הלכות אונן – חלק ב’

אין אנינות בשבת

אם נפטר המת בשבת שאסור בקבורה, אין לקרובים דין אנינות בשבת, וחייבים בכל המצוות, תפילות, קידוש, ג' סעודות, ומותרים באכילת בשר ושתיית יין, אך אסורים בתשמיש המיטה. ובמוצאי שבת שמתאפשרת הקבורה, מיד נעשים אוננים. (א קסד)

כמו כן, אם נפטר המת סמוך לשבת באופן שאין אפשרות לקוברו קודם השבת, אין לקרובים דין אנינות אפילו בערב שבת, ויתפללו גם מנחה בערב שבת, ורק במוצאי שבת נעשים אוננים. (א קסג)

אונן בשבת, אף שעדין לא מסר את מתו לחברא קדישא, יכול לומר קדיש. (א שמז)

שבעה דינים

כתבו הט"ז ועוד, שאין אמירת הקדיש תלויה באבלות. ואף שעדין אין בו דין גהינם, מכל מקום מבואר בזוהר הקדוש (ויקהל קצט ע"ב) שיש שבעה דינים ביציאת האדם מהעולם: א. בעת יציאת הרוח מהגוף. ב. כשמעשיו ודיבוריו הולכים לפניו ומכריזים עליו. ג. בכניסה לקבר. ד. חיבוט הקבר. ה. כשתולעים אוכלים את בשרו. ו. דין גהינם. ז. כשהרוח הולכת ומשוטטת בעולם ולא מוצאת מקום מנוחה עד שיסיימו את העונשים על כל חטאיו ותטהר נשמתו מכל פגמיה. ע"כ. לכן ראוי לומר קדיש גם קודם הקבורה, כי ברא מזכה אבא [הבן מזכה את אביו] בכל זמן.

ערבית במוצאי שבת והבדלה

מי שמיד במוצאי שבת ייעשה אונן, מאחר ולא יוכל אז להתפלל ערבית ולהבדיל על היין, שהרי הוא פטור ממצוות, נכון שיתפלל ערבית מבעוד יום ב"פלג המנחה" [שעה ורבע זמניות לפני צאת הכוכבים, בחורף 15:50, ובקיץ 18:40, לערך], ויאמר "אתה חוננתנו" אף שעדין שבת, ויבדיל על היין בלי בשמים ונר. וכמובן שיזהר שלא לעשות שום מלאכה קודם צאת השבת. (א קסז. שו"ע אורח חיים סימן רצג סעי' א, ג)

אף שבדרך כלל במוצאי שבת, מאחרים מעט את תפילת ערבית, כדי להוסיף מחול על הקודש, ומכל שכן שאין מתפללים קודם צאת הכוכבים, כי בזה מראים שהשבת כמשא כבד וממהרים להיפטר ממנה. מכל מקום, מי שמוכרח להתפלל ערבית מוקדם, כגון שממהר לדבר מצוה, רשאי להתפלל ערבית בשבת מזמן "פלג המנחה". וכל שכן בנידוננו שלא יוכל להתפלל ולהבדיל במוצאי שבת, שבודאי עליו להשתדל לעשות כן שלא להפסיד מצוות אלו. ואם אפשר, נכון שיצטרפו אליו אנשים כדי שיתפלל במנין, וגם ירויח לומר הקדישים, וכמבואר לעיל.

ומה שאינו מברך על הבשמים בהבדלה, כי הסיבה שמברכים עליהם בכל מוצאי שבת היא בגלל שהנשמה יתירה מסתלקת מהאדם ונפשו עגומה עליו, לכן מריח בהם כדי שתתיישב דעתו. אבל כאן שהוא עדין בתוך השבת והנשמה יתירה עדין עמו, לא שייך לברך. וכמו כן לא יברך על הנר, אף שיש לו נר דלוק מלפני שבת, מאחר והטעם שמברכים על הנר, זכר לאדם הראשון שנתן לו הקב"ה בינה במוצאי שבת לחכך שתי אבנים ליצור אש; אך כאן שעדין הוא בתוך השבת ולא הגיע זמן יצירת האש, אין טעם לברך.

אם לא עשה כאמור לעיל להתפלל ערבית ולהבדיל מבעוד יום, אינו רשאי להתפלל ולהבדיל במוצאי שבת עד לאחר הקבורה, ובינתיים רשאי לאכול ולשתות בלי הבדלה. ואם לא הספיקו לקוברו עד הבוקר, אזי לאחר הקבורה, יתפלל שחרית [בלי תשלומים של ערבית, כיון שבלילה היה פטור מלהתפלל]. ויבדיל על היין בלי בשמים ונר. ורשאי להבדיל במשך יום ראשון כולו, [וגם בלילה שאחריו]. (סימן שמא ס"ב. א קעא, קעב)

יש לשאול, היאך אונן אוכל ללא הבדלה, והלא חז"ל החמירו מאוד בזה, ואמרו (מסכת פסחים קה ע"א): "כל הטועם משהו קודם שיבדיל, מיתתו באסכרה" [חנק], ה' יצילנו. וכבר כתבנו שאין פטור לאונן מאיסורים וגזירות. וכמו שברור שאסור לאונן לאכול מאכל האסור מדרבנן כעוף בחלב ובישולי גויים, לכאורה יהיה אסור לו לאכול גם לפני ההבדלה? ויש לומר שעוף בחלב ובישולי גויים, הם אסורים מצד עצמם. אבל באכילה לפני ההבדלה, איסור האכילה נובע מחמת מצות הבדלה, ומי שפטור מהמצוה, פטור גם מאיסור האכילה שלפני כן. הא למה הדבר דומה? לאשה שפטורה משלוש תפילות [ודי לה בתפילה אחת ביום], שמותר לה לאכול בבוקר לפני התפילה. כי איסור אכילה לפני שחרית, נובע מכח החיוב להתפלל שחרית, וכיון שאינה חייבת בשחרית, אין לה איסור לאכול קודם לכן. (א קמה)

אונן ששמע הבדלה מאדם אחר והתכוון לצאת ידי חובה, או שטעה והבדיל בעצמו, יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולהבדיל לאחר הקבורה. (א קעג. ב קטז)

כתב מרן הבית יוסף (אורח חיים סימן עא), כיון שהתלמוד ירושלמי מסופק במקרה שיש מי שיטפל במת, האם רשאי האונן להחמיר על עצמו לברך ולקיים מצוות, ומאחר וספק בדרבנן הוא, לכך הרוצה להחמיר על עצמו כשיש לו מי שיטפל במת, אין מוחים בידו. וכל שכן שלרמב"ם ורש"י רשאי להחמיר על עצמו, וכדאים הם לסמוך עליהם שלא למחות ביד הרוצה להחמיר על עצמו, כשיש לו מי שיטפל במת. ע"כ. וכתב החיד"א, היום שיש חברה של קברנים המתעסקים במת, פשוט שיש לסמוך על זה במקרה שטעה והבדיל או ששמע מאחר, שיצא. וכן פסקו המאירי, הפרי מגדים, בית דוד, הגר"ש קלוגר ועוד. (א קעג. ב קטז)

מוצאי יום טוב וכיפור

מי שנעשה אונן במוצאי יום טוב או במוצאי כיפור, דינו כאונן במוצאי שבת. ואם שכח ולא הבדיל, יכול להבדיל כל היום שלמחרת, [והלילה שאחריו]. כן פסקו: הרמ"ה, האשכול, הכל בו, ועוד רבים מהאחרונים. ואף שיש אחרונים שחולקים שאינו יכול להבדיל למחרת החג, אילו ראו דברי הראשונים לא היו חולקים עליהם, ולכן לא שייך כאן הכלל של "ספק ברכות להקל". (א קעב)

ברכות השחר

היה אונן בבוקר ולא בירך ברכות השחר וברכות התורה, אזי לאחר הקבורה יברך את כל הברכות הללו. כי זמנן נמשך כל היום (א קלח). וגם אם קבר את מתו בערב לאחר צאת הכוכבים, רשאי לברך את כל הברכות. (מאמר מרדכי, הגר"א, חזון איש. ילקוט יוסף חלק פסוקי דזמרה עמוד תרלז. ועיין מעיין אומר שיג. ודו"ק.)

והטעם בזה, כי מעיקר הדין ברכות השחר זמנן מחצות הלילה עד חצות הלילה שלמחרת, ולכן הרוצה לברך ברכות השחר לאחר חצות הלילה בשביל יום המחרת, רשאי. וכמו כן הקם משנתו לאחר חצות לילה, מברך ברכות השחר בעוד לילה, כמבואר בזוהר הקדוש, ובדברי רבנו האר"י, מגן אברהם, ופרי חדש. והחיד"א כתב שכך היה מנהגו של רש"י לברך כל הברכות, וגם ברכת הנותן לשכוי בינה מיד בקומו באשמורת. וכן נהגו שלמים וכן רבים. ע"כ. וכן כתבו הרש"ש, שלמי ציבור, מהר"ם די לונזאנו, מנחת אהרן ועוד. וכן מי שאיחר לבית הכנסת בבוקר ולא בירך ברכות השחר, מברך לאחר התפילה במשך כל היום כולו. ואף לאחר צאת הכוכבים רשאי לברך, וכן נהג הגר"א במוצאי תשעה באב ויום הכיפורים לברך "שעשה לי כל צרכי" בלילה. וכתב בתשובות והנהגות שכן נהג החזון איש לברך בלילה שלאחריו, וכמבואר בשו"ת יחוה דעת (ח"ד ס"ד) ובילקוט יוסף הנ"ל שמזה הטעם נשים חייבות בברכות השחר, מאחר ואין זו מצוה שזמנה קבוע, שהרי זמנה כל היממה. ועל כן, אונן שלא יכל לברך ברכות השחר בבוקר, יברך במשך כל היום, ואף לאחר צאת הכוכבים. ואולם, אם התעכבה הקבורה ולא בירך עד חצות לילה, הפסיד את ברכות השחר של היום שעבר, אולם ברכות התורה יברך. ובכל אופן, אם נזכר לאחר שהתפלל תפילת ערבית, לא יברך ברכות התורה, כי יצא ידי חובתו בברכת "אהבת עולם".

תפילת שחרית

מי שהיה אונן בבוקר, שהוא פטור מתפילת שחרית, והספיקו לקבור את המת בשעות הבוקר קודם חצות היום [בחורף: 11:30. בקיץ: 12:40, לערך], יתפלל עתה תפילת שחרית. ואם לא עבר זמן ברכות קריאת שמע [דהיינו, ארבע שעות זמניות מהנץ החמה, בחורף: 9:40. ובקיץ: 10:25, לערך], יברך עתה את כל הברכות ויתפלל רגיל כבכל יום. אך אם עבר זמן הברכות, יתחיל להתפלל על הסדר, כולל "ברוך שאמר" ו"ישתבח", ורק ברכות קריאת שמע יאמר בלי שם ומלכות, כגון: "ברוך יוצר אור ובורא חושך"... "ברוך יוצר המאורות". ואם רואה שהזמן מצומצם וקרוב לחצות היום, ידלג קטעים מהתפילה, והעיקר שיתחיל את העמידה קודם חצות היום. ("סדר היום בהלכה ובאגדה" עמוד 129)

תשלומים לתפילת שחרית

שאלה: מי שהיה אונן בבוקר, ולא הספיק לקבור את מתו לפני חצות היום, ולכן לא התפלל שחרית, האם דינו ככל אדם אנוס שלא התפלל שחרית שעליו להתפלל תפילת מנחה פעמיים [אחת למנחה ואחת לתשלומים] או לא?

תשובה: תלוי הדבר, אם היה אונן בעמוד השחר [בחורף: 5:00. בקיץ: 4:20, לערך], מאחר ובהגיע זמן התפילה, היה פטור מלהתפלל, אינו צריך להתפלל תשלומים. אך אם נעשה אונן לאחר עמוד השחר שכבר הגיע זמן התפילה וחל עליו חיוב להתפלל, אזי בתפילת מנחה עליו להתפלל שתי תפילות עמידה, הראשונה למנחה, והשניה לתשלומים של שחרית. וטוב שיתנה: אם איני חייב להתפלל תשלומים, תהיה תפילתי זו נדבה. (כן פסקו: מהר"ח עשאל, בית דוד, לשון לימודים, צרור הכסף, דבר משה, מהר"ח מודעי, הגאון מליסא, שאילת שמואל, שביתת יו"ט, שערי עזרה, דגול מרבבה, הרב תשובה מאהבה, ורבו הנודע ביהודה, חכמת אדם, רבי ידידיה טיאה ווייל, כסא אליהו, יצחק ירנן, מגן גיבורים, ומשנה ברורה סימן עא סק"ד. א קמא. מאור ישראל א שסג)

תשלומים למנחה וערבית

כדין האמור לעיל בתפילת שחרית, הוא הדין בתפילות מנחה וערבית, שאם בהגיע זמן התפילה היה אונן ולא קברו את המת עד שעבר זמן התפילה, לא יתפלל תשלומים לאותה תפילה, כי היה פטור מתפילה זו. אבל אם בהגיע זמן התפילה עדין לא היה אונן, וקברו את המת לאחר שעבר זמן התפילה, אזי יתפלל תפילת תשלומים בתפילה הבאה, כיון שכבר חל עליו חיוב להתפלל.

זמני מנחה וערבית - תחילת זמן מנחה: חצי שעה לאחר חצות היום, שזהו זמן "מנחה גדולה". וסוף זמנה: צאת הכוכבים. תחילת זמן ערבית: צאת הכוכבים. וסוף זמנה: עמוד השחר. (א קמא) וכן השיב לי הראשון לציון מורנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א.

נאנס ולא הספיק להתפלל

מי שהיה אונן קודם זמן תפילה, וקברו את מתו קודם סיום זמן התפילה, אך לא הספיק להתפלל מחמת טירדה או חוסר שימת לב לזמן המצומצם, ועבר זמן התפילה, מאחר ובתוך זמן התפילה, חל עליו חיוב להתפלל, אלא שנאנס, אזי בתפילה הבאה יתפלל שתי תפילות עמידה, [הראשונה לחובה, והשניה לתשלומים]. וטוב שיתנה ויאמר: אם איני חייב להתפלל תשלומים, תהיה תפילתי זו נדבה.

כן כתב הרב משנה ברורה (סימן עא סק"ד) שאונן פטור מתפילה ואינו מתפלל תשלומים, וכל זה אם היה מתו מוטל לפניו "מעת התחלת חיוב התפילה עד השלמת זמנה".

תשלומים לתפילות ראש חודש

מי שנעשה אונן בראש חודש בבוקר לאחר עמוד השחר, וקברו את המת לאחר חצות היום, שהדין הוא שעליו להתפלל תשלומים לשחרית כנ"ל, אזי יתפלל מנחה, ואחר כך מוסף שזמנו כל היום, ואחר כך תשלומים לשחרית. ואם הוא שליח ציבור במנחה, יכוון בתפילת החזרה לתשלומים של שחרית, ואחר כך יתפלל מוסף. ואמנם גם היחיד רשאי להתפלל תשלומים לשחרית בעת חזרת הש"צ של מנחה, ותחשב לו תפילה בציבור, ואחר כך יתפלל מוסף. וזה עדיף מלהתפלל מוסף בעת החזרה של מנחה, שאז אין ברור שתחשב לו מוסף תפילה בציבור, כי זו תפילה אחרת מתפילת הש"צ. (א קמב. חזו"ע חנוכה רסד)

ברית מילה

אונן שצריך לקבור את מתו ולמול את בנו, יקבור את המת תחילה, כדי שיעשה אבל ויתחייב במצוות ואחר כך ימול את בנו. אך אם הזמן מצומצם, ואם יתעסק בקבורת המת, לא יספיק למול את בנו, ימסור את קבורת המת בידי החברא קדישא, וילך למול את בנו, ומברך את כל הברכות שאבי הבן מברך במילה ["להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" ו"שהחיינו"]. (א קפט)

סנדק

אין האונן רשאי להיות סנדק. כיון שהוא פטור ממצוות, ואינו רשאי להחמיר על עצמו, בפרט במצוה שאינה מוטלת עליו. ועוד, כי שמחה גדולה היא לו, שהסנדק הוא כמקטיר קטורת, ונאמר (משלי כז ט): "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב". אבל בשבעה, רשאי להיות סנדק. (א קפט)

פדיון הבן

אונן שצריך לפדות את בנו בכורו, יקבור את המת תחילה ואחר כך יפדה. (א קצב)