האלמונית ניגשה ליהודים האומללים, אמרה 2 משפטים ונעלמה

הסיפור הבא הובא באחד מעלוני השבת, מאת יהודי ניצול שואה בשם יהודה חיים נויזץ, וכה דבריו: "היה זה בימי השואה הנוראה באירופה, בחורף שנת תש"ד. הייתי ביחד עם חבורת אנשים ליד תחנת הרכבת בעירה ראחוב, נגשה אלינו אשה, אחת אלמונית ואמרה לנו: 'יהודים, אתם יודעים למה אתם סובלים כל כך הרבה? מפני שאתם מדברים שיחות חולין באמצע התפילה ואתם מסדרים כל עסקיכם בבית הכנסת', עד כאן היו דבריה, ובתוך שניות ספורות נעלמה, ואף אחד לא ידע מי היא, מאין באה ולהיכן הלכה".

בענין זה ראוי לציין את דבריו של האדמו"ר מויז'ניץ, שנשא דברים נרגשים במעמד נעילת חג הסוכות, ועורר את אלפי השומעים להקפיד על כבוד התפילה ולכבות את הסלולרי לפני הכניסה לבית הכנסת.

"ישנה נקודה שלדאבון לב נכשלים בה מחוסר תשומת לב. כאשר נעמדים לתפילה צריך לבוא בלב פנוי לעמוד לפני ה', וכאשר מכשיר הסלולרי פועל בכיס הוא מנוגד לזה בעליל. מכוון הוא את פעולת המכשיר על רטט כדי שלא יעורר קול רעש, ובעיצומה של התפילה יחוש את רעד המכשיר ויביט מי מבקש אחריו – זו אינה תפילה כתיקונה", קרא האדמו"ר.

"על אחת כמה וכמה, מה מגונה הוא אם בעת התפילה משתמש ממש בנייד, מנהל ענייני מסחרו ומורה לפועליו בעסקי מלאכתם, וחטאה יתירה אם גם הוא עטור בתפילין ואינו משים אל לב. כיצד ייתכן כזאת? וכי לזו תפילה ייקרא?!"

האדמו"ר הוסיף ואמר כי ראוי ביותר להשאיר את המכשיר הסלולרי בבית, ואף לא להביאו לבית הכנסת. האדמו"ר ואמר: "מכיר אני רבים שאין נוטלים עימם כלל את הנייד בצאתם לתפילה, אף לא כשהוא כבוי לגמרי, כדי שלא יבואו לידי ניסיון, ויש בתי כנסת שאין מכניסים אליהם כלל טלפון נייד, אבל על כל פנים ודאי יש להשקיטו כליל שלא ירגישו בו כלל, כדי שלא תיטרד מחשבתו בתפילתו".

"יש המצטדקים שמנוע מהם להתנתק למשך שעה תמימה מן הטלפון, אך דמיון כוזב הוא", הפציר האדמו"ר בתלמידיו, "יצייר בדעתו כי הוא בטבילת המקווה או אפילו בטיסה ארוכה בת שעות מספר, ומנותק הוא מן הסובב באין שום עצה ותחבולה".