סיון רהב מאיר: "דברי תורה מתורגמים מדי יום לגרמנית בזכות... עיתון הארץ"

מדי שבוע ביום רביעי מוסרת סיון רהב מאיר שיעור בפרשת השבוע בבית הכנסת "היכל שלמה" בירושלים. בשיערה האחרון על פרשת וירא, התייחסה אשת התקשורת הפופולארית לטור התוקפני שנכתב נגדה בעיתון 'הארץ'.

"במשך יממה שלמה, באתר עיתון 'הארץ', כשנכנסים, בעמוד הראשי, ראו הגולשים את הכותרת: 'אשת התקשורת המשפיעה בישראל היא מיסיונרית דתית וימנית קיצונית'. זה טור של רוגל אלפר", אומרת רהב מאיר. "בכל אופן זו הכותרת, ומן הסתם אחרי שעודכנתי לגביה רציתי להיכנס ולקרוא, אבל אז – חסימה. מסך תשלום. אתר הארץ גובה כסף על התכנים שלו. ופה החלה דילמה, האם אני עומדת לשלם עכשיו, כדי לקרוא כתבה שמכתירה אותי כמיסיונרית דתית וימנית קיצונית? טוב, צילמו לי את העיתון המודפס די מהר, וכך קיבלתי את הטור בפנים, עם כותרת לא פחות חזקה:

"הנה הטור של רוגל אלפר, שחור על גבי לבן: 'ה', עשה שסיון רהב מאיר תשתוק'. רבותיי, יש פה הדתה. העיתונאי של הארץ מתפלל. אגב, זו תפילה שידידיה מאיר מתפלל לא פעם: ה', תעשה כבר שסיון רהב מאיר תשתוק", אומרת רהב מאיר לקול צחוקו של הקהל האוהד, ומציינת: "לא עוזר לו לרוב".

"בכל אופן, הטור עצמו, אני אחסוך לכם, למרות שהוא בעצם גם עליכם, הוא עלינו. נסתפק בכמה ציטוטים: הוא מתחיל בלספר כמה יש פה חשבון פייסבוק, טוויטר, ווטסאפ, שיעור שבועי, ספר רב מכר, לדבריו – 'מכונה משומנת' שאגב מבוססת כולה על מתנדבים יקרים, ואז כותב שאני אישה מסוכנת, חלולה, מצטטת כל מיני רבנים עתיקים שאותם היא מכנה "חכמינו", בהמשך אני מואשמת בקיטש, מגלומניות, חשוכה, פרימיטיבית, נבערת, יאיר לפידית ומשעממת.

"טוב, מה קרה מאז שהדבר הזה פורסם? אני נותנת לכם את זה כלקח לחיים, תעזבו אותי. הדבר הזה שהוא לכאורה רע ומעליב, הוא אחת המתנות היפות שקיבלתי לאחרונה, לטובת האג'נדה התקשורתית שלי. אנשים היו בטוחים שנעלבתי, צלצלו לגשש, 'את בסדר', 'את דווקא לא כזאת מסוכנת', 'אנחנו מכירים אותך'.

"אבל תוך כמה שעות שמתי לב למשהו מדהים – לא בדקתי את המספרים לפני המאמר, אז זה בערך: כאלפיים איש נוספים התחילו לעקוב אחריי בפייסבוק ובטוויטר ועוד כאלף איש הצטרפו ביממה שאחרי לווטסאפ היומי. התעורר עניין, באזז, סקרנות. הוא בא לקלל ויצא מברך. תבינו, אין לנו תקציבים לפרסם ולחפור לכל המדינה כמו הפיצול בערוץ 2, כמה כסף הם בזבזו על זה, ופתאום מגיע עיתון 'הארץ' ונותן פרסומת כזאת בחינם, מקדם את זה באתר שלו, ברשתות החברתיות מטעמו, בכל מקום.

"אבל זה לא הסוף, זה לא רק הכמות של האנשים שהצטרפו, זה גם האיכות. הגיעו פתאום המון פניות מרגשות – קבוצות של חיילים, סטודנטים, מכינות קדם צבאיות, קיבוצים, יישובים, מה זה הווטסאפ היומי, איפה השיעור הזה, המון דברים נפלאים התחילו, שיתופי פעולה, אנשים וקהילות, וכל מיני פניות, כאמור, והשיא התחיל לפני כמה ימים, והבשיל סופית אתמול, וממש ריגש אותי, שימו לב:

"ובכן, פנתה אליי מגרמניה אישה ושמה אנט איגר ואמרה שיש צעירים לא מחוברים ואנשים שמתעניינים ביהדות אצלם, ולכן מעניין אותה לתרגם את הווטסאפ היומי ל... גרמנית. תעשו עם זה מה שאתם רוצים, אבל בזכות עיתון הארץ דברי תורה מתורגמים כעת יומית לגרמנית", ממשיכה רהב מאיר.

"מה המסקנה הגדולה יותר? שאולי לתקוף משהו – זה הדבר הכי לא נכון שאתה יכול לעשות. אתה רק מוסיף לו כוח. אני לא נכנסת כרגע להאם אתה תוקף משהו טוב או משהו רע, בלי שיפוטיות, עצם העובדה שאתה כותב נגד ושוצף וקוצף פומבית, יכול להשיג תוצאה הפוכה לגמרי. אין לי מסקנה חד משמעית, אבל אני הולכת עם המחשבה הזו בימים האחרונים – אולי למחות נגד משהו זה ממש לתת לו פרס? כמה פעמים אני התעצבנתי ויצאתי נגד ובעצם נתתי לצד השני יותר פרסום והכרה ותוקף ומקום? וזה בדיוק הפוך ממה שרציתי. מצד שני לפעמים חובה למחות להילחם. אין לי פה מסקנה חד משמעית, אבל זו החוויה שלי, ואני ממש מודה על החוויה הזו ומודה לכם על כל התגובות. ה', תעשה שרוגל אלפר לא ישתוק", מסיימת רהב מאיר את דבריה.