"מאז שחזרתי בתשובה, אני מרגישה חיבור מיוחד לספר בראשית"

הדבר הכי משמח שקרה השבוע היה להגיד בברכת המזון "מגדיל" במקום "מגדול". כמעט שבירכתי על זה שהחיינו. שגרה מבורכת התחילה לחלחל חזרה לחיינו, שלא עברה בלי התנגדויות קשות של הילדים. החמודים התרגלו לקום מתי שמתחשק, ופתאום טולטלו מהמיטות ללא רחמים כבר בעשרה לשבע בבוקר.

הדבר השני שקרה השבוע זה שהיה לי יום הולדת. בכל הנוגע לימי הולדת, יש שני סוגי אנשים. אלה שמתים על יום ההולדת שלהם ומפרסמים הזמנה רבתי למסיבה השנתית בכל רשת חברתית אפשרית, ויש את הסוג השני. אלה שמרגישים כאילו מגרדים אותם על כביש מקורצף. כמוני. אני חושבת שמאז יום הולדת 18, אז ציפיתי והתאכזבתי לגלות שתשובות היקום לא נחתו ברוך על כתפיי, לא ממש שמחתי לקראת יום ההולדת שלי. שנים התאכזבתי מחברות ששכחו אותי, ושכשזה עבר התאכזבתי ששעון החול לא הולך אחורה. בקיצור בומבה שנתית לפנים. תרתי משמע.

השנה, לעומת זאת, כן נפלה על כתפיי תובנה. יום ההולדת שלי סמוך פרשת בראשית. כשהתחלנו לחזור בתשובה ולא ידענו מאיפה מתחילים למלא את חורי הידע שלנו, חזרנו להתחלה. ישבנו ולמדנו בפעם הראשונה, מתוך אמונה, את ספר בראשית, על מדרשיו וסיפוריו. הדבר היחיד שזכרנו, בעלי ואני, מלימודי התורה ביסודי, זה קצת בריאת העולם, אביסלע מבול, תיבה, גם כותונת פסים צלצלה מוכר משהו. דוגרי, המילה "לזכור" מכילה חתיכת כף זכות על הזיכרון של שנינו. קראתי כל מה שיכולתי, שוב ושוב. עפתי מהמדרשים. התמכרתי אליהם כמו לספר מתח טוב, ומאז אותו לימוד אני מרגישה חיבור ואהבה לספר בראשית. כשהבנתי שגם יום ההולדת שלי מחובר אליו, הרגשתי שזה אות, או אגרת ברכה ותנחומים מאת השם.

התחלתי לחפש הצדקות לכך שאני צודקת. שאכן החיבור עם בראשית זה אות משמיים. זה התחיל בבית הכנסת בשמחת תורה. אחד המתפללים עמד וגלגל את התורה מסוף ספר דברים חזרה ל"בראשית ברא...", וזו הייתה הפעם ראשונה שראיתי את זה בשידור חי. הרגשתי התחדשות וקצת במנהרת הזמן. העולם נברא מחדש למעננו. חוזרים אחורה, שבים להתחלה. ניתנת לנו הזדמנות נוספת ללמוד, לקרוא, להבין, לחוות את בריאת העולם שוב. כמה סימבולי שזה מסיים חודש תפילות של "אבא תחדש אותי לגמרי", של בקשות לפתיחת דף חדש, והבטחות שבשנה החדשה נעשה הכול כדי להיכתב בספרי הצדיקים, או לפחות הבינוניים. מה שלא הצלחנו בשנה שעברה, ננסה להצליח השנה. ואולי כל זה כולל גם אותי? אפילו שנוסף 1 לצד ה‑4, אולי גם אני חווה התחדשות של בריאה מחדש? אולי אני יכולה להיות מעל למספרים והזמן, לגלול עצמי אל ההתחלה ולהתחיל מבראשית? אולי יום הולדת זה לא עוד מספר שנוסף, אלא דומה יותר לראש השנה או כיפור בהם הכול הופך לטבולה ראסה, מחכה שנכתוב מחדש את עצמנו?

האות, או האותות הנוספות, היו שתי נכדות. לא שלי, עדיין. שתיים מחברותיי הטובות, שהן בעצמן חברות, הפכו לסבתות בהפרש של יום. כן. יש לי חברות סבתות. עוד לא סיימנו ללדת, חלאקה, בר/בת מצוות, וחתונות, והופ התגנבה לחבורה שלנו הסבתאות. חייבת להגיד שהשמחה שחשתי הפתיעה אותי. ויותר מכך הפתיעה אותי הרגשת ההתחדשות שזה נטע בתוכי.

ולמה זה קשור ליום ההולדת שלי? כי במשך 15 שנים אני עטופה בתינוקות, חיתולים, הנקות ופליטות. תקופה של פוריות, של לידות, של הבאת חיים לעולם, של גילוי כפות ידיים על ידי תינוק בין חודשיים. התמכרתי לשלב הזה. הוא מופלא בעיניי, ולא סתם עזבתי הכול כדי לחוות אותו במלוא הדרו. אבל ככל שאני מתקדמת בימי ההולדת, אני מבינה שהשלב הזה, או לפחות מרביתו, מאחוריי. אני לא מחפשת רחמים או מספידה את עצמי, חלילה, רק מודעת שלכל גיל יש את הפלוסים שלו, ולעבור היריון, נגיד, בגיל 41 זה לא אותו דבר כמו בגיל 26, כשיש כוח לטפס על כל מתקן בגן השעשועים. וכן, יש ימים שאני תוהה מתי אישן לילה שלם, או אצא לחופשה רק עם בעלי, בלי להיות חרדתית על העוללים שאני משאירה מאחור. אני מנסה להיפרד מהתקופה הנפלאה הזו בידיעה ששאבתי לקרבי כל פיסה קטנה ממנה. אבל הפרידה קשה לי. וכן, כל יום הולדת מזכיר לי שהזמן המופלא הזה חולף.

אז לכבוד גילי הרם, 23 שנים אחרי שחיכיתי וציפיתי להבין רזי עולם, קיבלתי מסר מהשם. מתנת יום הולדת. שתי חברות סבתות. עץ פרי עושה פרי שעושה פרי. יש שכר לפעולתנו. הפירות שלנו ממשיכים לתת פרי. אז אולי אני לא נפרדת משלב, אלא מתחדשת לכבוד השלב הבא. אולי ימי חוסר השינה והליכה לסופר עם חולצה מלאה בפליטות, מאחוריי. אולי לא. אבל אין סוף רגעי קסם של שיחות עם ילדים בוגרים, של נחת יהודית כשהם קוראים בתורה, של תפילות על הישיבות והזיווגים, של נסיעות לחופשות בלי לשכוח את המשחה נגד תפרחת חיתולים. וגם חתונות ואהבה סבתאית. שתגיע. כל אלו מחכים לי. ואני להם.

לכל גיל היופי שלו, האהבות שלו, השמחות שלו, הכוחות שלו, ההתחדשות שלו. בכל גיל אנחנו יכולים להחליט להתחיל או לנטוע את עצמנו מחדש. האמת שקצת שכחתי שזה אפשרי ושבעצם עשיתי את זה בגיל 27, שכשהתחלתי הכול מבראשית. השאלה היא האם אנחנו מאמינים למה שאנחנו רואים במראה או מתחברים לחלק שבנו שמחובר לזה שאין לו גוף זמן או קמטים?

דגים בעגבניות וכוסברה - השדרוג

לפני שנה נתתי מתכון לדג בעגבניות וכוסברה, אבל בחגים שדרגתי אותו פלאים, ולכן מונחת לפינכם גרסה מחודשת. חשוב להניח את הרכיבים לפי הסדר בו הם כתובים. לחג השתמשתי בסלמון, אבל בדרך כלל אני מכינה אותו מפילה מושט קפוא שנמצא בפריזר לכל מצוקת אוכל רגעית. נפלא כשמוגש על אורז או קוסקוס.

המצרכים:

1 ק"ג פילה סלמון או 6 פילה מושט

מיץ מ‑1.5 לימונים/ליים

מלח

4 שיני שום כתושות

1 פלפל ירוק קצוץ דק

2 כפות של לימון כבוש קצוץ (אני משתמשת בלימונים שאני כובשת, וכשהעונה תגיע תקבלו את המתכון. בינתיים תחפשו במדפים לימון כבוש רק במלח ומיץ, בלי תבלינים)

1 כוס כוסברה קצוצה

8 עגבניות שרי פרוסות

מיץ מלימון נוסף

מלח

שמן זית

ההכנה:

מניחים בתבנית עמוקה את המרכיבים בדיוק לפי הסדר שמופיע כאן, כשהכול על הדג. מתחילים בלימון ומסיימים בלימון ובשמן.

מכניסים לתנור מחומם היטב על מצב גריל, לפחות על 230 מעלות. תשע דקות וזה מוכן.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".