מחלת הנפש שלי, תחזירי לי את עצמי

מכתב למחלת הנפש הקשה שלי!

שלום, מחלה. כן, כן, אני כותבת אליך. שכשהפסיכיאטרים רק רואים את שמך הם נרתעים. אלייך, שהפכת להיות ללא רצוני חלק ממני, ולא רק חלק, אלא לוקחת את המושכות ומנהלת לי את חיי. את, שכרסמת ואכלת כל חלקה טובה ממני, והשארת אותי רק עם הרבה כעס, תסכול, ייאוש ודיכאון.

בהתחלה הגעת בדמות של גלים סוערים, והצפת רגשות. כל הרגשות השלילים בעוצמות גבוהות מאוד, שאי אפשר להכילן. הדרך היחידה שלי להרגיע אותך קצת היתה חתכים בידיים וברגליים, כי כאב הגוף השכיח במקצת את הכאב שלך, וכך נהיה איזון בין סוגי הסבל. אך בשנתיים האחרונות התלבשת עלי בצורת פלדלת. היו לי הרבה חלומות. חלק מהם – להוכיח לעולם שגם אנשים בעלי הפרעה פסיכיאטרית יש להם יכולות, ובנוסף למחלה יש שם אדם, נשמה, רצונות ורגשות. וכן, לעזור לאנשים כמוני ולתת להם תקווה. אך את הגעת, אחרי השקעה קשה של לימודי פסיכולוגיה קשים, ואת משכנעת אותי שלא אצליח, ואין בשביל מה, ואני סתם משקיע, ובאמת אין לי סיכוי. אטמת לי את כל הרגשות שלי ואת כל הרצונות שלי. עזבתי את הלימודים ואת העבודה, כי הוכחת לי שאי אפשר. את תמיד תישארי חזקה ממני, ואת תמשיכי לנהל לי את חיי.

נמאסת עלי, מחלה. את חונקת אותי. אני כבר לא יכולה להתהלך בעולם מתה ללא כלום. למה את עושה לי את כל זה? מה עשיתי לך רע שמגיע לי כל הסבל הזה? אני רוצה לרצות לחיות. אני רוצה שתחזירי לי את המשמעות של החיים שלקחת לי. אני מבקשת את עצמי בחזרה, את זאת שנלחמת בך מצד אחד, ומצד שני מקבלת ומכבדת אותך. הרי סוף כל סוף את חלק בתוכי.

את זאת שרוצה להתקדם, לעזור לאנשים, לתת ולהשפיע. כי אף על פי שיש בך הרבה רוע, סבל וכאב – יש בך גם רגישות, ואת נותנת לי חוזק ועצמאות שאין ל"אדם נורמלי". בבקשה, אני מתחננת. אני כבר לא מסוגלת יותר להמשיך ככה. אני רוצה להרגיש תקווה ושמחה, ואפילו לכאוב. להרגיש כאב, כעס, תסכול ובדידות – העיקר להרגיש, לחוות את החיים. תחזירי לי את התקווה והחלום שרקמתי במשך שנים. תחזירי לי פשוט את עצמי.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.