כך נשמור מרחק מן התהום: על כוחן של ההשפעות הבלתי מודעות

בפרשתנו מופיע השידוך הראשון המתנהל באמצעות שדכן, שידוכו של יצחק בן אברהם המתבצע באמצעות אליעזר העבד המסור. אליעזר אינו סתם עבד, היום הוא היה נקרא לכל הפחות רל"ש ובתורה הוא מכונה 'זקן ביתו' של אברהם 'המושל בכל אשר לו'.

הוא אכן זוכה לאימון רב ואברהם מוסר בידו את עתיד האומה היהודית העתידה להיוולד מיצחק ומי שעתידה להיות רעייתו. אליעזר אינו משמש רק כמתווך אלא גם כמי שיבחר את המיועדת, יציע את השידוך ויביא אותו לידי גמר.

את האמון הרב שרוחש אברהם לאליעזר אין צורך לתאר, הוא ברור מאד מתוך הסיטואציה, ובכל זאת ניתן להיווכח כי האמון הוא בע"מ - בערבון מוגבל. כאשר אברהם רוצה להיות בטוח שאליעזר יממש את הוראותיו, לא ישיב את בנו לארץ המוצא ואף לא יקח עבורו מבנות כנען הוא נאלץ להשביעו.

הוה אומר, יש גבול לאמון ויש צורך לחזק את ההבטחות באמצעי נוסף של שבועה.

התורה מלמדת אותנו מסר אקטואלי: גם אנשים נאמנים שהוכיחו את עצמם לאורך שנים במשימות חשובות, עלולים למעוד בעקבות אינטרסים... (אולי מזכיר לכם משהו?)

התת מודע במשנת חכמינו

בפרשתנו מסופר (פרק כד פסוק ה) כי במהלך הדיונים על השליחות אומר אליעזר לאברהם "אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־ בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם?"

המילה אולי כתובה בכתיב מלא, לעומת זאת, בהמשך, בפסוק לט, כאשר אליעזר מספר בבית רבקה על המשא ומתן עם אברהם ועל שאלתו זו שהציג בפני אדונו - מה יהיה אם יתקל בסירוב הנערה או משפחתה להתגורר בארץ ישראל הוא מצטט את עצמו: "וָאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹא־תֵלֵ֥ךְ הָאִשָּׁ֖ה אַחֲרָֽי". כאן מופיעה השאלה בכתיב חסר אֻלַ֛י.

חכמינו מציינים כי לאליעזר היתה בת העשויה לכאורה להיות מועמדת להינשא ליצחק, ובאומרו "אֻלַ֛י לֹא־תֵלֵ֥ךְ הָאִשָּׁ֖ה אַחֲרָֽי"  - מורה הכתיב החסר על המשמעות - אֵלַי ומבצבצת מתוכה המחשבה והתקווה כי יצחק ילך אֵלַי – אל בתי, ואולי בכל זאת תתגשם תקוותי הכמוסה להתחתן עם אברהם.

המעניין הוא שההדגשה הזו הבאה בכתיב החסר – מופיעה רק כאשר אליעזר מצטט את עצמו לאחר שכבר מצא את הנבחרת – את רבקה, בעוד לכאורה זה היה צריך להרמז כבר לעיל בדברו עם אברהם.

מסבירים זאת בעלי המוסר בהסבר נוקב המעמיק אל כוחות הנפש: גם אליעזר הבין כנראה בשכלו שזהו שידוך לא רלבנטי, אברהם לא רוצה אשה מבנות כנען אלא ממשפחתו – והוא אינו נמנה על קהל היעד של אברהם. אולם בתת מודע קיננה בו תקוה כמוסה שבכל זאת יתגלגלו הדברים ויצחק ישא את בתו.

כל זמן שהוא היה בעל אינטרס לא זיהה בעצמו כי בשאלתו "אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־ בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם" – טמונה תקוותו שזו תהיה ההזדמנות למימוש האינטרס שלו, רק כשהשתחרר מהיותו 'נוגע בדבר' הוא כבר יודע שיצחק עתיד לשאת את רבקה לפתע הוא שם לב שבמילה אוּלַי֙ מסתתרת המחשבה והמגמה אֵַלַי – אל בתי.

יש הסבורים שאת המודעות לתת מודע גילו הפסיכואנליטיקנים של ראשית המאה העשרים, אולם מחולל 'תנועת המוסר' רבי ישראל מסלנט הצביע על הרעיון הזה כבר מעט לפניהם, ובמקורות רבים בדברי חז"ל ניתן לזהות את התפיסה והגישה הזו, אחת הדוגמאות ראינו לעיל. בתת מודע אליעזר חפץ ברבקה לבנו, אולם הוא לא מזהה זאת עד שהאינטרס חולף ואז משתחרר המידע אל המודע.

הדרך להתמודד עם המניעים הלא מודעים - היא בעיקר לחנך את עצמנו לביקורת עצמית שתהיה מבוססת על ההנחה שבכל מקרה שיש לנו אינטרס – אנו משוחדים גם אם איננו מרגישים בכך.

אילו היו מפנימים את העיקרון הזה כל האנשים בעלי ההשפעה וקשרי הון שלטון, היו נחסכות חלק מן הפרשיות המבישות המככבות בכותרות. ולהדגיש, ישנם כאלו שבמודע מקדמים את האינטרס שלהם על חשבון האינטרס הציבורי הכללי, אלו הם מושחתים מוצהרים - ואם הם פוגעים בביטחון המדינה הינם זכאים לתואר שכתיבתו עשויה להיחשב כהסתה... אולם מסתבר שפעמים רבות הגורמים הללו סבורים שכל מה שעשו היו עושים בכל מקרה, הם משוכנעים שלא זזו מיושרתם במאומה, מסירותם לשרות האומה במשך שנים משכנעת אותם כי בוודאי לא יסטו מהאינטרס הלאומי – ומה כבר יכול להזיק אם על הדרך גם חשבון הבנק שלהם יטפח...

התורה מלמדת כי הזהירות מתבטאת בשמירת מרחק מהתהום, כל מי שמתקרב לטובת הנאה או שוחד - גלוי או סמוי - נמצא בחשש לסטיה מן הענייניות עד כדי הפרת אמונים... הדברים לא מכוונים לאף אחד באופן אישי, ולא באו אלא ללמד כי אדרבה אין כל הפתעה בדברים כאלו, הם צפויים מראש, הדרך להתמודד איתם היא כאמור לעיל במודעות מוקדמת לכוחו של השוחד וכוחן של ההשפעות הבלתי מודעות.

הטור מעובד מדברי הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומפורסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה שרעבי ז"ל.