"למה זה קורה לי דווקא עכשיו, כשאני מתקרב לבורא עולם?" 5 נקודות למחשבה

"ניקיון! לפתוח את הפה בבקשה!"

קיימים מקרים רבים של שיתוף פעולה קיצוני בטבע בין טורף לנטרף.

שיתוף פעולה כמעט זהה קיים גם בים הגדול, אצל דג הנקאי (Labroides). דג הנקאי הוא דג קטן בצבעים מסוימים מאוד, אשר מתקיים בסימביוזה מדהימה עם דגים גדולים ממנו. דג הנקאי מתקרב בלא חשש אל דגים הגדולים ממנו, שרבים מהם הם דגים טורפים, והוא אוכל שאריות ותאים מתים מבין קשקשיהם, ואפילו מתוך הלוע שלהם.

נראה שדג הנקאי אינו חושש ללקט מזון מבין קשקשיהם של דגים גדולים, בידיעה שהם לא יפגעו בו לרעה.

הדגים הטורפים אינם חושבים לרגע לטרוף את היצור הקטן המקנן בתוך לועם, ולמעשה עוצרים כאשר הם רואים אותו ופותחים את פיהם בפניו, כאילו הם יודעים שדג הנקאי בא במטרה לנקותם. ואם זה לא מספיק, דג הנקאי אף מאותת "ללקוחות" הבאים בתנועות מיוחדות, והם נעצרים כדי לזכות לטיפול שיניים בזה אחר זה. את דג הנקאי הדגים הטורפים מזהים על פי צבעיו המיוחדים.

בל נשכח שמדובר כאן באינסטינקטים. הדגים פועלים מתוך תכונות מולדות, ואינם מודעים לתהליך שהם שותפים לו. הדג הטורף אינו חושב על המצב ההגייני של הלוע שלו, ודג הנקאי אינו מתכוון להציע את עצמו לניקוי דגים גדולים ממנו. מה יהיה ניתן לומר על מנגנון מעין זה, המשלב מספר פרטים מופרדים, הפועלים בתיאום מלא, כמו זה שבין טורף לנטרף? האם אין די בכך כדי להבין שהכול נוצר על-ידי מתכנן אחד?

ה"מעבדה" של הגוף

המזון מספק אנרגיה לגופנו. את הרכיבים התזונתיים החיוניים הגוף "צורך" לתפקודו השוטף, ואילו את הפסולת הוא "יודע" להפריש מגופנו.

מיהו, אם כן, אותו איבר שאחראי על מיון המרכיבים הנספגים במערכת העיכול בצורה כה מושלמת? הנכם מתכבדים להכיר את הכבד.

הכבד קולט את הכימיקלים, את הוויטמינים, את המינרלים ועוד חומרים שונים שהגוף זקוק להם. אגב כך הוא גם מסלק את הרעלים שמזיקים לגוף, כך שלמעשה, הכבד משמש כמסננת וכספק של חומרים החיוניים לתפקודנו.

(צילום: shutterstock)

ברפואה מכנים את הכבד "המעבדה של הגוף". עם זאת, בהשוואה למעבדות שהוקמו ושמופעלות על ידי בני תמותה, הרי שמדובר במעבדת-על, שאין ביכולתם של בני האנוש אף להבין בצורה מוחלטת כיצד היא פועלת, ובוודאי שלא ניתן להעתיק אותה.

הכבד עוצב בגאוניות עליונה; יד אדם לא נטלה חלק בייצורו. בכירי הרופאים לא הצליחו לייצר אפילו כבד אחד, חרף כל הציוד שברשותם. רק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, רק הוא יכול להיות הבורא של משהו כה מתוחכם...

"כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה´ אוֹר לי"

ישנם אנשים שחווים נפילה או משבר בדיוק כאשר הם מתחזקים ומתקדמים בעבודת ה'. "למה זה קורה לי?", הם תוהים מאוכזבים, "הרי אני מתקרב לבורא עולם – התחלתי לשמור שבת, אני מניח תפילין – אז איך פיטרו אותי עכשיו מהעבודה?".

אלא שכל זה יכול לרמז לנו כלל גדול בעבודת השם, שכאשר אנו שואפים להגיע למקום גבוה, טבע האדם מושך אותו להתקרב למעלה ככל שאפשר. אלא שאז הוא הופך למוגבל ואין לו אפשרות להתרומם גבוה יותר. ודווקא כאשר ירד למטה, תהיה לו האפשרות להתעלות למקומות גבוהים באמת, הרבה יותר מאלו שיכול היה להגיע אליהם לפני כן.

את הדבר התמוה הזה אפשר ללמוד גם מחוקי הפיזיקה. שכאשר מנסים להעיף קפיץ למקום רחוק, אז ככל שנכופף אותו למטה, כך הוא יעוף רחוק יותר. כך גם כאשר אדם רוצה לקפוץ למקום גבוה, ככל שיתכופף נמוך יותר, כך תהיה לו תנופה גדולה יותר. אם אדם ינסה לקפוץ בלי להתכופף לפני כן, יהיה לו קשה מאוד והוא לא יגיע גבוה כלל. הוא עלול לחשוב שעדיף להימתח ולעמוד על קצות האצבעות כדי להתחיל מנקודת פתיחה טובה יותר, אבל בדיוק ההפך יתרחש והוא לא יצליח לקפוץ בכלל. דווקא הירידה למטה היא שמביאה לנו את התנופה ואת האפשרות להגיע גבוה.

נתאר זרע שנטמן באדמה. הזרע מתחיל אט אט להירקב, ובדיוק כשהוא מגיע לנקודת הריקבון המקסימלית שלו – כשהזרע נראה מקולקל והרוס – זאת בדיוק הנקודה שבה הוא מתחיל לנבוט.

כך גם הרגע האפל ביותר של הלילה מעיד על השחר הקרוב להפציע.

זהו כלל רוחני עצום שצריך לזכור אותו תמיד. דווקא מתוך הנפילות והמשברים צומחת הישועה, שנאמר "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה´ אוֹר לי" (מיכה ז', ח'). מתוך הנפילה – קימה!

מעוף הזרזירים

זה נראה כמו עב"מ או צלחת מעופפת, אבל אין זאת אלא להקת זרזירים (ציפורים קטנות) שמעופפים להנאתם בשמיים בצורה ציורית, באחדות מדהימה וללא התנגשויות!

מעופם של הזרזירים הוא מחזה מעורר השתאות. מי שהזדמן לו להיקלע אל מתחת ללהקת זרזירים במעופה, יודע להעיד כי זו אחת התופעות המדהימות והמפליאות בטבע. מאות אלפי ציפורים מתקבצות למבנה אווירי ועפות כאורגניזם אחד. סימן ההיכר של הלהקות הללו הוא שינויי הכיוון המפתיעים והצורות המסוגננות שהן יוצרות.

הפניות החדות והשינויים הפתאומיים שמבצעים מאות אלפי פרטים בסנכרון מושלם, מתחילים בהינף כנף, תנועה של פרט אחד. מרגע שציפור אחת מבצעת תנועה לכיוון אחר, הציפורים שעפות סמוך אליה מחקות את תנועתה והמסר מתפשט בלהקה במהירות של 20 - 40 מטר בשנייה.

המסר הזה עובר במהירות אחידה, מה שיוצר זרימה בתנועה, הנראית כמתוכננת על ידי מוח אחד... מיהו לדעתכם אותו "מוח אחד" שתכנן?

אלו אלו עשר המכות...

בשבוע שעבר ניגשה אלי נרגשת מכרה חילונית בעבודה, וסיפרה לי שהיא צפתה בתכנית באתר "נשיונל ג'אוגרפיק" אודות עשר המכות, בה, לתדהמתה, טוענים "מומחים" שעשר המכות התרחשו במציאות וזו לא המצאה של התורה! הם גם "הסבירו" שהמכות התרחשו בדרך הטבע, ולא באופן נסי.

היא החלה לפרט לי את ההסברים של אותם "חוקרים", ולבסוף שאלתי אותה:

"האם יתכן תיזמון כה מושלם של קריעת ים סוף בדמות שפל טבעי, בדיוק בזמן שעם ישראל היה צריך לחצות אותו? האם ייתכן תזמון כה מושלם של גאות, שהטביעה את המצרים הרודפים, בדיוק לאחר שנכנסו לים בעקבות עם ישראל? הרי ברור שיש פה יד מכוונת ששולטת בטבע, והיא זו שגרמה לבקיעת המים ולסגירתם בדיוק בזמן הנדרש!".

לגבי העדות הזו של עשר המכות וקריעת ים סוף – מעניין שבכל העולם, אפילו בקרב אלו שניסו להתנגד לתורה, איש אינו מעז להכחיש את התרחשותן. הם רק מנסים להסביר איך הן קרו: "איך היאור נהיה דם? זה לא דם – יש סוג של אצות שצבעו אותו באדום..." "איך הייתה קריעת ים סוף? – רוח עזה נשבה וגרמה שהמים נבקעו".

אבל איך זה קרה בדיוק בזמן הנדרש? איך ידעה הרוח לנשוב ואיך ידעו המים להיבקע בדיוק כשעם ישראל הגיעו לשם, וכך עברו בים וניצלו מידי המצרים הרודפים אותם?! הם מייחסים זאת ליד המקרה, אבל אנו יודעים שהכול נעשה ע"י בורא עולם!

יתרה מכך, אם הם רוצים לכפור בתורה, למה שלא יגידו שכל סיפור עשר המכות וקריעת ים סוף "לא היה ולא נברא"? אלא שגם הם יודעים שלא ניתן להכחיש את ההיסטוריה. עדות של מילוני בני אדם, עדות שהועברה מדור לדור על דברים בעלי משקל כה גדול לא ניתן להכחיש. הם אמנם מקבלים שזה התרחש, אבל הם מנסים לעוות את מה שהיה עם כל התירוצים המגוחכים שלהם. אבל מי שיודע שיש בורא לעולם יודע שאין לו בעיה לבקוע את הים ולתת את עשר המכות.

לבסוף, שאלתי אותה: "עכשיו, כשאת מבינה שעשר המכות אכן התרחשו כפי שמתארת התורה, מה זה אומר לגביך?" היא ענתה ש"זה נתון מעניין, לא יותר מזה...".

כל מילה נוספת - מיותרת.