חברה שלי, אלה הודעות ווצאפ שלא יישלחו לעולם

זו אני הלא נורמלית או שגם את לא היית נרדמת בלילות אם היו עושים לך ככה?
יום אחד הלב שלי יהיה שלם? איך אני אוכל לבנות זוגיות אמיתית אחרי שריסקת אותי ככה?
אבל אני צריכה לסתום  לחנוק את הכאבים, הטראומה, הפחדים, הסיוטים, הכל.
אני לא  אמורה לכתוב את זה, ממש לא.
אבל אני כן אכתוב את זה, כי אין לי דרך להרגיע את הכאב המטורף הזה.
ולא, תתפלאי לשמוע, אני ממש לא מטורפת.
כן, אני יודעת שזה טיפשי הכול.
אין לך מה לעשות ממש עם מה שאת קוראת.
אולי רק לקלל.
לי לא נותר יותר מזה.
כבר ניסיתי הכול, אבל לאף אחד אין באמת פתרון לנפגעים כמוני.
תגידי עכשיו,
מעשית שכמותך,
יש משהו שאני יכולה לעשות? מה את רוצה בעצם?
אז אני אגיד לך.
אין דרך לתקן, לא למי ששואל איך,
אף על פי שבאמת ובתמים הוא רוצה לדעת.
אלוקים נתן בעולם גם מקום לאכזריות ולרוע.
זה לא נראה שזה הולך להיגמר בקרוב.
אתרע מזלי ואני הייתי הפעם הקורבן.
אז אני מנסה להפנים את זה חזק,
אולי את לא אשמה שיצא לך להתנהג כל כך מגעיל.
אלו הכלים שאלוקים נתן לך כרגע, כדי שאני אעמוד במצב הזה.
כי ממני הוא מצפה שאשתמש  בכלים אחרים אולי,
ומשום מה אני יותר מדי הרבה זמן לא מוצאת כוחות להרים את עצמי בכלל.
את היית מצליחה?
אל תראי אותי רגישה מדי.
תראי את עצמך במקום הזה.
את בכלל לא מבינה מה אני רוצה ומה העסק הגדול שאני עושה.
כבר עבר על כך הרבה זמן,
אולי אני צריכה לחכות רק עוד קצת, שיתחיל להיות לי טוב,
ואולי אף פעם אני לא אצליח לחזור למה שהייתי.
אני מנסה להאמין שזה רק אלוקים.
ת'אמת שגם מצליחה.
בר"ה, ב"ה, הצלחתי לומר בפה שאני סולחת, וביום כיפור יותר מזה,
אבל עדיין הטירוף הכואב הזה שמשתולל לי בלב,
ולילות שלמים שלא נרדמת.
לפחות מחר אין עבודה.
בטח תגידי: מה הבעיות שלה, שתלך כבר לטיפול.
אבל אני כבר לא מתפללת לאלוקים שמישהו יעשה לך את מה שאת עשית לי, כדי שאולי תתחילי להבין משהו מהחיים שלך.
זאת התקדמות רצינית מצידי.
וההודעות הדביליות האלו? מקווה שלא יעשה לי רע.
אבל כמה???
כמה עוד אני אחכה שאתרפא? עוד קצת שליטה? עוד להבליג? עד מתי???
אני לא רוצה שככה החיים שלי ייראו!
אז ת'אמת שדבר אחד באמת עוד לא ניסיתי.
לא שחררתי את כל מה שרציתי לומר, לצעוק, לצרוח לך.
שתדעי שפגעת בי בצורה נוראה, שעשית דבר חמור, ושלא תחשבי לרגע שהיית בסדר.
לא משנה כל מה שהיה בינינו, וסליחה שאני מזכירה דברים שגם אני הייתי רוצה למחוק לצמיתות.
ואולי דווקא בגלל כל זה אסור היה לך להתנהג ככה.
לקחו חודשים ארוכים שסבלתי את הניתוק המזעזע שלך בלי להבין כלום,
אז הולכים לייעוץ כדי להבין כמה את תמימה והעולם אכזר וכואב. מה לעשות?
ואחר כך, חודשים לחיות ולהפנים את הידיעה שבשביל חברה שכל כך אהבת – מבחינה רגשית את כמו בת השטן. אולי היא לא אשמה, ובעיה שלך שנסחפת ועשית שטויות.
ההרגשה הנוראית הזו,
לתת את כל הפרטיות שלך, את הרגשות, המחשבות, לבנאדם שדרך עליך ככה.
את רצחת אותי,
ועכשיו אני רק רוצה לחיות.
אז משחררת הכול, או בעצם כמעט כלום, כדי להרגיש שלפחות אמרתי את כל מה שרציתי.
בא לי לחיות בסרט שהכול טוב, ושום דבר לא שבור לי באמת.
ת'אמת שבסרט הזה אני די טובה, והתאמנתי עליו כבר הרבה.

אז בוקר טוב לך, חברה, חג שמח.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.