התוכי ששתק בבית הכנסת

השעמום אכל את גדליה, אלמן טרי שלא ידע איך לעכל את מצבו החדש - בודד ללא קרובי משפחה. באחד הימים, בעוברו ליד חנות לממכר בעלי חיים, שמע קריאה קולנית בשפת היידיש: "ר´ ייד וואס הערצעך?" [-ר´ יהודי, מה נשמע?]. גדליה הביט כה וכה, וראה רק תוכי גדול מסוג ג´אקו, הוא לא חלם שהתוכי הוא הדובר אליו.

"כן, אני מתכוון אליך", נשמעה שוב הצווחה. גדליה הביט בו בהלם, תוכי דובר יידיש? החליט להיכנס ולשאול למחירו. המוכר נקב בסכום גדול, והתוכי צווח מהכניסה לחנות [ביידיש כמובן]: "הוא לא מבין יידיש - תוריד אותו במחיר"...

לאחר משא ומתן קצרצר ותשלומים חודשיים בכרטיס האשראי, יצא גדליה כשבידו הרכש המעניין - תוכי דובר יידיש ושובב לא קטן. כמובן שבבית הפך התוכי לבן שיחו של גדליה והתגלה כ"מבין" גדול בשיחת בני האדם. חודש וחודשיים שוחחו השניים, כשגדליה מעשיר את ידיעותיו ואוצר מילותיו של התוכי.

לאחר שפגה ההתלהבות, החל גדליה לחשוב על אפיקים חדשים מאשר לפטפט ללא תכלית עם בעל חי מוזר; הוא החל ללמדו חזנות וקטעי תפילה, ואף לימדו הלכות ומנהגי ישראל, כשהתוכי מתגלה כתלמיד חרוץ ושקדן. אין מה לומר - גדליה עשה את עסקת חייו!

כשגדליה החל להתכונן לראש השנה, הפציר בו התוכי שרצונו לבוא לבית הכנסת ביום הדין ולהתפלל במניין... "אין על מה לדבר!", חרץ גדליה בפסקנות. "לא שייך שאביא בעל חיים לבית הכנסת ביום הקדוש בשנה". אבל התוכי ידע בהחלט גם לנדנד ולשכנע, וגדליה נכנע.

בערב ראש השנה כשהגיע גדליה והתוכי על כתפו, פרצו המתפללים בקריאות מחאה רמות: "ידענו שאתה מתמודד עם משבר קשה, אך האם נתבלעה עליך דעתך?! כלום בית הכנסת הוא מקום לשעשוע והוללות? החזר את התוכי לכלובו ולא ייהפך המקום הקדוש למושב לצים!". רב בית הכנסת הצטרף למוחים בגדליה, ועמד על דעתו בתוקף.

גדליה הסביר ושכנע בלהט שמדובר בתוכי חכם שמעוניין ´בסך הכל´ להתפלל במניין ביום הקדוש בשנה, והוסיף שהתוכי מבין את חשיבות המעמד ולא יעולל בעיות. אחד המתפללים הציע פשרה: "אם אתה בטוח עד כדי כך שתהיה מוכן להתערב עם כל אחד מהנוכחים על 200$ שהתוכי יודע להתפלל - נשתכנע בטוהר כוונותיך".

גדליה הסכים. לאחר שניתן האישור מרב בית הכנסת לעסקה, נכנס גדליה למרכז בית הכנסת והפציר ב´ידידו´: "תן להם לשמוע איך אתה מבצע את הניגון המסורתי לקדיש של ראש השנה". אך פה נחל אכזבה. העוף סירב להוציא הגה, ולו הקטן ביותר, ממקורו המעוקל.

"אין דבר, הוא מתרגש. פעם ראשונה שהוא נמצא בבית הכנסת. המתינו מעט, והוא יפצח במחרוזת ניגונים עסיסית לפי קצב התפילה", הגן עליו גדליה. אך הזמן חלף עבר והתוכי שותק כאילו קיבל עליו לא לדבר בבית הכנסת בשעת התפילה...

בצאתו של גדליה מבית הכנסת עטו עליו המתפללים: "לא חשבנו שאתה מהסוג של אלו שעושים ליצנות, ועוד ביום כה נשגב. אבל הסכם הוא הסכם, ואתה התחייבת לשלם לכל אחד מאיתנו".

בדרכו הביתה היה גדליה מדוכדך מאוד, לאחר כמה צעדים פנה לתוכי שעל כתפו ושאל: "למה אתה עושה לי בושות?! סמכתי עליך שתתפלל כוותיק ורגיל, והנה הוצאת אותי בנזק". 

התוכי לא חשב לרגע להתנצל: "למה אינך חושב כמו איש עסקים? יש לך מושג כמה כסף נוכל לעשות כשנתערב עם המתפללים שוב פעם בערב יום כיפור הבא?"...

* * *

"קדושים תהיו", מצווה אותנו התורה בפרשת השבוע. המילה קדושה פירושה: "פרישות". בוודאי שאין התורה מתכוונת שנפרוש מעבירות ואיסורי התורה, שכן על אלו נכתב במפורש שאסור לנו לעשותם ו"הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו".

מהי, אם כן, הפרישות שנאמרה כאן?

חז"ל נתנו לנו משפט מנחה לחיי הקדושה: "קדש עצמך במותר לך". דהיינו, דברים שמותר לעשותם אך הם יכולים להוביל אותך למקומות לא טובים, כגון: מותר לשוחח עם אשה לצורך, אך "אל תרבה שיחה עם האשה"; שינה בשבת תענוג, אבל לא בכל רגע פנוי...

אל תתמקד במה שאתה מפסיד כאן ועכשיו. חֲשׁוֹב בגדול ותראה כמה תוכל להרוויח - לאחר מאה ועשרים שנותיך - לנצח נצחים, אם תימנע מפעולה מותרת אבל בעלת פוטנציאל לסיכון עבורך.