונה התלונן על מיחושים בראשו, אך הדבר לא היה נראה חריג מדי. כשתכפו תלונותיו לקחנו אותו לבדיקה, ואת התוצאות האיומות קיבלנו היום – – – ' הוא פרץ בבכי, ובקול מרוסק הוסיף: 'זו לא סתם מחלה, זו הנוראה שבמחלות שהתפרצה בראשו בעוצמה רבה וכבר פיתחה גרורות. הילד, תינוק של בית רבן שלא טעם טעם חטא, מתייסר נוראות, אך הרופאים תמימי דעים כי אין מה לעשות, וגורלו כבר נגזר חלילה'

"אחרי דקות ההלם, התאחדו החברים בהחלטה משותפת: יוצאים עכשיו לקבר הרשב"י, נסיעה ספונטנית ובלתי מתוכננת. האב ראה את החברים מתלחשים, ולרגע לא האמין להחלטה שנפלה – האמנם יזנחו את כל התוכניות, את שעות הלילה היקרות, את תכנון הלו"ז המוקפד – ויעזבו הכל לטובת נסיעה למירון באמצע הלילה למען בנו? בתוך דקות אחדות, הפכה הנסיעה המתוכננת לעובדה מוגמרת, למרבה תדהמתו של האב… האברכים עדכנו את בני ביתם בשינוי הפתאומי, התארגנו עם כלי הרכב, ונערכו לצאת לדרך הארוכה.

"האב הזיל דמעות התרגשות לנוכח המחווה החברתית הלא צפויה, ומפיו פרצה זעקת התפעלות: 'כל הכבוד! כמה כח ועידוד אני שואב מהחלטתכם המשותפת, מהאכפתיות הרבה שלכם! פתאום אני מרגיש שאינני מתמודד לבד, עמי אתם בצרה!' ובהחלטה של רגע קפץ והצטרף גם הוא לנסיעה, נוטל עמו את בנו החולה… כעבור שעות אחדות, הפכה מערת ציון הרשב"י לאבוקת תפילה לוהטת, תוך בכיות עצומות. בדמעות התייפחו החברים על נפש הנער, התחננו לבורא עולם למען חברם הטוב ובנו הקט, אשר אך בקושי החל את חייו וכבר מתמודד עם הגזירה הקשה. בבכיות נרגשות על קבר רבי שמעון ומתוך אכפתיות כנה לידידם, קרעו שערי שמים בזעקה", מספר הרב בידרמן.

הרב אלימלך בידרמן מסיים את הסיפור עם הסוף המופלא: "לא חלפו אלא שבועיים ימים, והבדיקה הוכיחה כי באורח פלאי המחלה נסוגה אחור, ובעקבות כך הסכימו הרופאים להתחיל לטפל בו. בחלוף תקופת טיפולים ממושכת, כבר היה הילד בריא ושלם, נקי מכל גרורה וחף מכל סממן מחלתי, וכיום – הינו אברך יקר, אב לכמה ילדים, ומחובר גם הוא לחבורה מאוחדת ומגובשת… הרופאים כינו את הילד 'נס רפואי לא מוסבר', או 'תופעה לא מוכרת'. רק בני החבורה יודעים את סוד התרופה הפלאית שחוללה את הנס הגלוי: 'ילד האחדות'".

באדיבות אתר 'דרשו'.