בעל המפעל ויתר על חצי מיליון שקלים. לא תאמינו מה קרה בסוף

כל יהודי, מעצם היותו יהודי, בן לאביו שבשמים, ספוג באמונה זכה בבוראו, ואם רואים לפעמים יהודים שלכאורה האמונה מהם והלאה, ועל פניו נראה שאין בהם שמץ של אמונה, האמת היא שאם ננסה לחדור אל תוך ליבם, נגלה שהם מאמינים גדולים, וצריך רק להסיר ולקלף מהם את הקליפות המפריעות להם ליישם את האמונה בחייהם היומיומיים.

מי שיתבונן בצורה כזו על יהודים, לא יוכל לעולם לקטרג עליהם, ולא תישמע מפיו מילה רעה על כל יהודי באשר הוא. יבוא הסיפור שלפנינו ויוכיח שבאמת אי אפשר להכיר את תכונותיו של יהודי על פי קלסתרו החיצוני.

את הסיפור הבא סיפר יהודי שנהג למסור שיעורי תורה באחד היישובים המרוחקים מתורה ומצוות. אחד מלומדי השיעור היה יהודי, בעלים של מפעל לצרכי תאורה. בסוף השיעור ניגש בעל המפעל להתייעץ עם מגיד השיעור. "אני עומד לחתום מחר על עסקה עצומה עם מסגד פלוני, שביקש שאתקין שם תאורה יקרה מאוד", סיפר האיש והוסיף שהרווח המשוער מהעסקה הזו אמור להגיע לחצי מיליון שקלים.

"האם מותר לבצע כזו עסקה ולהתקין תאורה במסגד?" שאל בעל המפעל. "אינני יודע", השיב מגיד השיעור, "אבל כיון שחברי הטוב הוא נהגו של הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, אתקשר אליו עתה ואבקש ממנו שיכנס אל הגאון ויציג את השאלה".

בנוכחות השואל, מתקשר מגיד השיעור אל הנהג, מציג את השאלה, והנה הוא מתבשר שברגע זה יושב החבר-הנהג באוטו, עם הרב ליפקוביץ, והוא יוכל להשיב מיד. תשובת הגאון היתה: "הדבר אינו אסור, אבל ברכה לא תהיה מהעסקה הזו".

כששמע בעל המפעל את התשובה, הודיע שכיון שראש הישיבה פסק שלא תהיה ברכה מהעסקה, הוא מחליט שלא לחתום עם המסגד על התקנת התאורה, אבל ביקש לציין פרט נוסף: "דעו לכם, שיש לי מתחרה מובהק בעסקיי, ובטוחני שברגע שאודיע להנהלת המסגד שאינני חותם, הם יפנו אל המתחרה שלי, ויחתמו איתו על העסקה". היה בכך נסיון קשה מאוד, שכן אף בעל עסק אינו מעוניין שהמתחרה שלו יכבוש שווקים חדשים 'על חשבונו', "אבל אם הרב אמר כך, אני אציית לפסקו, למרות הקושי העצום שיש לי בדבר", אמר. וכפי שצפה, כך היה. המתחרה קיבל את העבודה.

השומר דרך את נשקו: תסתלק מכאן מיד

חודש ימים חלף מאז אותו ויתור על העסקה, כאשר בעל המפעל ניגש אל מגיד השיעור, ואומר לו: "בוא ואספר לך מה אירע בסופו של דבר. לאחר שהמתחרה שלי קיבל את העסקה, ובא להתקין את התאורה במסגד, נתנו לו מקדמה בסך 50,000 שקל, על מנת שיקנה את החומרים, והבטיחו שאת כל השאר יתנו מיד בתום העבודה.

האיש רכש את החומרים שהיו שווים כ- 300,000 שקל, הניחם במסגד, ותכנן להגיע מיד למחרת בבוקר, ולהתחיל לעבוד. והנה, למחרת, כשהתדפק על שערי המסגד, ראה אותו השומר וביקש לדעת מה מבוקשו. אמר לו האיש, שהוא הוזמן להתקין תאורה במפעל, וכבר אתמול הכניס לכאן את החומרים, ועתה הוא בא לעבוד. התקשר השומר להנהלת המסגד, ומיד לאחר מכן החל לצעוק עליו, 'על איזה תאורה אתה מדבר?! המסגד לא הזמין אצלך שום דבר, תסתלק מכאן מיד!'

"וכשהיהודי השתהה רגע קט, ולא ציית להוראה להסתלק מן המקום, דרך השומר את נשקו, ואיים עליו. המתחרה שלי לקח את הרגליים שלו, וברח כל עוד נפשו בו, והלך משם בפחי נפש, תוך שהוא משאיר את כל הציוד היקר. מרוב פחד, הוא לא רצה לתבוע את המסגד, וכך הפסיד בפועל 250,000 שקלים".

הנה לנו שדברי גדולי התורה חיים וקיימים, ודבר מדבריהם לא ייפול ארצה, וכל מי ששומע לחכמי ישראל, לעולם לא יינזק. והנה לנו דמות של יהודי פשוט, לכאורה, שהיה מוכן להקריב את עצמו ואת פרנסתו, בצורה כה מופלאה, גם כאשר ידע מראש שהמתחרה שלו יקבל את העסקה. אחת המסקנות המתבקשות מסיפור זה היא, שאין יהודי פשוט…

הרב זילברשטיין, שסיפר את הסיפור, מוסיף כי לאחר ששמע את הפסק של הרב ליפקוביץ, שאמר שלא תהיה ברכה בעסקה כזו, הוא ניגש לחפש היכן זה כתוב. "זהו סעיף מפורש בשו"ע יו"ד (סימן קל"ט סעיף ט"ו), ובו נאמר: 'ויש מי שאומר שאסור להלוות לצורך בנין בית אלילים של עובדי כוכבים לתכשיטיה, או למשמשיה, וכל שכן למכור לה תשמישים, כגון מחתות. והמונע מצליח ומכלל הן אתה שומע לאו'".

באדיבות אתר 'דרשו'.