הרב אלישיב תמה: "כיצד ניתן לסרב לאליהו הנביא?!"

בכל יום, לאחר התפילה, היה מתחיל סדר הבריתות. בכל יום שימש הרב אלישיב כסנדק בכמה וכמה בריתות שהתקיימו בבית מדרשו, כשכל בני הדור ראו זכות לעצמם שישמש סנדק לבנם.

בית מדרשו של הרב אלישיב, שבקצה סמטת חנן, בשכונת מאה שערים, למקום עריכת הבריתות הגדול ביותר בעולם היהודי. מכל רחבי הארץ נהרו הורים מאושרים כדי לזכות בזכות הגדולה: מירושלים ומבני ברק, מחיפה, מערי הגליל, מבאר שבע ומערי הדרום, מערי גוש דן, ובעיקר מערי הפריפריה החרדית: ביתר עילית, בית שמש, קרית ספר ואלעד. וכי קטנה היא בעיניך הזכות למול את התינוק על ברכי גדול הדור?!

מידי יום ביומו נערכו בזו אחר זו שלוש-ארבע בריתות, ולפעמים יותר. חלקן בשעות הבוקר, מיד לאחר תפילת שחרית, וחלקן דקות מספר לפני תחילת תפילת מנחה. משך כל מעמד הברית לא עלה על שמונה עד שתים-עשרה דקות. אלפי תינוקות שנולדו בשנים הללו זכו להימול על ברכיו של רבנו.

הרב אלישיב סיפר למקורבו על הסכמתו לשמש בסנדקאות, למרות שבצעירותו סירב לכך. כה דבריו של גדול הדור: "הסכמתי לשמש סנדק בתקופה האחרונה נובעת מחמת הסגולה הגדולה שקיימת בכך. אמנם המצווה עצמה יכולה להיעשות על ידי אחרים, אבל ה"סגולה" אינה יכולה להיעשות על ידי אחרים. השינוי בדעתו החל בתקופה שחלה ברגליו ונגרמו לו ייסורים גדולים שהפריעוהו מלימודו. באותה תקופה הייתה הרבנית ע"ה מבקשת ממנו שייעתר לשמש כסנדק ובזכות זה יירפאו רגליו. הרבנית ע"ה הייתה מתפללת שכל זכויות העשירות המובטחות למי שמשמש סנדק יועילו לבריאותו ולאריכות ימיו".

אכן, תפילתה של הרבנית המסורה התקבלה במרומים, הרב אלישיב זכה לאריכות ימים מופלגת, ומצב בריאותו וכוחותיו עמדו לו אף בזמן זקנותו המופלגת. בזמן שאחרים שהגיעו לגיל זה אינם מסוגלים לומר שיעור ברבים ולהשקיע בו כוחות, היה אומר הגרי"ש מידי יום ביומו את שיעורו בפני תלמידי חכמים מופלגים, ואף הכריע בעניינים קשים שהגיעו אליו מכל רחבי העולם היהודי.

הבריתות שהתקיימו בזו אחר זו נערכו בכל מצב, גם כשחש חולשה לא ויתר עליהן. בזמנים שלא היה מסוגל לרדת אל בית מדרשו, היו הבריתות מתקיימות בביתו פנימה, והוא לא העלה על דעתו לוותר על כך. כשהציע לו אחד מבני הבית להימנע מעריכת בריתות בביתו, מחמת אי הסדר הנגרם בבית עקב כך, אמר לו רבנו בתמיהה: "לסרב לאליהו הנביא"?

ואם כבר הוזכר אליהו הנביא, ראוי לציין כי הגרי"ש חי באופן מוחשי את העובדה שהתורה היא זו שקובעת את המציאות, וכל דבר שכתוב בחז"ל הרי הוא "חי" אותו כפשוטו. אם אמרו חז"ל שאליהו הנביא הוא מלאך הברית ומגיע לכל ברית מילה, הרב התייחס לזה כפשוטו ממש, ובכל יום שזכה לשמש כסנדק, התייחס לזה כאל מפגש עם אליהו הנביא, התכונן ועמד בכובד ראש כמו שצריך להתייחס למפגש כזה.

בליל הסדר, בזמן פתיחת הדלת לאמירת "שפוך חמתך", אז מתגלה אליהו הנביא, כפי שמקובל בכל ישראל, רבינו התייחס לכך כפשוטו. וכך תיארה בפנינו בתו הרבנית מרת אויערבאך ע"ה:

בליל הסדר, בזמן אמירת "שפוך חמתך", נוהגים לפתוח את הדלת. הרב התרומם ממקומו, עמד מלא קומתו ואמר: "ברוך הבא"!

בשנה אחת, בזמן פתיחת הדלת קפץ רבינו ממקומו, עמד ואמר "ברוך הבא". לפתע נעשו פניו כלהבת אש, גל של צמרמורת חלף בגוו. מרגע לרגע האדים והסמיק יותר ויותר, עד שרעד כולו מרוב פחד ואימה שנפלה עליו בפתע פתאום.

הנוכחים כולם הביטו בו, גל של התרגשות חלף בגוום. היה זה מחזה מרטיט שלא מש זמן רב אחר שחלף אותו ליל הסדר.

מתוך 'גדולה שימושה', באדיבות אתר 'דרשו'.