פרשת וירא: חסד – צורך קיומי לעולם

על הפסוק "והוא יושב פתח האהל כחום היום" (בראשית י"ח, א'), כותב רש"י: "באותו היום הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים. ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים אליו בדמות אנשים".

וצריך להבין מדוע היה אברהם אבינו מצטער כשבוששו אורחים מלבוא בצל קורתו, הלא מודע הוא לחוליו המגבילו לשרת את האורחים, ובפרט שלא היו עוברי אורח הזקוקים לאירוח?

ברם שאלתנו נובעת מהבנה מוטעית במהות מצוות חסד. לפי הבנתנו, הצורך בחסד הוא רק כאשר זקוק הזולת לעזרה, ואילו כשאינו זקוק, מוטב שכל אחד יסתדר בעצמו, ויעזור לעצמו...

לא כך מתייחסים חז"ל למצות חסד. "על שלשה דברים העולם עומד", קובע שמעון הצדיק, משיירי כנסת הגדולה, "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות פרק א' משנה ב'). אם חסר אחד משלושת עמודי התווך הללו המחזיקים את העולם – עמידתו של העולם מתערערת.

וכשם שברור לנו שאסור שייפסק לימוד תורה בעולם אפילו רגע קט, שאם לא כן עלול העולם להיחרב, ככתוב: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה ל"ג, כ"ה), כן הדבר בעמוד העבודה – עמוד התפילה – העולם אינו יכול להתקיים ללא תפילה. ועמוד החסד גם הוא אינו שונה מהם מבחינה זו. כדי שיהיה קיום לעולם, מוכרח שיהיה חסד בעולם ללא הפסקה, ויש לתור אחריו גם אם אין דורש ואין מבקש. הלא כה נאמר "עולם חסד יבנה" (תהלים פ"ט, ג').

אצל אברהם אבינו, איש החסד ועמוד החסד, החסד היה צורך קיומי, ומשכך – הוא לא חיכה שיתעורר צורך בחסד, אלא טרח ותר אחריו בקום ועשה. וזאת מתוך ידיעה ברורה שהעולם אינו יכול להמשיך אפילו שעה אחת ללא עזרה לזולת. לכן גם כשהיה חולה, ולא היו אורחים בנמצא, חיפש אחר אורחים שיוכל לגמול עמם חסד. וכשלא מצא, היה מצטער איך לא זכה היום לעשות חסד... ראה הקב"ה בצערו, וזימן לו שלושה מלאכים.

וכבר אמר רבי משה מקוברין זצ"ל: "יום שאיני עושה בו חסד, אינו נחשב יום בעיני".

* * *

רגיל היה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל לספר על נהג מונית ירא שמים שקיבל על עצמו לעשות בכל יום לפחות מעשה חסד אחד. יום אחד הזמינוהו לנסיעה ארוכה לצפון, ומאחר ששב לביתו בשעה מאוחרת בלילה, לא הזדמן לו באותו יום שום מעשה חסד. כאשר נכנס למיטתו לישון, נזכר שהיום לא קיים את מנהגו הקבוע, ונתמלא צער על כך.

רגע לפני שנעצמו שמורות עיניו והוא שקע בשינה, נשמעו דפיקות על דלת ביתו. השכנה צריכה היתה ללדת, ובקשו ממנו טובה שיסיע אותה לבית היולדות. שמח שמחה גדולה, ועשה בשמחה את החסד היומי. כנראה שבזכות הקפדתו, זימן לו הקב"ה מעשה חסד, כאברהם שנצטער שאין לו אורחים, וזימן לו הקב"ה את המלאכים.