הסבא של התינוקות החולים והנטושים: "מה מגיע להם לסבול כל כך הרבה?"

שמוליק טנדלר או 'סבא שמוליק' אם תרצו הוא פנסיונר בן 72 שמתנדב בעמותת 'חיבוק ראשון'. זה כבר כמה שנים שהוא פוקד את אחד מבתי החולים בארץ, במטרה לעזור עם תינוקות נטושים וחולים, ולתת להם את התחושה הנפלאה שיש מישהו שאוהב אותם וחושב שקיומם בעולם נצרך. "כמה סבל יש בעולם", אומר סבא שמוליק בזמן שהוא מאכיל את אחד התינוקות. "מה מגיע לתינוק כזה קטן לסבול כל כך הרבה. הוא לא מכיר חיים אחרים, זה דבר הכי מתסכל והכי כואב".

"כרגע אני מטפל בתינוק ששוכב כבר די הרבה זמן בבית החולים", מסבר טנדלר. "הוא עכשיו בן חמישה חודשים, והוא בבית החולים מאז שהוא נולד. אנחנו מנסים לעזור לו כדי שהוא ירגיש רגוע, במקום שהוא מקום לא קל לתינוק הזה ולהעביר לו את הזמן בכמה שיותר אהבה, חיבה וחיבוק - עד שהוא ייצא הביתה בעזרת השם".

ברקע מתחיל התינוק לבכות בכי מר, אך סבא שמוליק לא נבהל. "לפעמים אתה יכול במשך שעות להיות איתו ככה, והילד בוכה. כואב לו, הוא רעב, לא נוח לו".

טנדלר יצא לפנסיה  לפני חמש שנים, וחיפש מה לעשות. הוא חשב על התנדבות בכל מיני מקומות: במשטרה, במגן דוד אדום ועוד. אבל הכיוון שלו היה ברור כבר מההתחלה: "אני אוהב תינוקות, וטיפלתי גם בתינוקות שלי כשהם נולדו ובתינוקות של הבנות שלי. החלטתי שאני הולך בכיוון הזה".

בסורוקה הוא מטפל בתינוקות כבר שלוש וחצי שנים - מאכיל, מחליף טיטולים, מרדים, מלטף, מדבר, מקריא סיפורים ובעיקר... מנסה להקל ככל שניתן על החוויה הקשה שרבים מהם חווים בימי חייהם הראשונים. "כ-30% מהתינוקות האלה לא שורדים. אבל עם הזמן, אתה לומד לנטרל את זה. לי היה יותר קל כי לחמתי במלחמת יום כיפור, וכמה מהחברים שלי מתו. 

"כדי לא להיכנס לטראומה של הלם קרב, אתה אומר לעצמך שכל הדבר הזה זה כמו הצגה. אתה עושה מין מסך כזה, ומנתק את עצמך רגשית. גם פה זה ככה. עכשיו הייתה לנו תינוקת אחת שטיפלנו בה. הלכנו הביתה והרופאים אמרו לנו בערב שאין הרבה סיכוי שהיא תשרוד. בבוקר כשבאנו אמרו לי: 'התורנות שלך מבוטלת, היא איננה'".

אז מה בכל זאת משאיר אותו שם למרות הקושי? התשובה ברורה: "זה ממלא אותך נפשית בצורה שלא ניתנת לתיאור", מסביר טנדלר.