המכתב שלא יישלח לעולם
אלוקים שלי, שייגמר כבר הצמא
כולנו זקוקים לישועה, אך יש כאלה, כמוני הרבה, שהם צמאים – צמאי ישועה. המכתב שלעולם לא יישלח
- המכתב שלא יישלח לעולם
- פורסם כ"ט תשרי התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
אלוקים שלי, רציתי שתדע.
אמרו שאתה קרוב אלינו עכשיו, ולבקש ממך
אני לא תמיד יודעת מה לבקש.
הבקשות שלי לפעמים נעות במקום כזה, שאולי לאחרים המשאלות שלי ניתנו כמובנות מאליהן
ולא תמיד אני מצליחה לחשוב מה אני עוד רוצה.
מה אני רוצה?
שיגמר הצמא, שיפסיק לכאוב לי.
לא מצליחה לחשוב על החיים שמעבר לסורג הדמיוני.
לא חושבת שיש בחוץ נפלאות וטובות ודברים קסומים, שיש דברים מעבר לכאב.
מה אני רוצה?
שמה שאני מבקשת כבר הרבה זמן, יינתן לי בטוב ובחסד.
שהכוחות שלי ינוצלו לא רק להישרדות.
שיגמר הצמא.
פעם שמעתי שצמא זה מוות הכי קשה. ולמה?
כי האדם לא חושב על שום דבר חוץ מאשר שהוא כרגע צמא ורוצה מים.
לא חושב לפני מותו על כלום, רק על שהוא צמא.
אם בן אדם בכלא, ובכלא אין מים, ומגיע המלך ונותן משאלה – מה הוא יבקש?
למרבה הצער יבקש מים, ולא להשתחרר.
זה המצב לפחות אצל חלקנו, צמאי ישועה.
כולנו זקוקים לישועה,
אך יש כאלה, כמוני הרבה, שהם צמאים – צמאי ישועה.
חולים ומיוסרים שכואב להם, פשוטו כמשמעו כואב להם שכואב להם.
יחידים שמייחלים לבנות בית, אנשים שרוצים לחבוק ילד, ואלה שעצוב להם בגלל שעצוב להם.
אנשים שקשיי הפרנסה מטריפים את רוחם ולילותיהם, ורק רוצים שיירגעו המים.
אנשים שכל כך רוצים לעבור מצב, לעבור שלב, לשמוח.
אבא, אני לא מצליחה לחשוב על השאר, רק על הבקשה הזו.
לא מצליחה לבקש על דברים שגם הם חשובים, כי פשוט עכשיו חשובים לי דברים בסיסיים יותר.
אנחנו לא מצליחים לחשוב על החיים שמעבר מרב שאנחנו צמאים.
עייפו רגלינו מללכת במדבר הצחיח, צרבו לנו בעיניים החולות שכבר לא יכלו לראות את האופק
וגובה השמיים.
תעזור לי, תעזור לנו. שבענו מטובך.
תן לי כוחות להמשיך לצעוד אליך אל האור, שנהיה צמאים אליך.
ובימים הבאים עלינו, יעלה ויבוא זיכרוננו לטובה
לרחם בו עלינו... והושיענו בו לחיים טובים בדבר ישועה ורחמים.
רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.