ילדים טהורים שלי! אני מבקשת סליחה! האם תסלחו לי?

אני כותבת לכם מלב פצוע ומדמם.

אני כואבת ומיוסרת,

מלאת רגשות של חרטה.

קשה לי לחשוב כמה שעשיתי לכם עוול.

חשבתי שאני מיטיבה, שאני עושה לכם טוב, שאני מועילה.

חשבתי---

וטעיתי! טעיתי בגדול! בענק!

האם תסלחו לי?

גם אני, כמו כל נשות ישראל, מטפלת בילדי המתוקים, הטהורים, נשמות שקיבלתי מאת הבורא יתברך שמו.

בחסד וברחמיו הרבים נענה לתפילותי, ונתן לי אותם כפיקדון, שאני אשמור עליהם כאן, בעוה"ז,

אשמור ואציל אותם מכל פגע רע.

וזאת שליחות גדולה במיוחד בדור שלנו.

כל כך קשה לשמור עליהם.

ואז גם אני התפתיתי.

כן.

זה היה פיתיון מתוק,

קורץ,

מזמין.

הנה, רק תלחצי, והופ! הילדים בשקט.

אני לא שומעת אותם.

יכולה לחטוף תנומה,

להספיק עוד מטלה,

או עוד שיחת טלפון חשובה.

כן. זה קרץ לי.

אבל יום אחד הכתה בי ההכרה מה עשיתי!

הזקתי לכם!

קלקלתי אתכם!

את הטוהר והתמימות שלכם – לקחתי! אני! האמא!

ה', האם הם יסלחו לי? האם אתה תסלח לי שלא עשיתי את תפקידי כראוי?

איך אני יכולה לתקן את זה בצורה מושלמת? איך?

הילדים שלי מכורים לכל הדמויות,

הבן שלי מסכים לשחק רק איתן,

ובפורים... איך לא שמתי לב? הילד לא מסכים להתחפש לשום דמות יהודית!

למה? בגללי!

למה עשיתי את זה?

ה', אני רוצה לצאת, לבלות ולשחק עם הילדים שלי. רוצה להוציא את המחשב עם הסרטונים האלה' 

רוצה להעיף את המשחקים האלה! אנא, ה', תעזור לי לנקות הכל, להעביר ולטהר,

כדי שכשאעלה אל אבי, הנערים שקיבלתי יהיו איתי.

אמא חני (בדוי)

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.