שולחן שבת – עצות לאשת חיל

אין ספק ששולחן שבת נמצא, כביכול בידיים של הבעל, שהוא המנהיג. אבל גם אין ספק שכל מנהיג צריך את המונהגים.

בראש ובראשונה זו את, האישה, וכמובן גם הילדים.

אבל מה לעשות ולפעמים הבעל עייף, או בסגנון "כבד" שקשה לו להנהיג, או כל דבר אחר. נו, אז מה עושים?

ברגע שנדע ונבין וגם נשלים עם כמה דברים אולי זה יהיה אחרת:

• נכון שאת מצפה ומחכה לעזרה מבעלך ביום שישי בהכנות לשבת קודש. עליך לדעת שיש גברים שמטבעם לא מצליחים להתמודד עם הכנת אוכל או ניקיונות, זה פשוט כבד להם נפשית.
• : חלוקת תפקידים ביניכם: ודאי יש כמה דברים שהבעל כן יכול לעשות. פשוט חלקו ביניכם, לדוג': מובא בהלכה שטוב שהבעל יכין את נרות שבת, יש הכנת פלטה, שעון שבת, שתיה במקרר וכו'.

כמובן שעליך לדעת שגם בעלך מחכה למילה טובה, וברגע שתאמרי לו: "אין כמו הסדר שלך", "אין על העזרה שלך" וכדומה, זה ייתן לו את הכוח לעזור לך בהמשך (ודאי שהעזרה תלויה גם במשתנים נוספים, כמו אם הבעל עובד, וכדומה).

• ריח הניחוח עולה מעל כל דמיון, השולחן ערוך בטוב טעם, והבעל אוכל ו"שוכח" לומר מילה טובה שבאמת מגיעה לך על כל עמלך. את יכולה לראות את זה בשתי דרכים:

• "הוא לא אכפתי, הוא אפילו לא אומר תודה" (זה רק יגרום לך להתמרמר).
• "בטח האוכל טעים לו כל כך שקשה לו לעצור ולומר תודה" (זו מחמאה עקיפה לאשה).

אבל יש גם עצה: גם שבעל שוכח, את יכולה לשאול אותו: "האוכל טעים לך? פשוט לא אמרת לי כלום. אני רוצה לדעת, אם יש צורך אני גם אשפר". והאמת שהוא יבין טוב מאוד את המסר.

עוד עליך לדעת, אישה יקרה, שאצל גברים "שעת אכילה שעת מלחמה", זו לא בדיחה! פשוט, גבר שאוכל – נהנה מהאוכל, והוא "שקוע" בו. ברגע שאת יודעת את זה, את מבינה שהוא לא שכח אותך, אלא האוכל ערב לו מאד, והוא שקוע במטעמים שלך.

ברגע שבעל כן החמיא לך, את יכולה לתת לו משוב חיובי: "תודה רבה, זה כיף לי להכין לך שיהיה לך טעים, ותודה על המחמאה, זה עושה לי טוב". המשוב נותן כוח לנותן לתת שוב.

• כל בית שונה מהשני, והנזק הכי גדול קורה כשמשווים בין בתים. אצלנו עושים כך, ואצלנו עושים כך. זה רק גורם לקנאה ולדברים לא טובים, היום יש נשים שהן דומיננטיות יותר והבעלים פחות, וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם בשולחן שבת, שהאישה, בלי משים לב, מנהיגה את הסדר, ואח''כ רוצה שבעלה ינהיג. זה לא מסתדר.

לכן, אישה יקרה: גם אם את כן מנהיגותית, זה טוב, אבל בשולחן שבת תני לבעלך להיות המנהיג של הבית. לדוגמא: תשאלי אותו "מתי להוציא את הדגים"? תאמרי לו: "כיף לי לשמוע אותך שר, תשיר לי שיר". ברגע שאת מגלגלת לכיוונו את "הכדור", הוא מרגיש טוב (כי כל גבר אוהב להרגיש בעל הבית. זו לא גאווה, זו תכונה גברית). ובעיקר, כשילדים שומעים מאמא: "אבא, מתי..." – הם מבינים שאבא קובע, ויש להם משענת חזקה, שזה דבר טוב מאד לחינוכם ולהתפתחותם.

• הדברים אמורים גם לעניין דברי תורה, שוודאי חשובים לכולם. ברגע שאת שומעת דבר תורה מבעלך – אל תתעסקי בדברים אחרים, ואם יש רעש – תבקשי שקט. ברגע שבעלך רואה שאכן את קשובה לו, ואפי' משתיקה את הסובבים – זה גורם לו לדבר בהתלהבות. אל תשכחי, אישה יקרה, בעלך טורח למצוא את דבר התורה שיתאים. ושוב, לא לשכוח לתת לו משוב על הדברים שאמר.

טיפ: אישה שתאמר לבעלה שוב באמצע השבוע "איזה כיף היה בשבת, דברי התורה שלך, השירים ששרת" וכו' – זה ייתן לבעלה המון כוח להיות "מנהיג" וגם לגרום טוב למונהגים (את והילדים), ואין ספק שהוא יעשה הכל כדי ששבת הבאה תהיה טובה עוד יותר.

• גם לאשה – אמא מותר לומר "דבר תורה", או לספר חוויה שחוותה השבוע ולתת בה מסר חינוכי לבני הבית.
• ימי שמחה: כדי להאהיב את שולחן השבת על הילדים, עלינו לגרות אותם בדברים כדי שיוכלו לשבת, (כמובן, כל אחד לפי גילו, ואין לדרוש מקטן לשבת כמו גדול. זה רק יגרום לנזק). אפשר ללמוד עם כל אחד את מה שהביא מהגן או הת''ת, או לעשות "עונג שבת" עם חטיפים, פירות, פיצוחים וכו', לעשות יום הולדת בשולחן השבת ועוד. ודאי שלאמא יש חלק גדול בזה, כי אבא לא יכול לעשות הכל לבד.

(נקודה חשובה: כולנו בני אדם, ולכל אחד יש רגעי חולשה. לא נבהל מהם. יש מצבים שהבעל/האישה עייפים מאד ורוצים לקצר את שולחן השבת. צריך להיות חכמים ולא לגרום למחלוקתף שזה הכי גרוע שיש).

לשאלות, תגובות: udig965@gmail.com אודי גלעוט, מדריך חתנים ויועץ נישואין