עיניו של הגר"ע יוסף נצצו מאושר למראה הילד הצעיר: "תהיה תלמיד חכם ונשמח בך"

"בניסן תשע"א, שנה וחצי קודם ההסתלקות, זכינו להתלוות לביקור של אבי מורי הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א בבית מרן הגר"ע יוסף ברחוב הקבלן 45", מספר עורך בקהילה, שלמה קוק.

"במהלך השיחה ההלכתית וגם הלבבית, שבה העלה מרן את הקשר המשפחתי העמוק עם אבות משפחת קוק, הופתעתי לגלות כי מרן פנה בלבביות לכל אחד מבני המשפחה. קולו הנרגש הביע אהבה אמיתית לתורה, התרגשות למראה דור צעיר הגדל על אדני התורה", מספר קוק בהתרגשות.

"או אז ניגש אליו אחי הצעיר, מוטי. עיני הרב – נצצו מאוֹשֶׁר. לא מדובר בנכדו, לא בתלמידו, לא במי שכפוף לפסקיו, אפילו לא בסתם צורב בן עדות המזרח. מדובר בתלמיד אשכנזי בישיבה קטנה. אבל 'חכם עובדיה', שש ושמח. הנה, מולו ניצב בן ישיבה! והוא הרי גדול אוהבי התורה.

"'תגדל מעלה-מעלה בתורה', בירך והוסיף ואמר לו בקול אוהב, מלוּוֶה בסטירות חיבה מתוקות: 'תלמד הרבה תורה. מי שלא לומד, מה יוצא ממנו? עם הארץ. שוקד על התורה? יהיה תלמיד חכם. והוסיף ואמר: 'נשמח בְּךָ!'

"שמעתם?", קורא קוק בהתפעלות, "גדול הדור אומר לתלמיד ישיבה שאינו מכיר: 'נשמח בך!'. רוצה לומר: אם תלמד תורה ותהיה תלמיד-חכם, זו תהיה שמחה אישית שלי.

"אלה שתי תכונות מדהימות, שהן אחת: אהבת תורה ואהבת ישראל שלא היו כמותן בדורות האחרונים. אהבת התורה – לכל אות ותג. ראשונים ואחרונים. אהבת ישראל לכל אדם, אפילו ילד, אשר בשם ישראל יכונה, ובפרט אם בן תורה הוא", מציין קוק את התרשמותו מאותו ביקור בבית גדול הדור.

"הרב עלה על סולם להוריד ספר, שכח שהוא על סולם, ונשאר למעלה ללמוד"

"ארבע שנים להסתלקותו של מרן בעל 'יביע אומר'. החוסר מורגש בכל יום יום. ימים ספורים לאחר מסע ההלוויה ההיסטורי, עשיתי את דרכי למרתף קטן ברחוב דוד ילין בירושלים. מצאתי את הרב אליהו שטרית, ה'מדפיס' של מרן, יושב בחדר-הלימוד שלו ולא מפסיק לבכות.

"'העיניים הן האיבר הכי חשוב בגוף האדם', אמר לי בצער. 'הרב היה העיניים של העולם. עכשיו אנחנו מגששים בחושך, כמו עיוורים... נכון, עם ישראל כולו אבֵל על האבידה הגדולה, אבל אני צריך את הנחמה הכי גדולה. הייתי יושב עם הרב לפחות עשר שעות, כל יום'.

"החדר מוקף ארונות ספרים. הבולטים שבהם הם 55 ספרים בעלי כריכה בצבע בורדו. אלה הם ספרי הגר"ע יוסף זצ"ל. שמונה-עשר מתוך הספרים יצאו לאור בחותמו המקצועי של הרב שטרית.

"הרב שטרית, אברך תלמיד-חכם ונעים הליכות, לא נולד לתוך עולם התורה. הוא גדל במשפחה דתית, שימש קצין בצה"ל עד גיל 26, התמחה במחשבים וטכנולוגיה – והתחזק.

"הפגישה הראשונה שלו עם הגר"ע, הייתה בתקופת אירוסיו. 'למדתי ב'תפארת שרגא' בקרית נוער', מספר הרב שטרית לשלמה קוק. 'בדיוק הרב סיים את כהונתו כרב ראשי לישראל. באתי לביתו ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים, ביקשתי שיסדר לי קידושין ונעניתי בחיוב'.

"'הרב הכיר אותך קודם לכן?' התעניינתי. 'לא. הזמנתי, והוא הגיע. הוא סידר לי קידושין עם יד מגובסת, שכן זמן קצר קודם לכן, אירע בביתו המקרה הבא: הוא עלה על הסולם לקחת ספר מהארון ונשאר ללמוד למעלה. כשסיים ללמוד, החזיר את הספר ושכח שהוא על הסולם. הוא נפל – ושבר את היד'...

גם בליל שמחת לבו, לא יכול היה החתן שלא להבחין בניצול הזמן האגדי של הגר"ע. 'היה חשוב לו לגמור את החופה כמה שיותר מהר. הוא רצה לחזור ללימוד', סיפר שטרית בהתרגשות.

סיפור-מופת מפי הרב שטרית: "זוג עשיר מארה"ב, ציפה שנים רבות לפרי בטן. הרב קיבלם לביתו – ואמר להם: 'אם תתחילו לשמור טהרת המשפחה, בעזרת השם תיפקדו בזרע של קיימא'. לפני שיצאו, סיפרו לרב: 'אנחנו רוצים ללכת גם לרב כדורי'. אמר להם הרב: 'עדיף שלא תלכו'.

מיד אחרי שיצא, הסביר לנו: 'למה אמרתי להם לא ללכת לרב כדורי? כי אם ייפקדו בזרע של קיימא, יתלו את הישועה בברכה של המקובל ולא ישמרו על מצות טהרת המשפחה. 'כמובן, שאחרי שנה, נפקדו בבן', ממשיך שטרית את הסיפור המופלא.

"איך היה הרב מתייחס למופתים?", שאל קוק את שטרית, וקיבל את התשובה הבאה: "אני זוכר שהגיע אחד התלמידים לבית הרב עם בתו הכלה. הוא ציין בפני רבינו בהתלהבות כי שלושה שבועות קודם לכן קיבלה הכלה ברכה מרבינו ברכה שתמצא זיווג הגון בקרוב.

"הרב הגיב בענווה: 'נו, אז מה? מה, אתה רוצה לעשות אותי בעל מופת? כנראה היתה שעת רצון – ולכן הברכה התקבלה'.

"אבל הוא, מרן, היה איש מופת. בחייו, במותו, ובעיקר בתורתו. זכינו לחיות בדורו של הגאון המופלא. מי יתן לנו תמורתו", מסכם קוק את טורו מלא הגעגוע.