פה נטמן עבדך בן אמתך: תולדות הרב יעקב יוסף

בהתראה קצרה ובעיצומן של ההכנות לשבת, התאספו ביום שישי האחרון כמאה אלף איש, בהם גדולי ישראל ובראשם מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, וליוו את ארונו של הגאון הצדיק, איש האמת, הרב יעקב יוסף, זכר צדיק לברכה. בשעה 15:20 לערך, ב באייר תשע"ג, תמו שנה וחצי של התמודדותו עם המחלה הקשה, תוך הרבצת תורה וקידוש השם שאין כדוגמתם, עד השיב הרב את נשמתו הטהורה למרומים.

לרב יעקב יוסף, בנו בכורו של מרן הרב עובדיה יוסף, לא ציפתה כל הפתעה, להיפך, הוא דיבר על המוות בחופשיות. עד כדי כך שהשומעים היו נבהלים באמרם שהוא מדבר על כך כאילו הוא עובר דירה. ואכן, הרב ראה זאת במבטו הרוחני, מבט האמת, כמעבר צפוי ומתבקש – ובלבד שיספיק לקיים בינתיים כמה שיותר מצוות, שלא לשנות מסדר יומו, ואדרבה, להגביר הילוך ולמצות את מה שנותר משישים ושש שנותיו. זה היה לפני כשנה וחצי כשהחל הרב יעקב יוסף לחוש כאבים עזים בבטנו. בעקבות כך פנה הרב להיבדק, והרופאים אבחנו אצלו את המחלה. על פי האבחנה המחלה הכתה תחילה בלבלב, ואחר כך הלכה והתפשטה בכל המערכות הפנימיות של הגוף. הרופאים הודיעו לרב ולבני משפחתו כי נותרו לו שלושה חודשים לחיות. פרופסור יוסף קלאוזנר, מנהל מחלקת כירורגיה אונקולוגית בבית החולים איכילוב, דיווח לרב: "זהו סוג המחלה הקשה ביותר. סיכויי ההחלמה הם בין שלושה לחמישה אחוזים".

אך בפועל טעו הרופאים בהערכתם. שבועיים לפני פורים האחרון החלה ההידרדרות במצבו הרפואי, היא החמירה בערב פסח ונמשכה עד יום פטירתו, ונמצא שזכה הרב לשנה נוספת, שנה שבה הוא לא נח לרגע. שני דברים החליט הרב בשעה שקיבל עליו את הגזירה הקשה: האחד, שלא לשנות את סדר יומו, והשני, שלא ייוודע הדבר ברבים אלא רק לבני המשפחה הקרובים. ואמנם המחלה לא נשמרה בסוד, אך סדר יומו של הרב, חוץ מהטיפולים הרפואיים – נשאר כשהיה. הרב לא ויתר על עשרות שיעורי ההלכה מדי שבוע, לא ויתר על תפילין של רבנו תם מלבד התפילין של רש"י, ואפילו בשעות ההידרדרות הרפואית, בחזרתו מבית החולים הדסה עין כרם – כשכבר אמרו הרופאים בייאוש: "תנו לו, במצבו מה עוד יכול להזיק" – קיים הרב את מצוות אכילת המצה ושתיית ארבע כוסות של ליל הסדר, כדת וכדין.

האימפריה של הרב: חזון יעקב – בורוכוב

הרב יעקב יוסף נולד במוצאי שמחת תורה, שנת תש"ז, בן שני למרן רבי עובדיה יוסף שליט"א ולרבנית מרגלית ע"ה, לאחר האחות הבכורה, עדינה. בצעירותו נישא הרב לרבנית נצחיה, ולהם נולדו שמונה ילדים: מרגלית, עובדיה, יהונתן, משה, רחל, עמרם, אברהם וציפורה. מסדר חופתם היה מרן הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שלו היה הרב יעקב מקורב כל שנותיו. בצעירותו למד הרב בישיבת פורת יוסף ואחר כך בישיבת קול תורה, שם היה לתלמיד מרן הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. אחר כך למד הרב בכולל קול יעקב ובמוסד הרב קוק. בכנסת ה-11 שימש הרב חבר כנסת מטעם מפלגת ש"ס, בה פעל רבות, בין היתר, לתיקון חוק מיהו יהודי. אלא שעד מהרה הבין שאין מקומו בעולם הפוליטי, וחזר לעסוק אך ורק בלימוד ובהרבצת תורה.

הרב יעקב יוסף היה מוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ, ומגיע לכל מקום שאליו מתבקש. הוא היה גאון מופלג בתורה, וכאביו הגדול, היה מכתת את רגליו ממקום למקום, שיעור אחר שיעור, ללמד את העם תורה והלכה. אך לא לפני שהיה פותח את יומו בתפילה בציון קברו של התנא שמעון הצדיק, הסמוך לביתו. אלפי האנשים שזכו לשמוע את הרב, שמעו את ההסברים הבהירים וחשו את מחשבתו הצלולה של הרב, כשכל סוגיה הלכתית מורכבת הופכת בשפתיו לשפה פשוטה השווה לכל נפש. עשרות שנים שימש הרב רבה של שכונת גבעת משה בירושלים, והתגורר בשכונת שמואל הנביא. הרב שימש חבר בגוף הכשרות בד"ץ יישא ברכה.

אבל האימפריה של הרב יעקב יוסף היא ללא ספק בית הכנסת התוסס בורוכוב בשכונת הבוכרים, שלו קרא הרב בית המדרש חזון יעקב על שם סבו, הרב יעקב עובדיה זצ"ל. לימים הפך הרב את המקום למפעל אדיר של תורה. הכל החל כשיהודי עשיר וערירי הניח את ביתו על מנת להפכו לבית כנסת, ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א מונה לדאוג לכל צרכיו. מרן היה נותן שם שיעורים בהלכה, וכשהתמנה לרבה של תל אביב, הטיל את המשימה על בנו, הרב יעקב יוסף, אז בן 26 בלבד.

מת בערב שבת – סימן יפה לו

הרב יעקב יוסף המשיך להנהיג את בית המדרש ולתת בו שיעורים קבועים בהלכה, תחילה פעמיים בשבוע ובהמשך מדי יום, עד שצמחה בו קהילה ממש. אז ראה רבי יעקב שאין הקומץ משביע את הארי, והחל למנות רבנים נוספים להיות מגידי שיעור במקום. בעלי תשובה רבים זכו להתחזק בבית הכנסת בורוכוב שבו המשיך הרב יעקב להרביץ תורה עד ימיו האחרונים, על אף מצבו הרפואי, שהרי צורכי הציבור היו כמו חמצן עבור הרב, והחיו אותו ממש – כפי שהעידו עליו הרבים.ביום שישי האחרון הגיעה הבשורה הקשה מבית החולים הדסה עין כרם: בנוכחות כל בני המשפחה השיב הרב יעקב יוסף את נשמתו ליוצרה. אך לא לפני שהגיע, לפי בקשתו, הגאון רבי יעקב עדס, וקרא עמו תחנון וקריאת שמע. הרב יעקב יוסף אחז את ציציותיו בידיו ולבו נדם. הלווייתו של הרב יצאה מבית הכנסת בורוכוב לכיוון הר המנוחות בירושלים, שם נטמן. בניו של הרב יעקב יוסף העידו כי אביהם שמח תמיד בשביל הצדיקים הזוכים להיפטר בערב שבת לאחר חצות היום, כדברי הגמרא במסכת כתובות (קג ע"א): "מת בערב שבת – סימן יפה לו". והנה זכה גם הרב ברוב צדקותו להיפטר בערב שבת.

עד ימיו האחרונים נשם הרב יעקב יוסף את התורה הקדושה, ומסר נפשו עליה. הוא סירב בכל תוקף להפסיק את שיעוריו, ובאופן פלאי, הם נתנו לו את הכוחות להמשיך הלאה. "לא עשה לעצמו הנחה

והמשיך בשיעורי התורה למרות המצב הקשה והייסורים", ספד לו הרב הראשי הרב שלמה עמאר שליט"א, והוסיף: "עד סוף השבוע שעבר העביר שיעורים. מי יכול לנחם אותנו מהצער הנורא הזה". מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א ספד לבנו: "עליו השלום, כל ימיו תורה, כל ימיו עסק בתורה, זכה וזיכה את הרבים. מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי, כל ימיו עסק בתורה, היה מרביץ תורה, מחיל אל חיל, הלך ממקום למקום". ברוב ענוותנותו, ביקש הרב יעקב יוסף שלא לשבח אותו בהספדים מלבד עניינים של זיכוי הרבים. כמו כן, הוא ביקש שלא לכתוב מילה מלבד המילים: "פה נטמן עבדך בן אמתך יעקב חי בן מרגלית". זכותו תגן עלינו.