רוצים לחיות בשלווה ופרנסה טובה? קבלו סגולה נפלאה עם סיפור מפעים

יהודי ניצול שואה סיפר כיצד ניצל מציפורני הנאצים במלחמת העולם השניה. כה דבריו: "כאשר הייתי נער צעיר בן 12 הגיע לתלמוד התורה שלנו הגאון הרב מאיר שפירא מלובלין זצ"ל ובחן אותנו על תלמודנו. המנהג באותם שנים היה שלאחר שרב בישראל בוחן את צעירי הצאן, היה מעניק מתנה לכל התלמידים, אך רבי מאיר שפירא לא הביא אז מתנות.

"בשל כך, כאשר סיים לבחון אותנו, אמר לנו: 'אעניק לכם כמתנה עצה וסגולה נפלאה, שעל ידה תזכו לחיות את כל ימי חייכם בהשקט ושלווה', והאריך בפנינו את חשיבות מצוות ברכת המזון. רבי מאיר ציטט את דבריו הנוראים של בעל ספר ה'חינוך': 'מקובל אני מרבותיי ישמרם קל, שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו'.

"רבי מאיר עוד הוסיף והביא בפני התלמידים את דברי ה'באר היטב', בשם הב"ח: 'אמאי לא מצינו את האות ף' בברכת המזון, כי אות זו מרמזת על שצף וקצף וחרון אף, והזהיר לקרוא ברכת המזון בכוונה ניצול מכל זה'. כאשר שמעתי את דבריו הטהורים של הרב שפירא, קיבלתי על עצמי להקפיד על ברכת המזון בכוונה כראוי, עד כדי מסירות נפש", מספר היהודי הישיש.

כעבור כמה שנים הגיעו הרשעים הארורים, כבשו את אדמת אירופה, והוליכו את היהודים אל עבר המחנות, ואף אותו בחור ביניהם. כהרגלם האכזרי, את הגברים שלחו לעבודה ואת הנשים והילדים הפרידו כדי להעלות על המוקד על קידוש שמו יתברך.

"הייתי בחור צעיר לימים, אך ניסיתי להתרומם ככל יכולתי כדי להיראות גבוה יותר", מספר היהודי. "כל העת לחשתי בשפתיי: 'אבי שבשמים, קיימתי את דברי הב"ח ובירכתי בכוונה מרובה, קיים אף אתה את ההבטחה האמורה שלא ישלוט בי לא שצף לא קצף ולא חרון אף'".

"בהגיע תורי, נשלחתי לצד ימין – לעבודה ולא למיתה", ממשיך בעל המעשה. "לאחר מכן העמידונו שוב בתור לפני אחד מהרשעים בכדי לבחון כל אחד לאיזה מלאכה הוא מתאים. הייתי צעיר מאוד, ידעתי שאיני מתאים לשום עבודה ואין לי כל ניסיון. בכיתי שוב לפני צור ישראל והתחננתי אליו שבזכות שהקפיד על ברכת המזון בכוונה, יציל אותי גם הפעם.

"בתוך כך, פנה אלי יהודי שעמד בסמוך ואמר לי: 'אני אציג את עצמי כטבח, ואף אתה תאמר שאתה בקיא במלאכת הבישול והאפיה. כך נעבוד שנינו במטבח המחנה ואני אעמוד לצידך'. כך היה. התקבלנו שנינו לעבודת המטבח.

"כך הצלחתי הבחור הצעיר לשרוד את שנות המלחמה הנוראה בהיותי עובד במטבח. יחסית לשאר היהודים המעונים, לא סבלתי מרעב ומצמא, וכל העת הייתי עסוק בהכנת האוכל לנאצים הארורים ובעריכת השולחן לפניהם.

"הימים השלווים לא ארכו זמן רב", ממשיך היהודי ומספר את קורותיו בשנות הזעם. "באחד הימים נכנס אחד מקציני הרשעים אל המטבח וכראותו כי אני עובד במטבח, ולכן לא חסר לי דבר חרה לו הדבר, פנה אלי ברשעותו ובידו פטיש קטן, ואמר לי: 'הנה, באם תוך שלוש שעות תצליח לחפור בור עמוק אזי תוכל להמשיך לעבוד בעבודתך זאת, אך באם לאו, תישלח לעבוד עבודת פרך עם שאר היהודים'.

"יצאתי החוצה. ידעתי בבירור שאפילו אם יעבוד כמה ימים ברציפות בעמל ויזע רב לא אצליח לחפור את הבור, כיון שאין בידו כי אם פטיש קטן שאין בכוחו לפוצץ סלע. שוב פניתי אל בוראי בתחינה, באמרי: 'אבא, כך כתוב בתורה, שמזונותיי צריכים להיות לי מצויים בריווח גדול', תוך כדי תפילתי עבר שם כלי רכב עם חיילים רשעים שהחלו לזרוק על ראשו תפוחים ושאר ירקות בכדי להציק לי. בכל מקרה, כשנסעו משם נשארה לידי ערימה גדולה של פירות וירקות.

"לא עבר זמן מועט ועבר שם רכב אחר ועליו חיילים רוסיים ששועבדו אף הם על ידי הנאצים ימ"ש, ואף להם לא הביאו הרשעים מאכלם כדי שביעה, כי אם קומץ קטן. בראות החיילים הרוסיים את כל השפע הרב לידי, פנו אלי וביקשו ממני לטעום מהם", ממשיך היהודי בסיפור המעשה. "אמרתי להם: 'מי שיטה ידו לחפור לי כאן בור עמוק - יקבל מהפירות'".

"החיילים היו חסונים הרבה יותר ממני, ואף היו להם את הכלים המתאימים. הם נעמדו והחלו לחפור במהרה בור עמוק. כך בתוך שעה קלה כבר היה הבור חפור, נתתי להם את הפירות והם הסתלקו מהמקום.

"כעבור זמן מה בא הנאצי לבדוק אם 'הצלחתי' לחפור את הבור, והנה הוא ראה שבתוך פחות משלוש שעות סיימתי את המלאכה. הגיב אותו רשע ואמר: 'ידעתי גם ידעתי שאלוקיכם שומר עליכם ומגן בעדכם, אך לא ידעתי עד כמה'…", מסיים היהודי הישיש את נס הצלתו המופלא.

מתוך 'באר הפרשה', באדיבות אתר 'דרשו'.