משמעות צבעי הספירות

לפי תורת הסוד, ראשית ההארה הזכה אשר ממנה נבראה כל הבריאה, היא ספירת כתר, שכללה בתוכה את כל הספירות. צבעה של ספירת כתר הוא אור לבן זוהר. וממנה משתלשלות כל הספירות, והצבעים המייצגים אותן, כל אחת בצבע שונה. בספרו “פרדס רימונים"[1] האריך הרמ"ק ז"ל בבירור הצבע המייצג כל ספירה מעשר הספירות, ושם הוא מסביר שבודאי אין הכוונה בזה שיש להן צבעים ממשיים, אלא שהצבעים מייצגים את פעולת אותן ספירות. אמנם ודאי ששורשו הרוחני של כל צבע בעולם הזה, הוא באותה ספירה הגורמת לו לפעול כפי שהוא פועל. הנה מעט מדבריו:

"פעמים רבות ימצא המעיין בספרי המקובלים ובזוהר, יחוס גוונים ידועים [מסוימים] אל כל ספירה וספירה. ראוי למעיין להיזהר, ואל יעלה על לבו ומחשבתו שיהיו דברים כפשוטן ח"ו, לפי שהגוון הוא דבר הנגשם [נתפס בצורה גשמית], והוא אחד מתארי הגשם [הגשמיות] ומקריו. ומה שאינו גשם, אין ראוי שיתואר במקרי הגשם ח"ו. והחושב שהגוונים ההם בספירות כפשוטי המאמרים, הוא מחריב העולם ונמצא מגשים ח"ו. לכן ראוי למעיין להיזהר בעניין זה.

והנרצה בגוונים [והנכון בהבנת הגוונים שבספירות], הוא משל אל הפעולות הנמשכות מהשורשים העליונים. המשל בזה, הגבורה הנוצח במלחמה, ראוי שיתייחס אליו האדום. להיות שדרכו לשפוך דמים אדומים, וגם כן האדום - הוראת [מורה על] האכזריות,­ חימה ושטף אף. ועניין זה מבואר. לכן מקום הדין החזק, נייחסהו באדמימות. ועוד, שאין ספק שהדברים האדומים [בעולם הטבע] נמשכים מכוח השורש ההוא, כאשר בארנו בשער מהות והנהגה.

וכן הלבן מורה על הרחמים והשלום. ומדרך הלבנים להיותם בעלי רחמים, כמו הזקנים ובעלי שיבה, אשר אין מדרכם לצבוא צבא. ולכן כאשר נרצה לייחס השלום והחסד והרחמים, נייחסהו בלבנינות. ואין ספק שהדברים הלבנים [בעולם הטבע] הם נמשכים מכוח השורש ההוא, כאשר בארנו בשער הנזכר.

ואין ספק שיש לגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שִׁפְעַם. ולסיבה זו, כאשר יצטרך הממשיך להמשיך [האדם המבקש להוריד לעולם] שפע רחמים מהחסד, יצייר נגדו שם הספירה [יצייר במחשבתו שם ספירת חסד בגוון הענין הנצרך אליו[2] לפי גוון המידה. אם חסד גמור -ללובן גמור. ואם לא כל כך, יצייר לובן כסיד ההיכל] וכיוצא בזה, כמו שנבאר בשער הכוונה. וכן כאשר ירצה לפעול פעולה ויצטרך אל המשכת הדין, אז יתלבש האדם ההוא בבגדים אדומים, ויצייר [במחשבתו] ההוי"ה באודם, וכן לכל הפעולות והממשיכות; וכאשר יצטרך חסד ורחמים יתעטף לבנים.

ולנו בזה ראיות ברורות מהכהנים שהמשכתם מצד החסד, ובגדיהם בגדי לבן, להורות על השלום. וזה עניין כהן גדול ביום הכיפורים, שהיה מעביר זהבים [פושט בגדי זהב] ולובש לבנים [בגדי לבן], מפני שעבודת היום בבגדי לבן.

...והעד הנאמן בזה [וההוכחה לכך], אבני החשן [שהיו על לב הכהן הגדול בשעת עבודתו בבית המקדש], שהן י"ב אבנים [כל אחת בצבע שונה], מתייחסים לפי המשכת י"ב שבטי ישראל ממקום גבוה [כל אבן נבחרה לפי צבעה, על פי שורשו הרוחני של כל שבט].[3]

זה טעם הלבנת לשון של זהורית [לשון צמר בצבע אדום, שהיה משתנה בבית המקדש בדרך נס ללבן, ובישר על כפרת עוונותיהם של ישראל] ביום הכיפורים. כי בהתבטל הדין בשורש העליון, יתבטלו הענפים התחתונים. וכמו שהמקור אשר בו עיקר היתלות האודם היה משתנה מדין לרחמים, כן הענף התחתון היה משתנה מאודם ללובן".

עוד כתב הרמ"ק ב"פרדס רימונים"[4] שהצבע הלבן הוא צבעו של המלאך מיכאל, הממונה על הנהגת קו החסד. ואילו הצבע האדום הוא צבעו של המלאך גבריאל, הממונה על קו הגבורה.[5]