פרשת נח: נוחות ומנוחה בעקבות נח

רבים מבני האדם שואפים לחיות חיי נוחות. כמעט בכל רגע אנו עושים פעולה מסוימת כדי שהרגע הבא יהיה נוח יותר מקודמו, במודע או שלא במודע. אנחנו משנים את זווית הישיבה והשכיבה כדי שיהיה לנו נוח יותר, מזיזים את היד לתנוחה נוחה יותר וכדומה.

הפרסומאים ואנשי השיווק גורפים הון בעקבות הצלחתם "למכור" נוחות לאנשים כמעט בכל תחומי החיים. קבלני דירות, יצרני רכבים, יצרני מכשירי חשמל למיניהם וכדומה – כולם משכנעים אותנו לרכוש דווקא את המוצר שלהם משום שהוא הכי נוח. גם רשתות המזון נלחמות על לב הצרכנים דרך "שיווק" חווית קניה נוחה.

כמעט בכל צמתי ההחלטות שהחיים מזמנים, אחד השיקולים המכריעים ביותר הוא האם כתוצאה מההחלטה יהיה נוח יותר.

האם הנוחות אכן טובה לאדם?

הדמות המרכזית של פרשתנו היא נח. מדוע נח נקרא נח?

בסוף פרשת בראשית כותבת התורה כך: "וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר, זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ השם" (בראשית ה', כ"ח-כ"ט). נח נקרא כך משום שתפקידו בהיסטוריה הוא "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו". לנח יש שני תפקידים עיקריים: א. להביא לבני אדם מנוחה ונחמה. ב. להוציא את בני האדם מהעיצבון שהם שרויים בו מאז שהאדמה קוללה לאחר חטא אדם וחווה.

ה"ספורנו" בביאורו לפסוק זה כותב כך: "זה ינחמנו – התפלל (אביו למך) שזה ינחמנו בהמציאו מנוחה ממעשיהם, כי מילת "נח" תורה מנוחה, כמו "ונח מאויביהם" (אסתר ט', ט"ז)". למדים אנו מדבריו, שהשם "נח" הוא מלשון מנוחה ולא מלשון נוחות.

מה ההבדל בין נוחות למנוחה?

המילה מנוחה משמעותה תנועה לקראת מטרה שהופסקה לזמן מה. מנוחה, זו יכולת לעבוד ולעמול, ואז לעצור, להסתכל אחורה ולהתבונן מה עשיתי, לאן אני חותר ואז לצאת שוב לדרך. מנוחה היא אינה מטרה בפני עצמה אלא היא נותנת לאדם כוח לאתגר הבא והיא מעניקה לעמל משמעות ותוכן. אגב, זאת מנוחת השבת – נקודת תצפית על העבר ועל העתיד: "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת" (מתוך תפילת מנחה של שבת).

(גם המילה "נחמה" היא בעלת אותה משמעות. האדם חושב שוב על כל מה שעבר עליו, והוא מכניס תוכן חדש והבנה מחודשת על כל מה שהיה).

נח היה "איש צדיק תמים". היה לו היכולת להשפיע על בני דורו ולהביא אותם למצב של מנוחה וממילא גם לשמחה ולסיפוק עצמי.

נוחות זה משהו שונה.

אם אדם מחפש כל חייו נוחות, אומר לו התלמוד: "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (עירובין י"ג ע"ב). עולם הזה הוא לא עולם נוח. גם אם למישהו כן יש נוחות, הוא יודע שהיא חמקמקה מאד, זמנית ושברירית. אי אפשר לסמוך עליה, שהרי הכל יכול להתהפך ברגע.

בעקבות חטא אדם הראשון, האדם קולל "בזעת אפך תאכל לחם", ושהאדמה תצמיח קוצים ודרדרים – "קוץ ודרדר תצמיח לך". נח המציא את כלי המחרישה, והוא המתיק במקצת את הקללה – "עד שלא בא נח, לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה" (רש"י בראשית ה', כ"ט, בשם מדרש תנחומא). המדרש מרחיב על כך שהיה שפע חומרי עצום בתקופת נח.

אולם במקום שהנוחות הזאת תאפשר לבני דורו של נח להגיע למנוחה, כלומר, במקום שבני דורו ינצלו את השפע החומרי, את ההקלה מעומס העבודה ואת הזמן שעמד לרשותם, כדי להתבונן על משמעות החיים, לשפר את מעשיהם ולקדם את עצמם ואת העולם, הם לקחו את זה למקום של נוחות אינטרסנטית. בני דורו של נח אמרו – יש לנו זמן? בואו נהנה, והם ניצלו אותו לנוחות אישית שהובילה בסופו של דבר לירידה מוסרית.

"נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ועכשיו שנברא – יפשפש במעשיו" (עירובין י"ג ע"ב). עלינו לעבור מעולם הנוחות אל עולם המנוחה והעשייה.

כזה היה נח – "את האלוקים התהלך נח". נח התהלך.

כולנו בניו של אברהם אבינו, אשר בפרשה הבאה מסופר עליו שכל חייו הוא היה "לך לך".

מצב של "נח" מביא אותנו אל "לך לך".